תנ"ך - וידבר
משה
כן
אל־בני
ישראל
ולא
שמעו
אל־משה
מקצר
רוח
ומעבדה
קשה:
פ
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיְדַבֵּ֥ר
מֹשֶׁ֛ה
כֵּ֖ן
אֶל־בְּנֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֑ל
וְלֹ֤א
שָֽׁמְעוּ֙
אֶל־מֹשֶׁ֔ה
מִקֹּ֣צֶר
ר֔וּחַ
וּמֵעֲבֹדָ֖ה
קָשָֽׁה:
פ
(שמות פרק ו פסוק ט)
וַיְדַבֵּר
מֹשֶׁה
כֵּן
אֶל־בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל
וְלֹא
שָׁמְעוּ
אֶל־מֹשֶׁה
מִקֹּצֶר
רוּחַ
וּמֵעֲבֹדָה
קָשָׁה:
פ
(שמות פרק ו פסוק ט)
וידבר
משה
כן
אל־בני
ישראל
ולא
שמעו
אל־משה
מקצר
רוח
ומעבדה
קשה:
פ
(שמות פרק ו פסוק ט)
וידבר
משה
כן
אל־בני
ישראל
ולא
שמעו
אל־משה
מקצר
רוח
ומעבדה
קשה:
פ
(שמות פרק ו פסוק ט)
תרגום אונקלוס:
וּמַלֵיל
מֹשֶׁה
כֵּין
עִם
בְּנֵי
יִשׂרָאֵל
וְלָא
קַבִּילוּ
מִן
מֹשֶׁה
מֵעֲיָק
רוּחַ
וּמִפֻּלחָנָא
דַּהֲוָה
קְשֵׁי
עֲלֵיהוֹן
:
עין המסורה:
וידבר
משה
-
י"א
זוגין
מן
ב'
בענינא
בטעמא
,
חד
זקף
לרומא
וחד
נחית
לתהומא
(כלומר:
זוגות
של
שתי
מלים
או
צירופי
מלים
זהים
בקטע
אחד
או
בהקשרים
דומים
,
המוטעמים
פעם
בטעם
,
שסימנו
הגראפי
בא
מעל
לאות
,
והוא
לרוב
זקף;
ופעם
בטעם
הבא
מתחת
לאות
,
והוא
לרוב
תביר;
ושניהם
מהווים
גם
הדרכה
מוסיקלית
באשר
לגובה
הצליל
או
נמיכותו
,
בו
תיקרא
המלה):
שמ'
ו
,
ט
,
יב.
-
*וי'
כג
,
יב
,
יט.
-
כו
,
לט
,
מ.
-
יהו'
א
,
א;
שו'
א
,
א.
-
ש"א
ב
,
כו;
ג
,
א.
-
ש"ב
ו
,
ז;
דה"א
יג
,
י.
-
ש"ב
ח
,
ג;
דה"א
יח
,
ג.
-
מ"ב
כא
,
ח;
דה"ב
לג
,
ח.
-
יח'
ד
,
יא
,
טז.
-
חב'
א
,
ז;
זכ'
י
,
ד.
-
עז'
ב
,
א;
נחמ'
ז
,
ו.
רש"י:
ולא
שמעו
אל
משה
-
לא
קבלו
תנחומין.
מקוצר
רוח
-
כל
מי
שהוא
מיצר
,
רוחו
ונשמתו
קצרה
ואינו
יכול
להאריך
בנשימתו.
קרוב
לעניין
הזה
שמעתי
פרשה
זו
מרבי
ברוך
ברבי
אליעזר
,
והביא
לי
ראיה
ממקרא
זה:
"בפעם
הזה
אודיעם
את
ידי
ואת
גבורתי
וידעו
כי
שמי
יי'"
(יר'
טז
,
כא)
-
למדנו
,
שכשהקדוש
ברוך
הוא
מַאֲמֵן
את
דבריו
,
אפילו
לפורענות
,
מודיע
ששמו
יי'
,
וכל
שכן
האמנה
לטובה.
ורבותינו
דרשוהו
(סנה'
קיא
,
א)
לעניין
של
מעלה;
שאמר
משה:
"למה
הרעות"
(בנוסחנו:
הרעתה)
וגו'
(שמ'
ה
,
כב)
,
אמר
הקדוש
ברוך
הוא
למשה:
חבל
על
דאבדין
ולא
משתכחין
-
יש
לי
להתאונן
על
מיתת
האבות;
הרבה
פעמים
נגליתי
עליהם
ב'אל
שדי'
ולא
אמרו
לי:
מה
שמך
,
ואתה
אמרת:
"מה
שמו
מה
אמר
אלהם"
(שמ'
ג
,
יג).
