תנ"ך - ויקח משה את־אשתו ואת־בניו וירכבם על־החמר וישב ארצה מצרים ויקח משה את־מטה האלהים בידו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה אֶת־אִשְׁתּ֣וֹ וְאֶת־בָּנָ֗יו וַיַּרְכִּבֵם֙ עַֽל־הַחֲמֹ֔ר וַיָּ֖שָׁב אַ֣רְצָה מִצְרָ֑יִם וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־מַטֵּ֥ה הָאֱלֹהִ֖ים בְּיָדֽוֹ: (שמות פרק ד פסוק כ)

טקסט וניקוד:

וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־אִשְׁתּוֹ וְאֶת־בָּנָיו וַיַּרְכִּבֵם עַל־הַחֲמֹר וַיָּשָׁב אַרְצָה מִצְרָיִם וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת־מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ: (שמות פרק ד פסוק כ)

טקסט בלבד:

ויקח משה את־אשתו ואת־בניו וירכבם על־החמר וישב ארצה מצרים ויקח משה את־מטה האלהים בידו: (שמות פרק ד פסוק כ)

תיקון קוראים:

ויקח משה את־אשתו ואת־בניו וירכבם על־החמר וישב ארצה מצרים ויקח משה את־מטה האלהים בידו: (שמות פרק ד פסוק כ)

תרגום אונקלוס:
וּדבַר מֹשֶׁה יָת אִתְּתֵיהּ וְיָת בְּנוֹהִי וְאַרכֵּיבִינוּן עַל חֲמָרָא וְתָב לְאַרעָא דְמִצרָיִם וּנסֵיב מֹשֶׁה יָת חֻטרָא דְאִתעֲבִידוּ בֵיהּ נִסִין מִן קֳדָם יְיָ בִּידֵיהּ :

עין המסורה:
החמר - ד' חסר (בתורה , בלישנא): בר' מט , יד; *שמ' ד , כ; יג , יג; *דב' כב , י. מטה האלהים - ב' (בלישנא): שמ' ד , כ; יז , ט.

מסורה קטנה:
וירכבם - ל' וחס'; החמר - ד' חס'; ארצה מצרים - ל'.

רש"י:
על החמור - החמור המיוחד; הוא החמור שחבש אברהם לעקדת יצחק , והוא שעתיד מלך המשיח להגלות עליו , שנאמר "עני ורוכב על חמור" (זכ' ט , ט; ראה פר"א לא). וישב ארצה מצרים ויקח משה את מטה - אין מוקדם ומאוחר מדוקדקים במקרא.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ויקח משה את אשתו - ואל תתמה כי אין הנביא יודע הנסתרות; והנה דוד - היה עם לבבו לבנות בית לשם , גם אמר לו נתן הנביא "עֲשֵה" ו"יי' עימך" (ש"ב ז , ג) , ואחר כך הוגד לדוד בדרך נבואה שלא יבנה דוד הבית (שם , ד ואי'). גם משה לקח אשתו ובניו להביאם אל מצרים. גם זאת לא היתה עצה נכונה , כי היו ישראל אומרים: איך בא להוציאנו , והנה הוא בא עם ביתו לגור? וירכיבם על החמור - אליעזר עם אמו , והוא בן שמנת ימים. ואל תתמה על מ"ם וירכיבם , כי כן "תנה את נשי ואת ילדי אשר עבדתי אותך בהן" (בר' ל , כו) - על "נשי"; וכן "בעמוד ענן..." (תה' צט , ו) - על משה ואהרן , כי פירוש "שמרו עדותיו" (שם) - שהיו משה ואהרן שומרים בלבם המצות והחקים שנתן השם , והיו אומרים אותן לישראל. גם זה טעם 'לאמר' בכל מקום שימצא אחר 'וידבר' (כגון שמ' ו , י).

