תנ"ך - והחטה
והכסמת
לא
נכו
כי
אפילת
הנה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וְהַחִטָּ֥ה
וְהַכֻּסֶּ֖מֶת
לֹ֣א
נֻכּ֑וּ
כִּ֥י
אֲפִילֹ֖ת
הֵֽנָּה:
(שמות פרק ט פסוק לב)
וְהַחִטָּה
וְהַכֻּסֶּמֶת
לֹא
נֻכּוּ
כִּי
אֲפִילֹת
הֵנָּה:
(שמות פרק ט פסוק לב)
והחטה
והכסמת
לא
נכו
כי
אפילת
הנה:
(שמות פרק ט פסוק לב)
והחטה
והכסמת
לא
נכו
כי
אפילת
הנה:
(שמות פרק ט פסוק לב)
תרגום אונקלוס:
וְחִטַיָא
וְכוּנָתַיָא
לָא
לְקַאָה
אֲרֵי
אַפלָתָא
אִנִין
:
מסורה קטנה:
והחטה
-
ל';
והכסמת
-
ל';
נכו
-
ל';
אפילת
-
ל'.
רש"י:
כי
אפילות
הנה
-
מאוחרות
,
ועדיין
היו
רכות
ויכולין
לעמוד
בפני
קשה.
ואע"פ
שנאמר
"את
כל
עשב
השדה
הכה
הברד"
(לעיל
,
כה)
,
יש
ליישב
פשוטו
של
מקרא
בעשבים
העומדים
בקלחם
,
הראויין
ללקות
בברד.
ובמדרש
תנחומא
(תנח'
וארא
טז)
יש
מרבותינו
שנדחקו
על
זאת
ודרשו:
כי
אפילות
הנה
-
פלאי
פלאות
נעשו
בהן
שלא
לקו.
רשב"ם:
לא
נוכו
-
להודיעך
שמה
שלא
שיבר
הברד
אכל
הארבה;
הברד
מקלקל
את
הקשה
והארבה
אוכל
את
הרך.
ראב"ע פירוש א - הקצר:
נכו
-
כמו
"ושֻפו
עצמותיו"
(איוב
לג
,
כא)
,
מהבנין
'שלא
נקרא
שם
פועלו'
,
ובהֵרָאות
זה
הנו"ן;
לאות
,
כי
המבולע
בכ"ף
"מַכֶּה"
(שמ'
ז
,
יז)
הוא
הנו"ן
,
כמשפט
חביריו.
אפילות
-
שהם
עוד
באפֵלה.
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
והחטה.
אפילות
-
תאר;
וקרוב
ממנו
"ואפל
ואין
נגה
לו"
(ראה
עמ'
ה
,
כ).
והטעם
,
שהיו
עוד
תחת
הארץ
ולא
נראו.
רמב"ן:
והפשתה
והשעורה
-
ספר
הכתוב
מה
שאירע
,
ולא
ידעתי
למה
נכנסו
שני
הפסוקים
האלה
במקום
הזה
,
טרם
השלים
דבר
משה
בתפלתו
וסור
הברד.
ואמרו
בשם
הגאון
רב
סעדיה
,
שהם
דברי
משה
אל
פרעה
,
שאמר
לו:
קודם
שתיראון
ואמרתם
"יי'
הצדיק"
(לעיל
,
כז)
,
כבר
הוכתה
הפשתה
והשעורה
,
וזה
לא
ישוב
לרפואה;
אבל
החטה
והכסמת
לא
נכו
עדין
,
ומעתה
לא
יפסד
לכם
דבר.
ואין
לי
טעם
בפירוש
הזה
,
כי
הברד
הכה
כל
עשב
השדה
וכל
העץ
שבר
,
ולא
נמלטו
החטה
והכסמת
,
רק
מפני
שהן
אפילות
-
לא
צמחו
כלל
,
או
שמפני
קטנותן
לא
נפסדו
,
כי
עוד
תצמחנה
,
ואם
כן
,
אפילו
ירד
עליהם
הברד
עוד
ימים
,
לא
יזיק;
ואין
צורך
להודיע
לו
מה
שנפסד
ומה
שלא
נפסד
,
כי
בסור
הברד
יראה.
ועל
דעתי
,
שהם
דברי
משה
אל
פרעה
,
שאמר
להם:
"ידעתי
כי
טרם"
סור
המכות
"תיראון"
(לעיל
,
ל)
,
ואחרי
כן
תשנו
באולתכם
(ע"פ
מש'
כו
,
יא)
,
אבל
הפשתה
והשעורה
נכתה
,
והחטה
והכסמת
,
שהן
לכל
חַיָתכם
,
לא
נכו
במכה
הזאת
,
והן
ביד
האלהים
לאבד
אותם
מכם
אם
תשובו
ותחטאו
לפניו;
רמז
להם
למה
שאמר
"ואכל
את
יתר
הפליטה
הנשארת
לכם
מן
הברד"
(שמ'
י
,
ה).
רלב"ג - ביאור המילות:
והנה
ספר
אחר
זה
,
שהפשתה
והשעורה
הוכו
בברד
,
כי
היו
באופן
שהזיק
להם;
ואולם
החטה
והכוסמת
לא
הוכו.
וכמו
זה
ספר
בשאר
המכות
,
אי
זה
מהדברים
לקו
בהם.
ועוד
,
שכבר
הוכרח
לזה
בזה
המקום
,
כי
הוא
אמר
במוחלט
כי
"כל
עשב
השדה
הכה
הברד
ואת
כל
עץ
השדה
שבר"
(לעיל
,
כה)
,
ולזה
ביאר
איזה
מהדברים
אשר
בשדה
הוכו
ואי
זה
מהם
לא
הוכו.