תנ"ך - וקלו מנמרים סוסיו וחדו מזאבי ערב ופשו פרשיו ופרשיו מרחוק יבאו יעפו כנשר חש לאכול:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְקַלּ֨וּ מִנְּמֵרִ֜ים סוּסָ֗יו וְחַדּוּ֙ מִזְּאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב וּפָ֖שׁוּ פָּרָשָׁ֑יו וּפָֽרָשָׁיו֙ מֵרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ יָעֻ֕פוּ כְּנֶ֖שֶׁר חָ֥שׁ לֶאֱכֽוֹל: (חבקוק פרק א פסוק ח)

טקסט וניקוד:

וְקַלּוּ מִנְּמֵרִים סוּסָיו וְחַדּוּ מִזְּאֵבֵי עֶרֶב וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו וּפָרָשָׁיו מֵרָחוֹק יָבֹאוּ יָעֻפוּ כְּנֶשֶׁר חָשׁ לֶאֱכוֹל: (חבקוק פרק א פסוק ח)

טקסט בלבד:

וקלו מנמרים סוסיו וחדו מזאבי ערב ופשו פרשיו ופרשיו מרחוק יבאו יעפו כנשר חש לאכול: (חבקוק פרק א פסוק ח)

תיקון קוראים:

וקלו מנמרים סוסיו וחדו מזאבי ערב ופשו פרשיו ופרשיו מרחוק יבאו יעפו כנשר חש לאכול: (חבקוק פרק א פסוק ח)

תרגום יונתן:
וְקַלִילִין מִנִמרַיָא סוּסָוָתְהוֹן וְחָרִיפִין מִדֵּיבֵי רַמשָׁא וְיִרדּוֹן פָּרָשׁוֹהִי וּפָרָשׁוֹהִי מֵרַחִיק יֵיתוֹן מִשׁתְּוַן כְּנִשׁרָא דְּטָאֵיס לְמֵיכַל :

עין המסורה:
כְנשר - ד' רפין: דב' לב , יא; חב' א , ח; מש' כג , ה; איוב ט , כו. לאכול - י"ג מלא: ראה עמ' ז , ב.

מסורה גדולה:
כנשר ד' רפ' וסימנהון חש יעיר יעוף יטוש .

מסורה קטנה:
וחדו - ל'; כנשר - ד'.

רש"י:
ופשו פרשיו - ירבו פרשיו.

ר' יוסף קרא:
וחדו מזאיבי ערב - שיהו מחודדים למלחמה יותר מזאיבי ערב; שזאיבי בוקר מצפים לטרוף טרף בבהמה ואינם טורפים אדם , לפי שמוראו ואימתו מוטלת עליהם; ואם לא טרף כל היום , ובערב הוא רעב וטורף אפילו אדם , אם הוא מוצאו. ופשו פרשיו - יעופפו וימהרו לבוא כנשר חש לאכל - כנשר שמעופף וממהר לאכול.

ראב"ע:
וקלו. מזאבי ערב - בתחלת הערב יֵצאו לטרוף. ופשו - התפשטו. ויפת אמר: מגזרת תרגום ארמית; ואין לו טעם.

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
ופשו פרשיו - פירוש: נתפזרו פרשיו; ודמיונו: "נפושו עמך" (נח' ג , יח).

ר' אליעזר מבלגנצי:
שקלו מנמרים סוסיו , וחדו לרוץ ולמהר יותר מזאבי ערב - שיוצאים לטרוף טרף בלילה , כשאין בני אדם מצויין כל כך; אבל עדיין יש שהֹלכים בדרכים , ומפַּחדָם יוצא וטורף בהשמטה ורץ מהר ונסתר. ופשו - לשון ריקוד , כמו "ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק" (מל' ג , כ). ואם תאמר: מקרוב באו , ואינם עיפים ויגעים מן הדרך , ולכך פשים ורוקדים וקלים - לכן נאמר: ופרשיו מרחוק יבאו , ואע"פ כן יעופו פתאם , כנשר שחש וממהר לאכול.

רד"ק:
וקלו. וחדו - עניין 'חידוד' וחריפות. מזאבי ערב - כי לעת ערב יצאו לטרוף. ופשו פרשיו - ירבו פרשיו; כמו שפירשנו "נפושו עמך" (נח' ג , יח). ויונתן תרגם: "וירבון פרשוהי". חש לאכול - ממהר לעוף אל החלל שיראה מרחוק. והנשר עף גבוה משאר העופות , וממהר לעוף , לפיכך זכר הנשר. ויונתן תרגם: "כנשר דטאיס למיכל" - פירש: יעוף.

תלמיד של ר' ישעיה מיטראני:
וחדו מזאבי ערב - שיהו מחודדין למלחמה יותר מזאבי ערב; שזאבי בוקר מצפים לטרוף בהמה ואינם טורפים אדם , אבל זאבי ערב שלא מצאו טרף בחמה , ביום , הם רעבים וטורפים גם אדם. או יש לפרש: ערב - לשון מדבָּר , כמו "עד ערבות מואב" (ראה במ' לא , יב); וכך פירש קמחי (ראה שרשים: 'ערב'). ופשו - לשון "פושו וסגו" (ת"א בר' א , כב). חש לאכול - לשון מהירות.
ריכוז קישורים