תנ"ך - ולא־יכל משה לבוא אל־אהל מועד כי־שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את־המשכן:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְהוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן: (שמות פרק מ פסוק לה)

וְלֹא־יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד כִּי־שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד יְהוָה מָלֵא אֶת־הַמִּשְׁכָּן: (שמות פרק מ פסוק לה)

ולא־יכל משה לבוא אל־אהל מועד כי־שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את־המשכן: (שמות פרק מ פסוק לה)

ולא־יכל משה לבוא אל־אהל מועד כי־שכן עליו הענן וכבוד יהוה מלא את־המשכן: (שמות פרק מ פסוק לה)

תרגום אונקלוס:

וְלָא יְכֵיל מֹשֶׁה לְמֵיעַל לְמַשׁכַּן זִמנָא אֲרֵי שְׁרָא עֲלוֹהִי עֲנָנָא וִיקָרָא דַייָ אִתמְלִי יָת מַשׁכְּנָא :

עין המסורה:

ולא - ז' ראשי פסוקים בסיפרא: שמ' ב , ג; ז , ד; ט , יא; יב , י; טז , כ; כ , כג; מ , לה.

רש"י:

ולא יכול משה לבא (בנוסחנו: לבוא) אל אהל מועד - וכתוב אחר אומר "ובבא משה אל אהל מועד" (במ' ז , פט)?! הכריע ביניהם: כי שכן עליו הענן , אמור מעתה: כל זמן שהיה הענן , לא היה יכול לבא , נסתלק הענן , נכנס ומדבר עמו (ראה ברד"י פרק א , ח).

רשב"ם:

ולא יכול משה לבא (בנוסחנו: לבוא) אל אהל מועד בשעת הקמתו , כי שכן עליו הענן מיד - להראות חיבתו של הקדוש ברוך הוא על ישראל. אחרי כן היה מסתלק הענן מתוך האהל ושכן על הארון , כדכתיב "ונועדתי שמה ודברתי אתך... מבין שני הכרובים" (צירוף של שמ' כט , מג ושמ' כה , כב) , ואז בא משה אל אהל מועד , כדכתיב "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו וישמע את הקול" וגו' "מבין שני הכרובים וידבר אליו" (במ' ז , פט). וכן את מוצא בבית עולמים "ולא יכלו הכהנים לעמוד לשרת מפני הענן כי מלא כבוד יי' את בית יי'" (מ"א ח , יא) - בשעת השלמת הבית היה הקדוש ברוך הוא מקדשו בענן , ואחר כך היה מצמצם שכינתו על הארון בין הבדים. (סיום מתודולוגי לפירוש הספר; ראה גם פתיחתו לפרשת משפטים:) ואשר שם לבו (ע"פ שמ' ט , כא) לדבר יוצרינו , אל יזוז מנימוקי זקני רבנו שלמה ואל ימוש מהם , כי רוב הלכות ודרשות שבהם קרובים לפשוטי המקראות , (ומיתורם או משינוי) הלשון יש ללמוד כולם; וטוב אשר תאחוז בזה אשר פירשתי , וגם מזה אל תנח ידיך (ע"פ קה' ז , יח).

ראב"ע פירוש א - הקצר:

ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד - באותה שעה , עד שקרא אליו השם מאהל מועד , כי כן כתוב (וי' א , א); ואף כי אחרים.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

ולא יכול משה - אז קראוֹ השם שיכנס אל אהל מועד , והיה מדבר עם השם פנים אל פנים במקום שהיה נכנס כהן גדול פעם אחת בשנה עם ענן הקטרת , כי משה בן בית הוא. והוצרכתי לומר ככה , כי משה שם הלוחות בארון , ושָׂם הכפרת ששם הכרובים על הארון , ועליהם תמיד הכבוד. והנה מה נעשה כאשר יורידו אהרן ובניו פרכת המסך מחוץ מקום הארון , איך יגשו אליו? על כן אמרתי , כי משה לבדו היה נכנס לפנים מהפרכת , ואהרן ובניו יורידו המסך הנקרא 'פרכת' , ומשה היה לוקח המסך ומכסה בו את ארון העדות , ולא אהרן ובניו. ואמר הכתוב "וכסו בו" (ראה במ' ד , ה) , כי היו עוזרים אותו. ויש אומרים , כי הכהנים מכסים הארון ואין פניהם לנכח הארון. ובעבור שמצאו בו כתוב "ואש תהיה לילה בו" (להלן , לח) , ואמר "לכל מסעיהם" (ראה שם) , גם כן יורה , כי פעמים שיסע הענן בלילה; והנה לא מצאנו כתוב שנסעו בלילה. והאומר זה יפרש "או יומם ולילה" (במ' ט , כא): יום אחד. והנה מה יעשה במלת 'מסעיהם' , ולא אמר 'מחניהם'? רק פירושו: או יומם או לילה; כמו "ומקלל אביו ואמו מות יומת" (שמ' כא , יז). והוצרכתי לכל זה , בעבור שראיתי כתוב בתפלת משה על דבר המרגלים , "ובעמוד ענן אתה הולך הולך לפניהם יומם , ובעמוד אש לילה" (במ' יד , יד).

