תנ"ך - מנזריך כארבה וטפסריך כגוב גבי החונים בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונדד ולא־נודע מקומו אים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

מִנְּזָרַ֙יִךְ֙ כָּֽאַרְבֶּ֔ה וְטַפְסְרַ֖יִךְ כְּג֣וֹב גֹּבָ֑י הַחוֹנִ֤ים בַּגְּדֵרוֹת֙ בְּי֣וֹם קָרָ֔ה שֶׁ֤מֶשׁ זָֽרְחָה֙ וְנֹדַ֔ד וְלֹא־נוֹדַ֥ע מְקוֹמ֖וֹ אַיָּֽם: (נחום פרק ג פסוק יז)

טקסט וניקוד:

מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה וְטַפְסְרַיִךְ כְּגוֹב גֹּבָי הַחוֹנִים בַּגְּדֵרוֹת בְּיוֹם קָרָה שֶׁמֶשׁ זָרְחָה וְנֹדַד וְלֹא־נוֹדַע מְקוֹמוֹ אַיָּם: (נחום פרק ג פסוק יז)

טקסט בלבד:

מנזריך כארבה וטפסריך כגוב גבי החונים בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונדד ולא־נודע מקומו אים: (נחום פרק ג פסוק יז)

תיקון קוראים:

מנזריך כארבה וטפסריך כגוב גבי החונים בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונדד ולא־נודע מקומו אים: (נחום פרק ג פסוק יז)

תרגום יונתן:
הָא טַסַך מְצַלהֲבִין כְּגוֹבָא וְטַפסְרַך כִּזחֵיל גּוֹבַי דְּשָׁקַן בְּכֻתלַיָא בְּיוֹם קְרִיר דְּכַד שִׁמשָׁא דָנְחָא עֲלֵיהוֹן מִתבַּדְּרִין וְלָא אִתיְדַע אֲתַרהוֹן לְאָן עָרְקִין :

עין המסורה:
גבי - ב': עמ' ז , א; נח' ג , יז. זרחה - ד': *שמ' כב , ב; מ"ב ג , כב; נח' ג , יז; דה"ב כו , יט. (ואחד: וזרחה - מל' ג , כ). אים - ב' (אחד ראש פסוק ואחד סוף פסוק): יש' יט , יב; נח' ג , יז.

מסורה קטנה:
מנזריך - ל'; וטפסריך - ל'; גבי - ב'; החונים - ל' מל'; זרחה - ד'; אים - ב'.

רש"י:
מנזריך - שריך. והמ"ם יסוד ושורש בתיבה , כמ"ם של "משמרתך" (במ' יח , ג) ושל "משמעתך" (ש"א כב , יד) ושל "מנעלך" (דב' לג , כה). ופעמים שהיא נופלת ממנה , כגון "נזיר אחיו" (בר' מט , כו) , וכן "נזיריה" (איכה ד , ז) , שריה. וטפסריך - הממונים שליך. כגוב גובי - כחיילי גובאי. כגוב - 'כומלגושטיריץ' [בלעז]. החונים בגדרות ביום קרה - כן דרך הארבה והזבוב: בעת הקור נדבקים בכתלים , וכשיבא חום הם נודדים משם והולכים להם; כך יגלו כל עמך. בגדרות - "בכותליא" (ת"י). ונודד - "ואיטלטילן" (ת"י). ולא נודע מקומו אים - איפוא הם ואנה הלכו.

ר' יוסף קרא:
מנזריך כארבה - עם רב שהיה לך , שהיו מפוזרין לכאן ולכאן לכבוש ארצות. וטפסרייך כגוב גובי - ושלוחייך שהיו רבים כקבוצת גובי; והוא כמו "לקושש קש לתבן" (שמ' ה , יב) , ומתרגמינן: "לגבבא גילי" (ת"א). החונים בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונודד - כל חיילותיך יהיו דומין לארבה שחונים בחומות מפני הקור , וכשהשמש זורחת נודדים והולכים להם , ולא נודע מקומם אים; כמו כן ינודו חיילותיך.

ראב"ע:
מנזריך - דגשות הנו"ן לא ידענו טעם לה. והיא מגזרת 'נזר': בעלי הנזר שלך היו רבים כארבה. וטפסריך - כמו 'שריך'; והמלה 'רביעיה' , בלי חבר. כגוב גובי - כמו "יוצר גובי" (עמ' ז , א); כמו "קודש קדשים" (שמ' ל , י). שמש זרחה - כחום היום. ונודד - כמו "באין תהומות חוללתי" (מש' ח , כד) , מהכפולים באחרונה. מקומו - מקום אחד מהם; כי כן דרך הארבה: ביום קרה מתקבצים לרוב מאד , מקיפים את העיר וחונים בגדרות שהם חומות העיר; ובחום עליהם השמש - נודדים והולכים , "אחד מהם לא נותר" (תה' קו , יא) , ולא נודע איה מקומם , כאילו לא היו.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
מנזריך כארבה - פירוש: הגדולים , שעליהם הנזר.

ר' אליעזר מבלגנצי:
מנזריך - מלכיך ושריך כארבה יהיו בפני נבוכד נצר וחילו. וטפסריך - פַּחוֹתיך וסגניך. כגוב - גם הוא מין ארבה. החונים בגדרות ביום קרה - להסתר בחורים ובבקעים; וכשהשמש זרחה - ונודד , ולא נודע בגדר מקומו שהיה שם. כן מנזריך וטפסריך - שנסו בתוכך למעוז בבא נבוכד נצר , ינדדו מתוכך ויֵצאו בגולה כלם , ולא יישאר בהם אחד.

ר' יוסף כספי:
מנּזריך - הדגש לחזוק; וטעמו: מנֵזֶר וכתר. והוא שם נגזר , כלומר: בעלי כתר , או: המוכתרים. כארבה - היו כארבה. וכן היו כגוב גובי - כטעם "עבד עבדים" (בר' ט , כה); "קדש קדשים" (שמ' כט , לז) - להפלגה. וגובי - שם יחס או רבים. ודמה רבוי נינוה והעדרו אחר כן פתאום כמו החגבים החונים בגדרות ביום קרה , ותכף שיזרח השמש יתנודדו משם.
ריכוז קישורים