תנ"ך - ודבר־הוא לך אל־העם והיה הוא יהיה־לך לפה ואתה תהיה־לו לאלהים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְדִבֶּר־ה֥וּא לְךָ֖ אֶל־הָעָ֑ם וְהָ֤יָה הוּא֙ יִֽהְיֶה־לְּךָ֣ לְפֶ֔ה וְאַתָּ֖ה תִּֽהְיֶה־לּ֥וֹ לֵאלֹהִֽים: (שמות פרק ד פסוק טז)

טקסט וניקוד:

וְדִבֶּר־הוּא לְךָ אֶל־הָעָם וְהָיָה הוּא יִהְיֶה־לְּךָ לְפֶה וְאַתָּה תִּהְיֶה־לּוֹ לֵאלֹהִים: (שמות פרק ד פסוק טז)

טקסט בלבד:

ודבר־הוא לך אל־העם והיה הוא יהיה־לך לפה ואתה תהיה־לו לאלהים: (שמות פרק ד פסוק טז)

תיקון קוראים:

ודבר־הוא לך אל־העם והיה הוא יהיה־לך לפה ואתה תהיה־לו לאלהים: (שמות פרק ד פסוק טז)

תרגום אונקלוס:
וִימַלֵיל הוּא לָך עִם עַמָא וִיהֵי הוּא יְהֵי לָך לִמתֻרגְּמָן וְאַתּ תְּהֵי לֵיהּ לְרָב :

רש"י:
ודבר הוא לך - בשבילך ידבר אל העם. וזה יוכיח על כל 'לך' ו'לי' ו'לו' ו'להם' ו'לכם' הסמוכים ל'דיבור' , שכולם לשון 'עליך' הם. יהיה לך לפה - ולמליץ , לפי שאתה כבד פה. לאלהים - לרב ולשר.

רשב"ם:
ודיבר הוא לך - בשבילך. תהיה לו לאלהים - שר ושופט: מה שתצוה לו יעשה.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ודבר הוא לך אל העם - מזה הפסוק נלמוד , כי לא דיבר משה עם ישראל , רק על יד אהרן; ויתכן , כאשר מת , שהיה במקומו אלעזר בנו.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויחר - חלילה להיות פירוש זה הפסוק "ויבקש המיתו" (להלן , כד); כי עתה היה ראוי ש'יבקש' אם היה ממאן ללכת , ולא כאשר הלך , כאשר אמרו אחרים (ראה רשב"ם); למה יבקש המיתו בעת לכתו? ואין זה דומה לדבר בלעם (ראה במ' כב , כב); גם דבר יעקב אבינו איננו כן (ראה בר' לב , לב). ואם טען טוען (ראה רש"י): אנה מצאנו חרון אף שלא חדש שום נזק? הראינו לו "ויחר אף יי' בם וילך" (במ' יב , ט) , ולא בא נזק לאהרן. וטעם הלוי - שכן היה נודע בישראל: 'הנביא' , 'הלוי' , כי היה בהם אחרים ששמם כשמו. ודבר זה , אין זה גרעון למשה , רק מעלה גדולה; כי אהרן דומה לפה , שיוציא דיבורי הנשמה שאיננה נראה , כמו המלאכים שאינם נראים כי אינם גוף. והנה ידמה משה כמעלת המלאך , וזהו ואתה תהיה לו לאלהים. והנה אין 'אלהים' בכל המקרא , רק השם הנכבד או מלאכיו הקדושים , כי על ידם יֵרָאו מעשה השם בארץ , או קדושי מטה העושים משפטי השם בארץ. וכל 'אלהים' שהוא עבודה זרה , דבר הכתוב ככה כנגד מחשבת העובדים; כמו "אל חנניה הנביא" (יר' כח , ה).

רלב"ג - ביאור המילות:
ויחר אף יי' במשה - אמר זה כלשון בני אדם , להורות שלא אמר משה זה המאמר כהוגן; וזה , כי הוא היה באופן מהשלמות שהיה תמיד עם השם יתעלה , עד שכבר תבואהו הנבואה תמיד כאשר רצה , כאמרו "עמדו ואשמעה מה יצוה יי' לכם" (במ' ט , ח); ובהיות הענין כן , הנה היה לו לבטוח שיתקיים זה הייעוד שייעד לו השם יתעלה , שיהיה עם פיו באופן שיוכל לדבר כהוגן מה שיצטרך עם פרעה ועם ישראל. והנה היה עונש משה על זה , שנמנעה ממנו זאת ההשגחה אשר ייעד אותו השם יתעלה בה , והוכרח אל שיהיה אהרן לו לפה לדבר אל העם , כאמרו: ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים - רוצה לומר: למורה ולמנהיג; וזה , שכבר תשים הדברים בפיו. (הקדמה) (חלק רביעי:) "וילך משה" וגו' (ד , יח) עד סוף הפרשה (שמ' ו , א).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה חרה אף השם יתעלה בו , ומפני זה סרה ממנו זאת ההשגחה שיעדהו השם יתעלה בה , והוא שישים הדברים בפיו בדברו בשליחותו , ושם אהרן מליץ בינו ובין האנשים אשר היה שלוח אליהם.
ריכוז קישורים