תנ"ך - ויאמר אליו ה' מזה מה־זה בידך ויאמר מטה:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו יְהוָ֖ה מַזֶּ֣ה מַה־זֶּ֣ה בְיָדֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר מַטֶּֽה: (שמות פרק ד פסוק ב)

וַיֹּאמֶר אֵלָיו יְהוָה מַזֶּה מַה־זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה: (שמות פרק ד פסוק ב)

ויאמר אליו ה' מזה מה־זה בידך ויאמר מטה: (שמות פרק ד פסוק ב)

ויאמר אליו יהוה מזה מה־זה בידך ויאמר מטה: (שמות פרק ד פסוק ב)

תרגום אונקלוס:

וַאֲמַר לֵיהּ יְיָ מָדֵין בִּידָך וַאֲמַר חֻטרָא :

עין המסורה:

מזה (מה - זה קרי) - ה"י כתב מלה חדה (אחת) וקרי תרתין מלין (שתי מלים): *בר' ל , יא; שמ' ד , ב; דב' לג , ב; יש' ג , טו; יר' ו , כט; יח , ג; יח' ח , ו; תה' י , י; נה , טז; קכג , ד; איוב לח , א; מ , ו; נחמ' ב , יג; דה"א ט , ד; כז , יב. (וחלופיהון ח' כתיב תרתין וקרי חדה: שו' טז , כה; ש"א ט , א; כד , ח; יש' ט , ו; מד , כד; *איכה א , ו; ד , ג; דה"ב לד , ו).

מסורה קטנה:

מזה - מה זה קר'.

רש"י:

מזה בידך - לכך נכתב תיבה אחת , לדרוש (ראה תנח' שמות כג; תנח' מצורע ד): מִזֶה שבידך אתה חייב ללקות , שחשדת בכשרים. ופשוטו: כאדם שאומר לחברו: מודה אתה שזו לפניך אבן היא? אמר לו: הן , אמר לו: הריני עושה אותה עץ.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ויאמר. זה האות , לא נתנו למשה שיאמין , כי כבר נתן לו אות הסנה; רק עשה לו האות שיעשה ככה לבני ישראל , על כן כתוב "למען יאמינו" (להלן , ה); והטעם: תעשה כן להם. והוא נתן לו בנמצא עמו תמיד , כי מטהו - משענתו , כמנהג הזקן; כי כדרך רועה לא בא אל פרעה.

ר' יוסף בכור שור:

ועשה שלשה אותות: בתחילה נחש , לפי שהיו ישראל בעמל וביגיעה , וכל עמל ויגיעה של עולם - הנחש גרם , כדכתיב "בזעת אפך תאכל לחם" (בר' ג , יט); ורמז להם , כי על היגיעה שלהם נגלה. ואחר כך נגע צרעת , כי בשביל יגיעם יביא נגעים על פרעה ביד משה; ומה שאמר לו הבא ידך (בנוסחנו: נא ידך) בחיקך - לפי שדרך הנגעים לבא על ידי הֶסְגֵּר ולילך על ידי הסגר , כמו שמפורש בפרשת נגעים: "והסגיר הכהן את הנתק" וגו' (וי' יג , לג). ואחר כך דם (ראה להלן , ט) , כי ישפוך דם של מצרים בשביל ישראל במכות בכורות ובים.

רלב"ג - ביאור המילות:

כי יאמרו לא נראה אליך יי' - רצה בזה , שאעפ"י שיאמר להם ששמו "אהיה אשר אהיה" (שמ' ג , יד) , הנה לא יתברר להם שנראה אליו השם יתעלה בנבואה; וזה , כי זאת ההשגה אפשר שתהיה לאדם מצד מה שהוא חכם , ואעפ"י שלא יהיה נביא. ולזה שאל אות , יבאר בו לישראל שהוא נביא , ונתן לו השם יתעלה שלשה אותות בענינים בלתי מסכימים לטבע המציאות , יוֹדִיעם לישראל קודם חדושם , והם: אות המטה ואות יד משה ואות מימי היאור. וזה , כי כבר יבחן הנביא , במה שיודיע מהענינים העתידים אשר יהיו על צד ההשגחה הפרטית , בפעם אחת לבד; שאם ימצאו בהם דבריו צודקים , הנה יוָּדע שהוא נביא , כמו שבארנו בששי מ'ספר מלחמות יי''. וזה , כי לא יתכן שתגיע ההודעה בכמו אלו הענינים בחלום ובקסם , כמו שזכרנו שם. והנה נתן לו השם יתעלה שלשה אותות , שאם היו ישראל מוציאים דבה באות הראשון ויאמרו שאין בו זרות , אבל היה מסודר שיהיה כן בעת ההוא , אולי יאמינו באות השני , ואם לא יאמינו גם באות השני , הנה יאמינו באות השלישי , כי כמו אלו הזרויות לא יתכן שימצאו יחד בזה האופן על המנהג הטבעי; ולזה יביאם זה להאמין שהם דברים חוץ מהטבע , וההודעה בהם לא תהיה אלא לנביא.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

ואמר אליו השם יתעלה , שישליך המטה אשר בידו. וזה לאות , כי זאת הנבואה הגיעה למשה בהקיץ , כי רועה היה , והיה מטהו בידו; ואפשר גם כן שנדמה לו במראה הנבואה שהיה מטה בידו , מפני היות מנהגו כן בהקיץ. והנכון לפי מה שאחשוב , שכבר היה זה בהקיץ , ולזה אמר אחר זה "ואת המטה הזה תקח בידיך אשר תעשה בו את האותות" (להלן , יז) , וזה לא יתכן שיאמר , אם לא היה בידו אז זה המטה לפי האמת , לא לפי הדמיון לבד . והנה השליך משה מטהו ארצה ונהפך לנחש , באופן שכבר פחד משה ממנו ונס מפניו; וצוהו השם יתעלה שיאחוז בזנבו , ושב הנחש למטה בכפו.