ר' יוסף בכור שור:

וכבוד יי' מלא את המשכן - כמו 'והמשכן מלא כבוד '; וכן פסוקים הרבה שהתיבות מהופכות , כמו "כי על כן באו בצל קורתי" (בר' יט , ח) , כמו 'על כן כי באו' , וכן הרבה. ולכבוד שמים נהפכו , שאם אמר 'והמשכן מלא כבוד' משמע שהכבוד כנוס בתוך המשכן , והמשכן מחזיקו; השתא דכתיב וכבוד יי' מלא את המשכן , משמע שהכבוד גדול והמשכן כנוס בתוכו. ולכך הוא אומר "ויקרא אל משה... מאוהל מועד" (וי' א , א) , שכל מקום שהענן שם אינו יכול ליכנס בלא קריאה , כי אז נתן לו רשות ליכנס; וכן הוא אומר במתן תורה "והר סיני עשן כולו" (שמ' יט , יח) , וכתיב בתריה "ויקרא יי' למשה אל ראש ההר ויעל משה" (שם , כ). ורבותינו פירשו (ראה תו"כ ויקרא נדבה פרשתא א , ד - ז) , כי לכל דיבור ודיבור היתה שם קריאה; כי כן דרך ארץ , שיקרא אדם אותו שהוא רוצה לדבר עמו , כדי שידע שאליו הוא מדבר. מבטחי על שדי אמי לך אודה , ומצר בי רודה , ואותי מלכי פודה , ובנה שער הטדי , וגלה לי סודי , תורתך ואמץ ידי , עבדך והמם שודדי , עמך בקול ולפידי , אש בסיימי 'אלה פקודי'. ונפשי לך תכל , בסיימי "ותכל" , ולך אתן רוממות , בסיימי ספר 'ואלה שמות'.

רמב"ן:

ואמר , כי לא יכול משה לבא (בנוסחנו: לבוא) אל אהל מועד - אפילו אל הפתח , מפני שהענן היה מכסה אותו , ולא היה רשאי לבא בתוך הענן; ועוד , כי המשכן מלא כבוד השם , ואיך יכנס בו? והטעם , שלא יבא שם בלא רשות , אבל יקראנו ויבא בתוך הענן , כאשר עשה בהר סיני: "ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן" (שמ' כד , טז) , ואמר "ויבא משה בתוך הענן" (שם , יח). ועל דרך הפשט: בעבור שאמר "וידבר יי' אליו מאהל מועד" (וי' א , א) - לא נכנס משה במשכן , אבל קרא אותו מאהל מועד , ועמד פתח האהל וידבר אליו. ורבותינו אמרו (ראה ברד"י פרק א , ח): כתוב אחד אומר: ולא יכול משה לבא אל אהל מועד , וכתוב אחד אומר "ובבוא משה אל אהל מועד" (במ' ז , פט)!? הכריע: כי שכן עליו הענן. כי לדעתם: "ובבא משה אל אהל מועד" - שיבא שם בלא קריאה , מדעתו; או מפני שאמר שם "וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת" , נראה להם שהיה משה עומד בתוך האהל לפני הכפרת , וכל עת היות כבוד השם מלא את המשכן - לא נכנס משה בתוכו. ולכך יאמרו , שהיה זה לאחר שנסתלק הענן , כלומר , שנסתלק מתוך האהל ואין הכבוד מלא את המשכן; כי לא היה זה , רק ביום השמיני ברדת שם הכבוד. והקריאה , שאמר "ויקרא אל משה וידבר יי' אליו מאהל מועד" (וי' א , א) - על דעתם קודם לכן היתה , כאשר פירשתי למעלה (פס' ב). ויתכן שהכתוב , שאומר פעם אחרת (והשווה לעיל , לד): וכבוד יי' מלא את המשכן - ירמוז אל הכבוד השוכן בקרבו. והנה נשלם ספר הגאולה אשר יי' אלהי ישראל בא בו (ע"פ יח' מד , ב) , לבני ישראל עם קרובו (ע"פ תה' קמח , יד) , הושיעו מיד שונאו וגאלו מיד אויבו (ע"פ תה' קו , י) , ואליו יבא , באלפי שנאן ורכב רבוא (ע"פ תה' סח , יח) , לתת לו תורת אמת להנחיל יש את אוהבו (ע"פ מש' ח , כא) , בנה בנה בית זבול לשכן שכינתו על כרובו , ומקדש למקדש שהמלך במסבו (ע"פ שה"ש א , יב) , וברוך יי' החפץ שלום עבדו (ע"פ תה' לה , כז) , אשר עד הנה עזרו לבא , המחדש נעוריו בשׂיבוֹ , המשביע בתורתו רעבוֹ , ויניקהו דבש וחלבו , כי הכין כל לבבו (ע"פ דה"ב ל , יט) , ולשמו יברך בקרו וערבו , ברוך שאכלנו משלו וחיינו בטובו.

