תנ"ך - ולא־ישמע אלכם פרעה ונתתי את־ידי במצרים והוצאתי את־צבאתי את־עמי בני־ישראל מארץ מצרים בשפטים גדלים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְלֹֽא־יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָתַתִּ֥י אֶת־יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהוֹצֵאתִ֨י אֶת־צִבְאֹתַ֜י אֶת־עַמִּ֤י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים: (שמות פרק ז פסוק ד)

טקסט וניקוד:

וְלֹא־יִשְׁמַע אֲלֵכֶם פַּרְעֹה וְנָתַתִּי אֶת־יָדִי בְּמִצְרָיִם וְהוֹצֵאתִי אֶת־צִבְאֹתַי אֶת־עַמִּי בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בִּשְׁפָטִים גְּדֹלִים: (שמות פרק ז פסוק ד)

טקסט בלבד:

ולא־ישמע אלכם פרעה ונתתי את־ידי במצרים והוצאתי את־צבאתי את־עמי בני־ישראל מארץ מצרים בשפטים גדלים: (שמות פרק ז פסוק ד)

תיקון קוראים:

ולא־ישמע אלכם פרעה ונתתי את־ידי במצרים והוצאתי את־צבאתי את־עמי בני־ישראל מארץ מצרים בשפטים גדלים: (שמות פרק ז פסוק ד)

תרגום אונקלוס:
וְלָא יְקַבֵּיל מִנְכוֹן פַּרעֹה וְאֶתֵּין יָת מַחַת גְּבוּרְתִי בְּמִצרָיִם וְאַפֵּיק יָת חֵילַי יָת עַמִי בְנֵי יִשׂרָאֵל מֵאַרעָא דְמִצרַיִם בְּדִינִין רַברְבִין :

עין המסורה:
ולא - ז' ראשי פסוקים בסיפרא: ראה שמ' ב , ג. ולא - ישמע - ד': שמ' ז , ד; *דב' כא , יח; יהו' א , יח; יש' מב , כ. אלכם - ו' חסר בתורה: בר' מב , יד; שמ' ז , ד , ט; דב' א , ט , כ , כט.

מסורה קטנה:
צבאתי - ל' וחס'.

רש"י:
את ידי - יד ממש , להכות בהם.

ראב"ע פירוש א - הקצר:
ויאמר הגאון , כי נקרא השם "אלהי הצבאות" (הו' יב , ו ועוד) בעבור ישראל , והעד: והוצאתי את צבאתי. והנכון בעיני , שהם צבאות שמים.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ולא. ונתתי את ידי - מכה; כי ב'יד' היא , כדרך בן אדם. וטעם צבאותי - כמו שהמלאכים הם צבאות יי' בשמים , כן הם ישראל בארץ.

רלב"ג - ביאור המילות:
ונתתי את ידי - רוצה לומר: מכתי; והוא כלשון בני אדם , כי היד הוא כלי להכות. (התועלות לשמ' ו , ב - ז , ז , בקובץ תועלות לרלב"ג). (הקדמה) (חלק שני:) "ויאמר יי' אל משה ואל אהרן" וגו' (ז , ח) עד סוף הפרשה (שמ' ט , לה).

רלב"ג - ביאור הפרשה:
והנה במענה השם יתעלה לו קצר בכאן והאריך; וזה , שהוא קצר בכאן מה שנזכר במענה הקודם (שמ' ו , יג) - שאהרן יהיה לו לפה במה שישולח לדבר לבני ישראל להוציאם ממצרים - ולא זכר שיהיה לפה כי אם לפרעה; לפי שמה שיאמרו לפרעה הוא העיקר , להוציא בני ישראל ממצרים , לא מה שיאמרו לישראל. ולזה השמיט בזה המקום שיהיה אהרן לפה למשה במה שיצוה לדבר אל בני ישראל להוציאם ממצרים; והאריך לזכור מה שאמר אז השם יתעלה למשה כשׁשׂם לו אהרן לפה , כי כבר הפסיק המאמר ההוא כדי שיזכור תולדות אהרן ומשה קודם שיזכיר הנפלאות שנעשו על ידיהם לפרעה ולעמו - אשר היו כלי להוציא ישראל ממצרים ולהקנותם אמונה אמתית - ושאר הפעולות אשר ספרה התורה מהם; כי כן מנהג התורה בספוריה. והוא ראוי גם כן , שיודע מי הוא האיש אשר יסופרו מעשיו ועניניו , קודם שיסופר זה ממנו. ואם אמר אומר: מדוע לא ספר תולדותיהם קודם זה מעת ששולחו אהרן ומשה אל פרעה? אמרנו לו , כי בשליחות הראשון לא היה משתתף אהרן למשה כי אם במקרה - וזה , שהוא הושם לו לפה בשליחות ההוא לבד - ולזה לא זכר תולדותיהם עד העת שהשתתף אהרן למשה בכל השליחויות אשר שולח להוציא ישראל מארץ מצרים. ולזה אמר בזכרו תולדותיהם "הם המדברים אל פרעה מלך מצרים להוציא את בני ישראל ממצרים" (שמ' ו , כז) - רוצה לומר , שהם היו מדברים תמיד אליו להוציא ישראל ממצרים; כי על הדבור שלא יהיה כי אם פעם אחת לא יאמר "הם המדברים" , אבל יאמר 'הם אשר דברו' , וזה מבואר מאד; ומפני זה המתין לזכור תולדותיהם עד העת שהשתתף אהרן למשה בכל הדברים אשר היו לפרעה , להוציא ישראל ממצרים. והנה אמר השם יתעלה למשה: ראה נתתיך לרב ולמורה על דבר פרעה , ואהרן אחיך יהיה המדבר בשליחותך; אתה תדבר לאהרן את כל אשר אצוך , ואהרן אחיך ידבר אל פרעה באופן שישלח את בני ישראל מארצו. ואני אקשה את לב פרעה מפני יתרון השגחתי בישראל בעבור האבות , באופן שיהיה זה סבה אל שאצטרך להרבות אותותי ומופתי בארץ מצרים. וזה , כי מפני שלא ישמע אליכם פרעה אכה את מצרים במכות רבות , בדרך שאוציא כל צבאותי - והם השבטים , שהם עמי בני ישראל - מארץ מצרים בשפטים גדולים; ובסוף הענין אודיע למצרים כי אני יי' , בנטותי את ידי על מצרים ברדפם אחרי בני ישראל , בדרך שיטבעו בים סוף - כמו שנזכר בפרשת 'ויהי בשלח' , כי שם נזכר שכבר ידעו המצרים כי השם יתעלה הוא יי' , בהכבדו בפרעה ברכבו ובפרשיו (ראה שמ' יד , יח) - וזה יהיה סבה שלא יוסיפו עוד לרדוף אחרי בני ישראל; ואז תשלם לישראל היציאה ממצרים , כי לא ישתדלו עוד המצרים לרדוף אחריהם להביאם תחת ידם.
ריכוז קישורים