"וגם
הקימתי"
וגו'
(לעיל
,
ד)
-
וכשבקש
אברהם
לקבור
את
שרה
,
לא
מצא
קבר
עד
שקנה
בדמים
מרובים
,
וכן
יצחק
-
עוררו
עליו
על
הבארות
אשר
חפר
,
וכן
יעקב:
"ויקן
את
חלקת
השדה"
לנטות
אהלו
(בר'
לג
,
יט)
,
ולא
הרהרו
אחר
מידותי
,
ואתה
אמרת:
"למה
הרעות"
(שמ'
ה
,
כב).
ואין
המדרש
(שם)
מתישב
אחר
המקרא
מפני
כמה
דברים:
אחת
-
שלא
נֶאמר:
'ושמי
יי'
לא
שאלו
לי';
ואם
תאמר:
לא
הודיעם
שכך
שמו
-
הרי
תחלה
כשנגלה
על
אברהם
נאמר:
"אני
יי'
אשר
הוצאתיך
מאור
כשדים"
(בר'
טו
,
ז)!
ועוד:
היאך
הסמיכה
נמשכת
בדברים
שהוא
סומך
לכאן:
"וגם
אני
שמעתי"
וגו'
(לעיל
,
ה)
,
"לכן
אמר
לבני
ישראל"?
לכן
אני
אומר:
יתיישב
המקרא
על
פשוטו
,
דבור
על
אופניו
,
והדרשה
תדרוש
,
שנאמר
"הלא
כה
דברי
כאש
נאם
יי'
וכפטיש
יפוצץ
סלע"
וכו'
(יר'
כג
,
כט)
-
מתחלק
לכמה
ניצוצות.
רשב"ם:
ולא
שמעו
אל
משה
-
עתה
,
אעפ"י
שהאמינו
מתחילה
,
כדכתיב
"ויאמן
העם"
(שמ'
ד
,
לא);
שהיו
סבורים
לנוח
מעבודה
קשה
,
והנה
עתה
הכבידו
עליהם
יותר.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
וידבר.
ולא
שמעו
-
ולא
הטו
אזן
לדבריו
,
כי
קצרה
רוחם
באורך
הגלות
ובעבודה
קשה
שהתחדשה
עליהם.
ר' יוסף בכור שור:
ולא
שמעו
אל
משה
-
לא
שמו
לב
לדבריו
,
כל
כך
היו
קצרי
רוח
מן
העבודה
קשה.
רמב"ן:
מקוצר
רוח
ומעבודה
קשה
-
לא
בעבור
שלא
יאמינו
ביי'
ובנביאו
,
רק
שלא
הטו
אוזן
לדבריו
מקוצר
רוח
,
כאדם
שתקצר
נפשו
בעמלו
(ע"פ
שו'
י
,
טז)
,
ולא
ירצה
לחיות
רגע
בצערו
מדעתו
שירוַח
לו
אחרי
כן.
וקוצר
הרוח
הוא
פחדם
שלא
יהרגם
פרעה
בחרב
,
כאשר
אמרו
שוטריהם
אל
משה
(ראה
שמ'
ה
,
כא).
ועבודה
קשה
הוא
הדחק
,
שהיו
הנוגשים
אצים
בהם
(שם
,
יג)
,
ולא
יתנום
לשמוע
דבר
ולחשוב
בו.
רלב"ג - ביאור המילות:
וידבר
משה
כן
אל
בני
ישראל
-
הנה
לפי
דעתי
,
משה
אמר
זה
לישראל
בזולת
אמצעות
אהרן
,
כי
כן
צוהו
השם
יתעלה
במה
שאמר
לו:
"לכן
אמור
לבני
ישראל"
(לעיל
,
ו).
רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה
דבר
משה
אלו
הדברים
אל
בני
ישראל
בזולת
אמצעות
אהרן
,
ולא
האמינו
ישראל
לדברי
משה
,
מפני
קוצר
רוח
משה
להתבונן
בסדור
דבריו
כראוי
,
כדי
שייפה
להם
זה
המאמר
באופן
שיכנסו
דבריו
באזניהם
-
והיה
זה
כן
מפני
רוב
התבודדות
משה
בהשגות
האלהיות
,
כמו
שקדם
(שמ'
ד
,
י)
-
ומפני
העבודה
הקשה
,
שנתחדשה
להם
אחר
שדבר
משה
אל
פרעה
במלאֲכוּת
השם
יתעלה
(ראה
שמ'
ה)
,
שהביאה
אותם
גם
כן
אל
שלא
יאמינו
בדבריו
.