תנ"ך - והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל: (שמות פרק ט פסוק לא)

טקסט וניקוד:

וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה כִּי הַשְּׂעֹרָה אָבִיב וְהַפִּשְׁתָּה גִּבְעֹל: (שמות פרק ט פסוק לא)

טקסט בלבד:

והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל: (שמות פרק ט פסוק לא)

תיקון קוראים:

והפשתה והשערה נכתה כי השערה אביב והפשתה גבעל: (שמות פרק ט פסוק לא)

תרגום אונקלוס:
וְכִתָּנָא וּסעָרֵי לְקוֹ אֲרֵי סְעָרַיָא אֲבִיב וְכִתָּנָא גַּבעוּלִין :

עין המסורה:
והפשתה - ב': שמ' ט , לא (פעמיים).

מסורה קטנה:
והפשתה - ב'; גבעל - ל'.

רש"י:
[והפשתה והשערה נכתה - נשברה , לשון "פרעה נכה" (מ"ב כג , כט); "נכאים" (יש' טז , ז); וכן "לא נכו" (להלן , לב). לא יתכן לפרש לשון 'הכאה' , שאין נו"ן במקום ה"י לפרש נכתה כמו 'הכתה' , "נכו" (להלן , לב) כמו 'הכו' , אלא הנו"ן שורש בתיבה , והרי הוא מגזרת "שופו עצמותיו" (איוב לג , כא).] כי השערה אביב - כבר ביכֵּירה ועומדת בקשיה , ונשתברו ונפלו , וכן הפשתה גדלה כבר והוקשה לעמוד בגבעוליה. כי השערה אביב - עמדה בְאִבֶּיהָ , לשון "באבי הנחל" (שה"ש ו , יא).

ראב"ע פירוש א - הקצר:
והפשתה והשערה נכתה - סיפר הכתוב מה שאירע. אביב - עוד אפרשנו (שמ' יג , ד; וי' ב , יד). גבעול - מלה 'מרובעת'. ויש אומרים שהיא הפוכה , והטעם: 'על גב' , והם שתי מלות. ופירושה על דעתי: כמשמעה , והיא מלה אחת; גם היא אחת בכל המקרא.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:
והפשתה. ספר הכתוב מה שאירע. והנה התברר ממלת נכתה , גם "נכו" (להלן , לב) , כי שרש 'מכה' - 'נכה'; כי "נכו" (שם) כמו "ושפו עצמותיו לא ראו" (איוב לג , כא).

רמב"ן:
והפשתה והשעורה - ספר הכתוב מה שאירע , ולא ידעתי למה נכנסו שני הפסוקים האלה במקום הזה , טרם השלים דבר משה בתפלתו וסור הברד. ואמרו בשם הגאון רב סעדיה , שהם דברי משה אל פרעה , שאמר לו: קודם שתיראון ואמרתם "יי' הצדיק" (לעיל , כז) , כבר הוכתה הפשתה והשעורה , וזה לא ישוב לרפואה; אבל החטה והכסמת לא נכו עדין , ומעתה לא יפסד לכם דבר. ואין לי טעם בפירוש הזה , כי הברד הכה כל עשב השדה וכל העץ שבר , ולא נמלטו החטה והכסמת , רק מפני שהן אפילות - לא צמחו כלל , או שמפני קטנותן לא נפסדו , כי עוד תצמחנה , ואם כן , אפילו ירד עליהם הברד עוד ימים , לא יזיק; ואין צורך להודיע לו מה שנפסד ומה שלא נפסד , כי בסור הברד יראה. ועל דעתי , שהם דברי משה אל פרעה , שאמר להם: "ידעתי כי טרם" סור המכות "תיראון" (לעיל , ל) , ואחרי כן תשנו באולתכם (ע"פ מש' כו , יא) , אבל הפשתה והשעורה נכתה , והחטה והכסמת , שהן לכל חַיָתכם , לא נכו במכה הזאת , והן ביד האלהים לאבד אותם מכם אם תשובו ותחטאו לפניו; רמז להם למה שאמר "ואכל את יתר הפליטה הנשארת לכם מן הברד" (שמ' י , ה).

רלב"ג - ביאור המילות:
והנה ספר אחר זה , שהפשתה והשעורה הוכו בברד , כי היו באופן שהזיק להם; ואולם החטה והכוסמת לא הוכו. וכמו זה ספר בשאר המכות , אי זה מהדברים לקו בהם. ועוד , שכבר הוכרח לזה בזה המקום , כי הוא אמר במוחלט כי "כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר" (לעיל , כה) , ולזה ביאר איזה מהדברים אשר בשדה הוכו ואי זה מהם לא הוכו.
ריכוז קישורים