רלב"ג - ביאור הפרשה:

וזכר מה שנתחדש מהמופת אחר שהוקם המשכן , שהיה עליו ענן יי' יומם והיה בו אש בלילה , והיו רואים זה כל ישראל , לפרסם להם נפלאות השם יתעלה כדי שילכו אחריו באופן שיהיו ראויים שתדבק בהם ההשגחה האלהית הפרטית. (חקירה בענין כפל ומוֹתר בתורה) וראוי שנעיין בהתרת ספק עמוק , יִקרה בזה הספור וברבים מספורי התורה; וזה , שהוא ראוי בתורה מצד שלמותה שלא יהיה בדבריה כפל ומוֹתר , ואנחנו רואים בזה המקום הכפל , ידמה שיהיה לבלתי צורך : כי היה די בשיאמר 'ויעש בצלאל בן אורי בן חור את כל מלאכת המשכן כאשר צוה יי' את משה ואתו אהליאב בן אחיסמך' וגו'. וכבר מצאנו כמו זה ההכפל במקומות רבים מן התורה , ולא מצאנו עד היום בזה סבה כוללת מספקת. ואפשר שנאמר , שכבר היה מנהג האנשים בזמן מתן תורה שיהיו ספוריהם בזה האופן , והנביא ידבר לפי מנהג! או נאמר , כי מפני שקצרה התורה במקומות העמוקים , האריכה זה האריכות במקומות האחרים אשר האריכות בהם בלתי מזיק , כדי שלא נחשוב , כי הקצור היה במקומות ההם לפי שמנהג התורה הוא לדבר בקצור; וזה , שכבר נראה ממנהגה לדבר באריכות , וזה ממה שיביאנו לבקש הסבה מפני מה קצרה התורה במקומות ההם , ונעמוד מפני זה על טבע הנושא אשר בו הדברים ההם , כי הוא הסבה בקצור ההוא , ונעמוד מפני זה על כונות התורה באותם הדברים הקצרים , כשיעיין בהם בכל הצדדים שאפשר לעמוד מהם על כונותיהם. ואפשר שנתן בזה המקום סבה מיוחדת; וזה , שכבר למדנו בזה ההכפל , שכל הדברים שנזכרו בזאת המלאכה הם מכוונים , ולזה לא השמיט עושה המלאכה אחד מהם; וזה ממה שיעירנו לחקור למה היו אלו הדברים בזה האופן , ונעמוד מפני זה על כונת התורה בזאת המלאכה. ועוד , כי מפני שלא היה הסדור במלאכה (ראה שמ' לו - לח) הוא הסדור אשר היה בדברי השם עם משה (ראה שמ' כה - כו) , למדנו כי הסדור ההוא שבא בדברי השם יתעלה למשה הוא לפי טבע הענין בעצמו אשר העירה עליו המלאכה ההיא; ואולם הסדור שבא בעשיית המלאכה הוא לפי טבע המלאכה , כי יחוייב שתקדם עשיית האהל לעשיית הכלים שישימו בו; וזה ממה שיישיר אותנו על העמידה על כונת התורה בזאת המלאכה הנפלאה. (שש תועלות לפרשת 'ויקהל' , חלק ראשון - בקובץ תועלות לרלב"ג). ובכאן נשלם הבאור בזה הספר , והנה היתה השלמתו בראש אלול של שנת תשעים לפרט האלף הששי ליצירה. יתעלה ויתברך יוצר הכל , אשר עזרנו כרב רחמיו וחסדיו , על כל ברכה ותהלה , אמן אמן סלה.