תנ"ך - וילך משה וישב׀ אל־יתר חתנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל־אחי אשר־במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֵּ֨לֶךְ מֹשֶׁ֜ה וַיָּ֣שָׁב׀ אֶל־יֶ֣תֶר חֹתְנ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֵ֣לֲכָה נָּ֗א וְאָשׁ֙וּבָה֙ אֶל־אַחַ֣י אֲשֶׁר־בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶרְאֶ֖ה הַעוֹדָ֣ם חַיִּ֑ים וַיֹּ֧אמֶר יִתְר֛וֹ לְמֹשֶׁ֖ה לֵ֥ךְ לְשָׁלֽוֹם: (שמות פרק ד פסוק יח)

טקסט וניקוד:

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב׀ אֶל־יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל־אַחַי אֲשֶׁר־בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם: (שמות פרק ד פסוק יח)

טקסט בלבד:

וילך משה וישב׀ אל־יתר חתנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל־אחי אשר־במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום: (שמות פרק ד פסוק יח)

תיקון קוראים:

וילך משה וישב׀ אל־יתר חתנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל־אחי אשר־במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום: (שמות פרק ד פסוק יח)

תרגום אונקלוס:
וַאֲזַל מֹשֶׁה וְתָב לְוָת יֶתֶר חֲמוּהִי וַאֲמַר לֵיהּ אֵיזֵיל כְּעַן וַאֲתוּב לְוָת אַחַי דִּבמִצרַיִם וְאֶחזֵי הֲעַד כְּעַן קַיָימִין וַאֲמַר יִתרוֹ לְמֹשֶׁה אִיזֵיל לִשׁלָם :

עין המסורה:
אל - יתר - ב': שמ' ד , יח; יר' כט , א. (ושנים 'על יתר': תה' יא , ב; לא , כד). ואראה - ה': ראה שמ' ג , ג.

מסורה גדולה:
ואראה ה' ארדה נא ואראה אסרה נא ואראה אלכה נא ואשובה אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אמלטה נא ואראה.

מסורה קטנה:
אל - יתר - ב'; ואראה - ה'.

רש"י:
וישב אל יתר חתנו - ליטול רשות , שהרי נשבע לו (ראה תנח' שמות כ). ושבעה שמות היו לו: רעואל , יתר , יתרו , קיני , וכו' (ראה תנ"ב שמות יא).

רשב"ם:
וישב מן המדבר אל יתר חותנו.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
יתר - הוא "יתרו" (שמ' ג , א); "שלמא" (בנוסחנו: שלמה; רות ד , כ) הוא "שלמון" (שם , כא).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וילך. יתר - הוא "יתרו" (שמ' ג , א); כמו "גשם" (נחמ' ו , ב) הוא "גשמו" (שם , ו) , ו"שלמה" (רות ד , כ) הוא "שלמון" (שם , כא). והנה אמר לו שילך לראות אֶחיו , ולא גלה לו הסוד.

תועלות לרלב"ג:
(שש תועלות לפרשת 'שמות' , חלק רביעי: שמ' ד , יח - ו , א) ואולם התועלות המגיעות מזה הספור הם ששה: התועלת הראשון הוא במדות , והוא , שראוי לאדם שלא יפרד ממי שהוא יושב עמו אם לא בידיעתו וברשותו , ואעפ"י שהיה לו מהקירוב עמו באופן שיתכן שלא יקפיד בהפרדו ממנו. הלא תראה כי משה , עם שכבר צֻווה מהשם יתעלה שישוב למצרים - כמו שספר , שכבר אמר לו השם יתעלה במדין שישוב למצרים - הנה לא רצה לצאת מבית יתרו בזולת ידיעתו והסכמתו. התועלת השני הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם למסור עצמו לסכנה , ואעפ"י שילך במצות השם יתעלה. הלא תראה כי השם יתעלה אמר למשה , בצוותו אותו שישוב למצרים , שכבר מתו כל האנשים המבקשים את נפשו; וזה לאות , כי אם לא היו מתים לא היה מסכים משה ללכת שם; כי אין ראוי לאדם שיסמך על הנס. הלא תראה ששמואל אמר לשם יתעלה , כשצוהו ללכת למשוח דוד: "איך אלך ושמע שאול והרגני" (ש"א טז , ב). התועלת השלישי הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם שיעזוב אשתו ובניו ויפרד מהם , כי הוא ראוי שישגיח בעניניהם תמיד. ולזה הסכים משה להוליך עמו למצרים אשתו ובניו כשאמר לו השם יתעלה שישוב למצרים - לולי מה שקרהו בדרך מפני ערלת בנו - עד שכבר איחר מפני זה מילת בנו , לדעתו שאין מן הראוי שיעזבם וילך לו. התועלת הרביעי הוא בדעות , והוא: להודיע שהשם יתעלה יביא רעות לצדיקים על דרך ההשגחה , כדי שישתדלו למלאת מצות השם יתעלה בזריזות ושלא יתרשלו מזה. הלא תראה כי משה רבינו עליו השלום , כשהתרשל ממצות המילה לסבה שזכרנו (לעיל תועלת ג) , באהו מכאוב כבד , עד שנעשית המצוה ההיא. התועלת החמישי הוא: להודיע רוע לב פרעה. וזה , כי לא די שלא שמע לשלוח אותם במדבר דרך שלשת ימים , כאשר שאל משה , אבל הכביד עבודתם באופן שלא יכלו להשלים מה שגזר עליהם , והיו מפני זה שוטריהם מוכים; וזה מורה על תכלית רוע לבבו. התועלת הששי הוא במדות , והוא , שאין ראוי לאדם שיתן אל לבו הדברים שיאמרו האנשים כנגדו מרוב הצער ומרירות הלב , כי רֹב צער האדם יביאהו אל שיאמר מה שאין ראוי לאמרו. ולזה תמצא , שלא ענו משה ואהרן דבר אל שוטרי ישראל במה שאמרו להם: "ירא יי' עליכם וישפוט" (שמ' ה , כא).
ריכוז קישורים