תנ"ך - ויאמר
ה'
לו
עוד
הבא־נא
ידך
בחיקך
ויבא
ידו
בחיקו
ויוצאה
והנה
ידו
מצרעת
כשלג:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיֹּאמֶר֩
יְהוָ֨ה
ל֜וֹ
ע֗וֹד
הָֽבֵא־נָ֤א
יָֽדְךָ֙
בְּחֵיקֶ֔ךָ
וַיָּבֵ֥א
יָד֖וֹ
בְּחֵיק֑וֹ
וַיּ֣וֹצִאָ֔הּ
וְהִנֵּ֥ה
יָד֖וֹ
מְצֹרַ֥עַת
כַּשָּֽׁלֶג:
(שמות פרק ד פסוק ו)
וַיֹּאמֶר
יְהוָה
לוֹ
עוֹד
הָבֵא־נָא
יָדְךָ
בְּחֵיקֶךָ
וַיָּבֵא
יָדוֹ
בְּחֵיקוֹ
וַיּוֹצִאָהּ
וְהִנֵּה
יָדוֹ
מְצֹרַעַת
כַּשָּׁלֶג:
(שמות פרק ד פסוק ו)
ויאמר
ה'
לו
עוד
הבא־נא
ידך
בחיקך
ויבא
ידו
בחיקו
ויוצאה
והנה
ידו
מצרעת
כשלג:
(שמות פרק ד פסוק ו)
ויאמר
יהוה
לו
עוד
הבא־נא
ידך
בחיקך
ויבא
ידו
בחיקו
ויוצאה
והנה
ידו
מצרעת
כשלג:
(שמות פרק ד פסוק ו)
תרגום אונקלוס:
וַאֲמַר
יְיָ
לֵיהּ
עוֹד
אַעֵיל
כְּעַן
יְדָך
בְּעִטפָך
וְאַעֵיל
יְדֵיהּ
בְּעִטפֵיהּ
וְאַפְּקַהּ
וְהָא
יְדֵיהּ
חָוְרָא
כְתַלגָּא
:
עין המסורה:
הבא
-
ג'
,
ב'
חסר
וחד
מלא:
*בר'
מג
,
טז;
*שמ'
ד
,
ו;
ש"א
כ
,
מ.
ויבא
-
נ"א
,
י"ח
מנהן
בתורה:
בר'
ב
,
יט;
ד
,
ג;
ח
,
ט;
כז
,
יד
,
כה
,
לא
,
לג;
כט
,
כג;
ל
,
יד;
לז
,
ב;
מג
,
יז
,
כד;
מז
,
ז
,
יד;
*שמ'
ד
,
ו;
לז
,
ה;
לח
,
ז;
מ
,
כא;
יהו'
כד
,
ז;
ש"א
יח
,
כז;
יט
,
ז;
ש"ב
יד
,
כג;
מ"א
ב
,
מ;
ז
,
נא;
טו
,
טו;
כ
,
לט;
מ"ב
ד
,
מב;
ה
,
ו;
יא
,
ד;
יז
,
כד;
כ
,
כ;
כג
,
ח;
יש'
לא
,
ב;
יר'
מ
,
ג;
יח'
ח
,
ז
,
יד
,
טז;
יז
,
יב
,
יג;
מ
,
א
,
ג
(מלא
יו"ד);
תה'
קה
,
מ;
אס'
ה
,
י;
נחמ'
יג
,
יח;
דה"א
ד
,
י;
דה"ב
ה
,
א;
טו
,
יח;
כה
,
יד;
כט
,
ד;
לג
,
יא;
לד
,
טז.
ויוצאה
-
ב'
חסר:
שמ'
ד
,
ו
,
ז.
מסורה גדולה:
הבא
ג'
ב'
חס'
וא'
מל'
הבא
את
האנשים
הביתה
הבא
נא
ידך
בחיקך
ויאמר
לו
לך
הביא
העיר.
רש"י:
מצורעת
כשלג
-
דרך
צרעת
להיות
לבן:
"אם
בהרת
לבנה
היא"
(וי'
יג
,
ד).
אף
באות
זה
רמז
לו
,
שלשון
הרע
סיפר
באומרו:
"לא
יאמינו
לי"
(לעיל
,
א);
לפיכך
הלקהו
בצרעת
כמו
שלקתה
מרים
על
לשון
הרע
(ראה
במ'
יב
,
י).
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויאמר.
האות
הראשון
-
מטהו
,
שהוא
נמצא
בידו
(ראה
לעיל
,
ג
-
ד)
,
והשני
-
בידו.
אמר
יפת:
בעבור
שחשד
ישראל
שלא
יאמינו
,
נצטרעה
ידו;
אם
כן
,
היה
ראוי
להיות
זה
האות
הראשון!
ורבי
ישועה
אמר
,
כי
זה
רמז
לישראל
,
שהיו
בתחלה
חפשים
,
ונגעם
השם
בעבדות
מצרים
,
והוא
ירפאם
וישובו
חפשים.
ויאמר
הגאון
(רס"ג
תורה)
,
כי
החֵק
הוא
בית
הזרוע
,
וככה
"ובחיקו
ישא"
(יש'
מ
,
יא);
"שאהו
בחיקך"
(במ'
יא
,
יב).
