תנ"ך - ויעש
ה'
את־הדבר
הזה
ממחרת
וימת
כל
מקנה
מצרים
וממקנה
בני־ישראל
לא־מת
אחד:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַיַּ֨עַשׂ
יְהוָ֜ה
אֶת־הַדָּבָ֤ר
הַזֶּה֙
מִֽמָּחֳרָ֔ת
וַיָּ֕מָת
כֹּ֖ל
מִקְנֵ֣ה
מִצְרָ֑יִם
וּמִמִּקְנֵ֥ה
בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל
לֹא־מֵ֥ת
אֶחָֽד:
(שמות פרק ט פסוק ו)
וַיַּעַשׂ
יְהוָה
אֶת־הַדָּבָר
הַזֶּה
מִמָּחֳרָת
וַיָּמָת
כֹּל
מִקְנֵה
מִצְרָיִם
וּמִמִּקְנֵה
בְנֵי־יִשְׂרָאֵל
לֹא־מֵת
אֶחָד:
(שמות פרק ט פסוק ו)
ויעש
ה'
את־הדבר
הזה
ממחרת
וימת
כל
מקנה
מצרים
וממקנה
בני־ישראל
לא־מת
אחד:
(שמות פרק ט פסוק ו)
ויעש
יהוה
את־הדבר
הזה
ממחרת
וימת
כל
מקנה
מצרים
וממקנה
בני־ישראל
לא־מת
אחד:
(שמות פרק ט פסוק ו)
תרגום אונקלוס:
וַעֲבַד
יְיָ
יָת
פִּתגָמָא
הָדֵין
בְּיוֹמָא
דְבָתְרוֹהִי
וּמִית
כֹּל
בְּעִירָא
דְמִצרָאֵי
וּמִבְּעִירָא
דִבנֵי
יִשׂרָאֵל
לָא
מִית
חַד
:
ראב"ע פירוש א - הקצר:
וימת
כל
מקנה
מצרים
-
הרֹב
,
כמו
"וכל
הארץ
באו
מצרימה"
(בר'
מא
,
נז);
והעד
בפרשת
הברד:
"על
כל
עשב
השדה"
(להלן
,
כב)
-
והעד
במכת
הארבה
(ראה
שמ'
י
,
ה).
ראב"ע פירוש ב - הארוך:
ויעש.
פירוש
כל
מקנה
מצרים
-
רובו
,
כי
הנה
כתוב
"שלח
העז
את
מקנך"
(להלן
,
יט).
וככה
תמצא
בברד
(ראה
להלן
,
כה)
,
כשהזכיר
הארבה:
"ואכל
את
יתר
הפלטה"
(שמ'
י
,
ה).
ר' יוסף בכור שור:
וימת
כל
מקנה
מצרים
-
וימת
כל
ממקנה
מצרים;
דאם
כן
היה
לו
לומר
'למחר
ימותו
כל
מקנך'
,
ואינו
אומר
כי
אם
"דֶבֶר"
(לעיל
,
ג)
,
ו"דֶבֶר"
משמע
,
שימותו
מקצתם
-
חציים
,
שלישיתם;
וגם
מצינו
בברד
שהיה
להם
מקנה
עדיין
,
כדכתיב
"הירא...
דבר
יי'...
הניס
את...
מקניהו...
ואשר
לא
שם...
עזב...
את
מקניהו"
(ראה
להלן
,
כ
-
כא)
-
מכלל
דהוו
להו
מקנה.
אבל
משמעות
הפסוק
כך
הוא
,
כמו
שפירשתי
(ראה
שם):
וימת
כל
מקנה
מצרים
-
וימת
כל
ממקנה
מצרים;
וסיפיה
דקרא
מוֹכח
,
כדכתיב:
וממקנה
בני
ישראל
לא
מת
אחד
,
כלומר
,
שהרי
ממקנה
בני
ישראל
לא
מת
אחד.
ורבנו
שלמה
פירש
(להלן
,
י)
,
כי
אומרים
במכילתין
(בשלח
ויהי
א)
שלא
נגזרה
גזירה
אלא
על
אותם
שבשדה
,
כדכתיב
"במקנך
אשר
בשדה"
(לעיל
,
ג)
,
אבל
בבתים
לא
היה
דֶבֶר;
והכי
קאמר:
וימת
כל
מקנה
מצרים
אשר
בשדה.
ופירש
,
דהיריאים
הניסו
מקניהם
בבתים.
והדָבָר
מגומגם
בעיני
,
דנראה
שהוא
רוצה
לומר
שלא
נשאר
מקנה
-
רק
ליריאים
,
ובברד
מצינו
שהיה
מקנה
אפילו
לשאינם
יריאים
,
דכתיב
"ואשר
לא
שם..."
(להלן
,
כא)!
ושמא
גם
לשאינם
יריאים
היה
מקנה
על
ידי
מקרה
,
שלא
הוציאום
אותו
יום.
נראה
לי:
לפי
שאמר
משה
"הן
נזבח
את
תועבת
מצרים"
(שמ'
ח
,
כב)
,
דנראה
שהוא
ירא
מהם
,
אמר
הקדוש
ברוך
הוא:
אתה
ירא
להמית
יראתם?
עתה
אמור
להם
,
שאשלח
דבר
ביראתם
לעיניהם.
רלב"ג - ביאור המילות:
הנה
יד
יי'
הויה
-
רוצה
לומר:
מכת
השם
יתעלה.
במקנך
אשר
בשדה
-
הנה
זה
היה
פלא
עצום
,
כי
זה
העפוש
אשר
נתחדש
באויר
אז
על
דרך
פלא
,
שהיה
ממית
המקנה
,
לא
נתפשט
כי
אם
באויר
שהיה
חוץ
לעיר.
וימת
כל
מקנה
מצרים
-
רוצה
לומר
,
שמת
ממנו
הרבה;
כי
הגזרות
הכוללות
תעשינה
בכמו
אלו
הספורים
על
זה
האופן.
וכן
אמרו
"וישכימו
בבקר
והנה
כלם
פגרים
מתים"
(מ"ב
יט
,
לה);
"כי
אמרו
כלנו
מתים"
(שמ'
יב
,
לג)
-
בעבור
הבכורות
שמתו.
והנה
מתו
אשר
בשדה
ונשארו
אשר
בעיר.
ואולי
לא
מתו
כל
אשר
בשדה
,
כי
לא
אמר
כן
משה
לפרעה
,
אבל
אמר
שיהיה
בהם
דבר
כבד
מאד.