תנ"ך - הוי אמר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה־הוא תפוש זהב וכסף וכל־רוח אין בקרבו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

ה֣וֹי אֹמֵ֤ר לָעֵץ֙ הָקִ֔יצָה ע֖וּרִי לְאֶ֣בֶן דּוּמָ֑ם ה֣וּא יוֹרֶ֔ה הִנֵּה־ה֗וּא תָּפוּשׂ֙ זָהָ֣ב וָכֶ֔סֶף וְכָל־ר֖וּחַ אֵ֥ין בְּקִרְבּֽוֹ: (חבקוק פרק ב פסוק יט)

טקסט וניקוד:

הוֹי אֹמֵר לָעֵץ הָקִיצָה עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם הוּא יוֹרֶה הִנֵּה־הוּא תָּפוּשׂ זָהָב וָכֶסֶף וְכָל־רוּחַ אֵין בְּקִרְבּוֹ: (חבקוק פרק ב פסוק יט)

טקסט בלבד:

הוי אמר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה־הוא תפוש זהב וכסף וכל־רוח אין בקרבו: (חבקוק פרק ב פסוק יט)

תיקון קוראים:

הוי אמר לעץ הקיצה עורי לאבן דומם הוא יורה הנה־הוא תפוש זהב וכסף וכל־רוח אין בקרבו: (חבקוק פרק ב פסוק יט)

תרגום יונתן:
יֵי דְאָמַר לִצלֵים אָעָא קוּם וּלדַחלַת אַבנָא אִתְּעִירִי וְהִיא שָׁתְקָא וְדָמְיָא הוּא מַכלֵי הָא הוּא מְחַפֵּי לֵיהּ דְּהַב וּכסַף וְכָל רוּחַ לֵית בִּמעוֹהִי :

עין המסורה:
לעץ - ג' (בקמץ): יר' ב , כז; חב' ב , יט; איוב יד , ז. הקיצה - ג': חב' ב , יט; תה' מד , כד; נט , ו. וחד: והקיצה - תה' לה , כג. דומם - ב': יש' מז , ה; חב' ב , יט. (ואחד: ודומם - איכה ג , כו).

מסורה גדולה:
הקיצה ג' הוי אמר לעץ עורה למה תישן ואתה יי' אלהים. וחד העירה והקיצה .

מסורה קטנה:
לעץ - ג'; הקיצה - ג'; דומם - ב'; תפוש - ל'; וכל - רוח - ל'.

רש"י:
הוא יורה - בתמיה.

ר' יוסף קרא:
הוי אומר לעץ הקיצה - לפסל עץ: הקיצה וענה לנו! כך הוא אומר: עורי! לאבן דומם. הם אומרים לעבודה זרה: עורי! שהיא נשתקת כאבן דומם. הוא יורה הנה הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו - בתמיהא: היאך יורה אתכם אותו פסל , שהוא מכובש בכסף ובזהב ואין בו רוח חיים?!

ראב"ע:
הוי אומר... הקיצה - מהפעלים העומדים; כי ליָשֵן יֵאמר: הקיצה משנתך. וככה עורי - כמו "עורה למה תישן" (תה' מד , כד). על כן טעו האומרים 'המעורר ישינים' (תפילת 'נשמת כל חי') , כי 'המעיר ישינים' ראוי שיאמר. ו'המקיץ רדומים' (ראה שם) אינו נכון , כי 'המקיץ' הוא הישֵן; והעד "כי אין (לפנינו: ואין) רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כולם ישנים כי תרדמת יי' נפלה עליהם" (ש"א כו , יב); וכתוב "לא הקיץ הנער" (מ"ב ד , לא). מ"ם דומם - כמ"ם "ריקם" (בר' לא , מב) ו"חנם" (בר' כט , טו); והטעם כמו "ידמו כאבן" (שמ' טו , טז). ועל דעת רבי יהודה (שלשה ס"ד ע' 107 : 'דמם') , כי 'ידמו' מפעלי הכפל , וככה דומם; והוא שם התאר. הוא יורה? - כי הוא הבל , שהוא תפוש בזהב ובכסף! הטעם: על איבריו , כי אינם כאיברי האדם , שהחיים מחברם; על כן: וכל רוח אין בקרבו. והפך אלה:

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
הוא יורה? - פירוש: הפסל יורה?! כי איננו כלום , כי הוא מחובר מזהב ומכסף.

ר' אליעזר מבלגנצי:
הקיצה - בעת צרתו. הוא יורה - וילַמד להועיל (ע"פ יש' מח , יז)? בתמיה. הנה ודאי תפוש ואחוז בזהב ובכסף , אבל שום רוח חיים בעולם אין בקרבו - ולא לעזר ולא להועיל הוא (ע"פ יש' ל , ה).

רד"ק:
הוי אומר לעץ. דומם - תואר כללי לזכר ולנקבה , כמו "ריקם" (בר' לא , מב) , וכן "שבי דומם" (יש' מז , ה). הוא יורה - בתמיהה: אתה , הקורא לו , איך תחשוב שיורה לך את אשר תעשה?! הנה הוא תפוש זהב וכסף - תפוש ומצופה זהב וכסף; אינו בשר ודם שיקבל רוח , כי זהב וכסף הוא; לפיכך וכל רוח אין בקרבו. ופירוש וכל - שום רוח , אפילו רוח הבהמה; וכן "וכל מלאכה לא תעשו" (וי' טז , כט); "כל חלב וכל דם" (שם , יז); והדומים להם.

ר' יוסף כספי:
הוא יורה - הטעם: הוא יורה על עצמו , שהוי כל קורא לו , כי הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו. ואמר תפוש - דרך בוז.

תלמיד של ר' ישעיה מיטראני:
הוי לו למי שאומר לעץ 'הקיצה' , ואומר 'עורי' לאבן דומם! הוא יורה? בתימה: וכי יש לו דעת להורות האדם בדרך טובה? הלא הנה הוא תפוש בשלשלאות ובמסמרים שלזהב שלא יפול , וכל רוח אין בקרבו - שיוכל לעמוד מאליו.
ריכוז קישורים