תנ"ך - כי
ידבר
אלכם
פרעה
לאמר
תנו
לכם
מופת
ואמרת
אל־אהרן
קח
את־מטך
והשלך
לפני־פרעה
יהי
לתנין:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
כִּי֩
יְדַבֵּ֨ר
אֲלֵכֶ֤ם
פַּרְעֹה֙
לֵאמֹ֔ר
תְּנ֥וּ
לָכֶ֖ם
מוֹפֵ֑ת
וְאָמַרְתָּ֣
אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן
קַ֧ח
אֶֽת־מַטְּךָ֛
וְהַשְׁלֵ֥ךְ
לִפְנֵֽי־פַרְעֹ֖ה
יְהִ֥י
לְתַנִּֽין:
(שמות פרק ז פסוק ט)
כִּי
יְדַבֵּר
אֲלֵכֶם
פַּרְעֹה
לֵאמֹר
תְּנוּ
לָכֶם
מוֹפֵת
וְאָמַרְתָּ
אֶל־אַהֲרֹן
קַח
אֶת־מַטְּךָ
וְהַשְׁלֵךְ
לִפְנֵי־פַרְעֹה
יְהִי
לְתַנִּין:
(שמות פרק ז פסוק ט)
כי
ידבר
אלכם
פרעה
לאמר
תנו
לכם
מופת
ואמרת
אל־אהרן
קח
את־מטך
והשלך
לפני־פרעה
יהי
לתנין:
(שמות פרק ז פסוק ט)
כי
ידבר
אלכם
פרעה
לאמר
תנו
לכם
מופת
ואמרת
אל־אהרן
קח
את־מטך
והשלך
לפני־פרעה
יהי
לתנין:
(שמות פרק ז פסוק ט)
תרגום אונקלוס:
אֲרֵי
יְמַלֵיל
עִמְכוֹן
פַּרעֹה
לְמֵימַר
הַבוּ
לְכוֹן
אָתָא
וְתֵימַר
לְאַהֲרֹן
סַב
יָת
חֻטרָך
וּרמִי
קֳדָם
פַּרעֹה
יְהֵי
לְתַנִינָא
:
עין המסורה:
אלכם
-
ו'
חסר
בתורה:
ראה
לעיל
,
ד.
לתנין
-
ח'
בלישנא
(בנו"ן):
*שמ'
ז
,
ט
,
י;
יש'
כז
,
א;
נא
,
ט;
יר'
נא
,
לד;
תה'
צא
,
יג;
איוב
ז
,
יב;
נחמ'
ב
,
יג.
מסורה גדולה:
תנין
לתנין
ח'
בלשנ'
כי
ידבר
וישלך
אהרן
הים
אני
אם
תנין
מחוללת
תנין
ואצאה
בשער
הגיא
והרג
את
התנין
בלעני
תרמס.
רש"י:
מופת
-
אות
,
להודיע
שיש
צורך
במי
ששולח
אתכם.
לתנין
-
לנחש
(ראה
להלן
,
טו).
ראב"ע פירוש א - הקצר:
והשם
ידע
,
כי
בפעם
הראשנה
לא
יבקש
פרעה
מופת
,
כי
השם
יכחש;
ובשנית
יבקש.
קח
את
מטך
-
כמה
נבונים
תעו
,
שאמרו:
שלשה
מטות
הם.
ואינימו
(ע"פ
תה'
נט
,
יד)
כי
אם
מטה
אחד;
ונקרא
"מטה
האלהים"
(שמ'
ד
,
כ)
-
בעבור
האותות
שהראה
השם
בו
,
ולא
בעבור
שהשם
חקוק
עליו.
הלא
תראה:
אע"פ
שנטה
משה
ידו
על
השמים
בארבה
,
לא
בא
הארבה
עד
שנהג
השם
יום
ולילה
רוח
קדים
(ראה
שמ'
י
,
יג);
וכן
כאשר
נטה
ידו
על
הים
במטה
,
הוליך
השם
את
הים
ברוח
קדים
עזה
(ראה
שמ'
יד
,
כא).
והנה
מכת
הערוב
(ראה
שמ'
ח
,
כ)
והדבר
(ראה
שמ'
ט
,
ו)
והשחין
(ראה
שם
,
י)
ומכת
בכורים
(ראה
שמ'
יא
,
ה
-
ו)
-
אין
זכר
למטה
,
ולא
במָן
,
ששם
עשרה
נסים
(ראה
פירושו
לשמ'
טז
,
ה).
גם
יקרא
'מטה
משה'
,
בעבור
שנעשו
על
יד
משה
בו
אותות
,
והם
עליונים
ותחתיים.
והעליונים
-
"ויט
משה
את
מטהו
על
השמים
ויי'
נתן
קולות
וברד"
(שמ'
ט
,
כג);
אע"פ
שאין
כתוב
'המטה'
כי
אם
'נטיית
יד'
במכת
חשך
(ראה
שמ'
י
,
כב)
,
יתכן
להיותו
כמו
הראשונים.
והתחתיים
-
במכת
הארבה
(ראה
שמ'
י
,
יג)
ובקיעת
הים
(ראה
שמ'
יד
,
כא)
וּלְשוּב
המים
(ראה
שם
,
כז)
ומכה
בצור
(ראה
שמ'
יז
,
ו).
ונקרא
"מטה
אהרן"
(להלן
,
יב)
-
בעבור
האותות
שנעשו
על
ידו
בציווי
השם
למשה
,
ומשה
לאהרן;
הלא
תראה
הכתוב
אומר
"ומטך
אשר
הכית
בו
את
היאור"
(שמ'
יז
,
ה)
-
ואהרן
היה
המכה.
ואותות
אהרן
כולם
תחתיים
,
והם
התנין
(בפסוקנו)
ומכת
היאור
(ראה
להלן
,
כ)
והצפרדעים
(ראה
שמ'
ח
,
ב)
והכינים
(ראה
שם
,
יג).
גם
יתכן
,
שתהיה
נטיית
היד
להראות
הרואים
,
שהנוטה
ידו
הוא
העושה
האות.
ותחלת
אותות
המטה
בעצמו
-
שנהפך
לנחש
בהר
סיני
(ראה
שמ'
ד
,
ג)
,
ואחרית
אותותיו
-
שהוציא
פרח
(ראה
במ'
יז
,
כג).
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
כי
ידבר
-
פרשתי
(לעיל
,
ח).
אע"פ
שהוא
אומר
מטך
,
הוא
מטה
משה
שנתנו
לו
,
והעד:
"אמר
אל
אהרן
קח
מטך
ונטה
ידך"
(להלן
,
יט)
,
וכתוב
"וירם
בַּמטה
ויך
את
המים"
(להלן
,
כ)
-
והנה
הודיענו
בפתחות
הבי"ת
,
שהוא
המטה
הידוע
,
שאמר
לו:
קח
את
מטך;
וכתוב
דְבַר
השם
למשה:
"ומטך
אשר
הכית
בו
את
היאר"
(שמ'
יז
,
ה).
ר' יוסף בכור שור:
יהי
לתנין
-
רמז
לפרעה
שנקרא
'תנין'
,
כדכתיב
"התנין
(בנוסחנו:
התנים)
הגדול
הרובץ
בתוך
יאוריו"
(יח'
כט
,
ג).
כדי
שיעשו
החרטומים
תנינים
ויבלעם
של
אהרון
-
רמז
כי
יבולע
פרעה
ויהיה
נבער
מן
העולם.