תנ"ך - והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל־לבני ישראל דבר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְהִפְלָ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכָּל־לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר: (שמות פרק ט פסוק ד)

וְהִפְלָה יְהוָה בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם וְלֹא יָמוּת מִכָּל־לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דָּבָר: (שמות פרק ט פסוק ד)

והפלה ה' בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל־לבני ישראל דבר: (שמות פרק ט פסוק ד)

והפלה יהוה בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים ולא ימות מכל־לבני ישראל דבר: (שמות פרק ט פסוק ד)

תרגום אונקלוס:

וְיַפרֵישׁ יְיָ בֵּין בְּעִירָא דְיִשׂרָאֵל וּבֵין בְּעִירָא דְמִצרָאֵי וְלָא יְמוּת מִכּוֹלָא לִבנֵי יִשׂרָאֵל מִדָּעַם :

עין המסורה:

והפלה - ב' , חד כתיב אל"ף וחד כתיב ה"א: שמ' ט , ד; דב' כח , נט.

מסורה קטנה:

והפלה - ב' חד כת' א' וחד כת' ה'; מכל - לבני - ל'.

רש"י:

והפלה - והבדיל.

ראב"ע פירוש ב - הארוך:

והפלה. דָבָר - יֵאָמֵר על עניין דברים מדוברים , כמו "הדבר אשר דבר יי'" (יר' מו , יג); גם יאמר על 'יש' , כמו זה , וכמוהו: "לא חסרת דבר" (דב' ב , ז).

רמב"ן:

במקנך אשר בשדה - התרה אותם בהווה , כי רוב המקנה בשדה , אבל היה הדבר גם במקנה אשר בבית , כמו שאמר "וימת כל מקנה מצרים" (להלן , ו). ויתכן כי בעבור היות תועבה למצרים "כל רועה צאן" (בר' מו , לד) , היו מפרישין אותם מן הערים , זולתי בעת השתמשם בסוסים לרכוב ובחמורים במשא. והנה היה המקנה רחוק ממצרים , בשדה - גבול ארץ גשן , ויתערב במקום המרעה מקנה מצרים ומקנה ישראל , על כן הוצרך לומר: והפלא (בנוסחנו: והפלה) יי' בין מקנה מצרים ובין מקנה ישראל (בנוסחנו: בין מקנה ישראל ובין מקנה מצרים). או בעבור שהדֶבֶר - משנוי האויר ראוי שיתפשט בכל הפלך , רק שעשה השם עמהם להפליא (ע"פ יואל ב , כו).

רלב"ג - ביאור המילות:

הנה יד יי' הויה - רוצה לומר: מכת השם יתעלה. במקנך אשר בשדה - הנה זה היה פלא עצום , כי זה העפוש אשר נתחדש באויר אז על דרך פלא , שהיה ממית המקנה , לא נתפשט כי אם באויר שהיה חוץ לעיר. וימת כל מקנה מצרים - רוצה לומר , שמת ממנו הרבה; כי הגזרות הכוללות תעשינה בכמו אלו הספורים על זה האופן. וכן אמרו "וישכימו בבקר והנה כלם פגרים מתים" (מ"ב יט , לה); "כי אמרו כלנו מתים" (שמ' יב , לג) - בעבור הבכורות שמתו. והנה מתו אשר בשדה ונשארו אשר בעיר. ואולי לא מתו כל אשר בשדה , כי לא אמר כן משה לפרעה , אבל אמר שיהיה בהם דבר כבד מאד.