ואחרים
אמרו
,
כי
הוא
הבגד
הסמוך
לחזה.
ר' יוסף בכור שור:
ועשה
שלשה
אותות:
בתחילה
נחש
,
לפי
שהיו
ישראל
בעמל
וביגיעה
,
וכל
עמל
ויגיעה
של
עולם
-
הנחש
גרם
,
כדכתיב
"בזעת
אפך
תאכל
לחם"
(בר'
ג
,
יט);
ורמז
להם
,
כי
על
היגיעה
שלהם
נגלה.
ואחר
כך
נגע
צרעת
,
כי
בשביל
יגיעם
יביא
נגעים
על
פרעה
ביד
משה;
ומה
שאמר
לו
הבא
ידך
(בנוסחנו:
נא
ידך)
בחיקך
-
לפי
שדרך
הנגעים
לבא
על
ידי
הֶסְגֵּר
ולילך
על
ידי
הסגר
,
כמו
שמפורש
בפרשת
נגעים:
"והסגיר
הכהן
את
הנתק"
וגו'
(וי'
יג
,
לג).
ואחר
כך
דם
(ראה
להלן
,
ט)
,
כי
ישפוך
דם
של
מצרים
בשביל
ישראל
במכות
בכורות
ובים.
רלב"ג - ביאור המילות:
כי
יאמרו
לא
נראה
אליך
יי'
-
רצה
בזה
,
שאעפ"י
שיאמר
להם
ששמו
"אהיה
אשר
אהיה"
(שמ'
ג
,
יד)
,
הנה
לא
יתברר
להם
שנראה
אליו
השם
יתעלה
בנבואה;
וזה
,
כי
זאת
ההשגה
אפשר
שתהיה
לאדם
מצד
מה
שהוא
חכם
,
ואעפ"י
שלא
יהיה
נביא.
ולזה
שאל
אות
,
יבאר
בו
לישראל
שהוא
נביא
,
ונתן
לו
השם
יתעלה
שלשה
אותות
בענינים
בלתי
מסכימים
לטבע
המציאות
,
יוֹדִיעם
לישראל
קודם
חדושם
,
והם:
אות
המטה
ואות
יד
משה
ואות
מימי
היאור.
וזה
,
כי
כבר
יבחן
הנביא
,
במה
שיודיע
מהענינים
העתידים
אשר
יהיו
על
צד
ההשגחה
הפרטית
,
בפעם
אחת
לבד;
שאם
ימצאו
בהם
דבריו
צודקים
,
הנה
יוָּדע
שהוא
נביא
,
כמו
שבארנו
בששי
מ'ספר
מלחמות
יי''.
וזה
,
כי
לא
יתכן
שתגיע
ההודעה
בכמו
אלו
הענינים
בחלום
ובקסם
,
כמו
שזכרנו
שם.
והנה
נתן
לו
השם
יתעלה
שלשה
אותות
,
שאם
היו
ישראל
מוציאים
דבה
באות
הראשון
ויאמרו
שאין
בו
זרות
,
אבל
היה
מסודר
שיהיה
כן
בעת
ההוא
,
אולי
יאמינו
באות
השני
,
ואם
לא
יאמינו
גם
באות
השני
,
הנה
יאמינו
באות
השלישי
,
כי
כמו
אלו
הזרויות
לא
יתכן
שימצאו
יחד
בזה
האופן
על
המנהג
הטבעי;
ולזה
יביאם
זה
להאמין
שהם
דברים
חוץ
מהטבע
,
וההודעה
בהם
לא
תהיה
אלא
לנביא.
רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה
נתן
לו
השם
יתעלה
אות
שני
,
והוא
שנהפכה
ידו
מצורעת
כשלג
,
ואחר
כן
שבה
כבשרו
בהוציאו
אותה
מחיקו.
וזה
,
שאם
לא
יאמינו
ישראל
לקול
האות
הראשון
,
שיהיה
על
דרך
נבואה
-
רוצה
לומר:
מה
שיגיד
להם
משה
מחדושו
קודם
חדושו
-
ויאמרו
שאולי
אין
משה
נביא
,
אבל
קרה
שיאמר
אמת
בחדוש
זה
המופת;
הנה
יתכן
שיאמינו
שיהיה
קול
האות
השני
בנבואה
,
כי
לא
יתכן
שיצדק
משה
במקרה
בשני
אלו
הדברים
יחד
,
כי
מה
שבקרי
תהיה
הגעתו
על
המעט.
ואם
לא
יאמינו
גם
לשני
האותות
האלה
,
ויאמרו
שכבר
אפשר
היות
הידיעה
בהם
למשה
בקרי
,
הנה
נתן
השם
יתעלה
למשה
אות
שלישי
,
והוא
שישפך
ביבשה
ממימי
היאור
ויהפכו
לדם
ביבשה.
וזה
ממה
שלא
יתכן
שיאמרו
שלא
יהיה
בדרך
נבואה
,
מה
שהודיעהו
משה
מאלו
האותות
,
כי
לא
יתכן
שיגיע
הצדק
בדבריו
במקרה
באלו
השלשה
דברים
יחד;
וזה
מבואר
בנפשו
,
כי
לא
יתכן
במה
שבמקרה
שיהיה
בו
מאדיות
ורבוי.