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויקח. לא ידענו , אם נולד גרשום (ראה שמ' ב , כב) בימי בחורותיו , בברחו אל מדין , או בזקנותו. ואל תסמוך אל 'דברי הימים שלמשה' , כי הבל כל הכתוב בו. ובנו השני , הוא אליעזר (ראה שמ' יח , ד) , נולד עתה בהנבאו. וחשב להוליך אשתו ובניו אל מצרים , שיצאו יחדו עם ישראל. ולא היתה עצה נכונה , כי הוא בא להוציא את ישראל , והם יראו שבא עם אשתו ובניו לגור שם! ואל תתמה , איך יחשוב הנביא בדברי העולם דבר שאיננו נכון; כי הנה מצאנו דוד שאל אל נתן הנביא הישר לבנות בית לשם , והוא השיב: "כל אשר בלבבך עשה ויי' עמך" (ראה ש"ב ז , ב - ג) , ובלילה נאמר בנבואה לנתן , שיאמר אל דוד שלא יבנה הבית (ראה שם , ד - ה). והוצרכו הזקינים (ראה מגילה ט , א) לתרגם על החמור - 'על נושא אדם' , בעבור שהוא דרך גרעון , שתרכב אשת הנביא על חמור אחד , היא ושני בניה. ויפת אמר , כי הוא שם המין , כמו "ויהי לי שור וחמור" (בר' לב , ו); ולא דבר נכונה , כי אין זה מקום להזכיר שם המין , רק הוא כמשמעו. והחמורים שהם במצרים יקרים ונכבדים מהפרדים. ואין לתמוה , אם רכב גרשום בנה אחריה; אולי קטן היה , והיה אליעזר בחיקה כי עוד לא נמול. וטעם וישב ארצה מצרים - כי הוא לבדו שב. כי כאשר פגש השם משה , נמול אליעזר (ראה להלן , כד - כה) , ובהתרפאו , שבה צפורה עם בניה אל אביה; ומשה הניחם ושב אל מצרים. ואמר על המטה 'מטה האלהים' , בעבור שנעשה בו האות (ראה לעיל , ג). ומטה האלהים - הוא מטה משה (ראה לעיל , ב); והוא "מטה אהרן" (שמ' ז , יב) , כי בידו היה כאשר עשה בו האותות. ושב עתה לפרש , בעבור שהזכיר מטה האלהים , מה שאמר השם אל משה , כל המופתים שהוא עתיד לעשותם במצרים (ראה להלן , כא). והזכיר לו האות שיֵצאו בעבורו ממצרים , היא מכת בכורים (ראה להלן , כג). והנה "ויהי בדרך במלון" (להלן , כד) היה ראוי להיות דבק עם ויקח משה את אשתו ואת בניו; ורבים כזה בתורה , כמו "שלם ישלם אם אין לו" (שמ' כב , ב) , כי הוא דבק עם "חמשה בקר ישלם תחת השור" (שמ' כא , לז).

ר' יוסף בכור שור:
וישב ארצה מצרים - כלל , והדר פירש כיצד שב ומה אירע לו בדרך. וכן דרך פסוקים הרבה: לסתום , והדר לפרש.

רמב"ן:
וטעם ויקח משה את אשתו ואת בניו - כמו "ובני פלוא אליאב" (במ' כו , ח) , כי לא היה לו רק גרשום , כאשר הזכיר הכתוב (ראה שמ' ב , כב) , ואליעזר - נתעברה ממנו בדרך , או במצרים אם הלכה שם. ויתכן כי קודם הדבור הנדבר לו בהר האלהים לא נולד לו רק גרשום , אבל היתה צפורה הרה , וכאשר שב אל יתר חותנו , ילדה; ובעבור כי היה דבר המלך נחוץ (ע"פ ש"א כא , ט) לא מל אותו ולא קרא לו שם , ובדרך כאשר מלה אותו אמו לא קראה לו שם , כי משה היה נפגש מן המלאך; ואחרי לכתו למצרים , וראה שנצל מכל המבקשים את נפשו , אז קרא לו "אליעזר כי אלהי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה" (שמ' יח , ה). וכך הזכירו רבותינו (שמ"ר ה , ח) , כי הנמול הזה הוא אליעזר. וטעם וישב ארצה מצרים - עם הנזכרים. ורבי אברהם אמר: וישב ארצה מצרים - הוא לבדו שב , כי כאשר פגש השם משה , נמול אליעזר , ובהתרפאו שבה צפורה עם בניה אל אביה. ויתכן זה , כי בעבור שנימול אליעזר לא היה יכול להביאו בדרך עד שיתחזק הילד , ולא רצה לעכב שליחותו של הקדוש ברוך הוא , ולכן עזבם במלון , וצוה אותה לשוב אל בית אביה בהתרפאו; וזהו שנאמר "אחר שלוחיה" (שמ' יח , ב). גם אפשר שהלכו למצרים , וכאשר נתעכבו שם נכספה אל אביה , ושלחהּ עם הבנים; וזה טעם "שלוחיה" , כי פחד יתרו שלא היה דעתו לגרש אותה. וב'אלה שמות רבא' (ד , ד): "וילך משה" (לעיל , יח) - להיכן הלך? שהלך ליטול אשתו ובניו; אמר לו יתרו: להיכן אתה מוליכן? למצרים; אמר לו: משהם מבקשים לצאת את מוליכן!? אמר לו: למחר הן עתידין לצאת ולעמוד על הר סיני , ולשמוע מפי הגבורה "אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמ' כ , ב) , ובני לא ישמעו עמהם!? אמר לו יתרו: "לך לשלום" (לעיל , יח). ועל דעתם ראוי שנפרש , שאחרי שהסכימו בכך , צוהו הקדוש ברוך הוא שישלים עצתו (ע"פ יש' מד , כו) וישוב למצרים עם בניו ואשתו , כאשר פירשתי.

רלב"ג - ביאור המילות:
מטה האלהים - הנה קרא שם המטה מטה האלהים , לפי שכבר עשה בו השם יתעלה האות - רוצה לומר , שנהפך לנחש - ואמר לו עם זה , שבו יעשה את האותות (ראה לעיל , יז).
ריכוז קישורים