תנ"ך - שמעתי׀ ותרגז בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שָׁמַ֣עְתִּי׀ וַתִּרְגַּ֣ז בִּטְנִ֗י לְקוֹל֙ צָלֲל֣וּ שְׂפָתַ֔י יָב֥וֹא רָקָ֛ב בַּעֲצָמַ֖י וְתַחְתַּ֣י אֶרְגָּ֑ז אֲשֶׁ֤ר אָנ֙וּחַ֙ לְי֣וֹם צָרָ֔ה לַעֲל֖וֹת לְעַ֥ם יְגוּדֶֽנּוּ: (חבקוק פרק ג פסוק טז)

טקסט וניקוד:

שָׁמַעְתִּי׀ וַתִּרְגַּז בִּטְנִי לְקוֹל צָלֲלוּ שְׂפָתַי יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי וְתַחְתַּי אֶרְגָּז אֲשֶׁר אָנוּחַ לְיוֹם צָרָה לַעֲלוֹת לְעַם יְגוּדֶנּוּ: (חבקוק פרק ג פסוק טז)

טקסט בלבד:

שמעתי׀ ותרגז בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו: (חבקוק פרק ג פסוק טז)

תיקון קוראים:

שמעתי׀ ותרגז בטני לקול צללו שפתי יבוא רקב בעצמי ותחתי ארגז אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו: (חבקוק פרק ג פסוק טז)

תרגום יונתן:
אֲמַרַת בָּבֶל שְׁמַעִית וְזָעוּ מַלכַי מִן קֳדָם דִּינָא דְּאִדְּדָנוּ מִצרָאֵי לְקָל מִלַיָא אִלֵיך צַלָא סִפוָתִי אֲחַד זְיָעָא לְחַכִּימַי וּבַאֲתַר דְּשָׁריָנָא זַעִית דְּשַׁבקַנִי לְיוֹם עָקָא לְעִדָּן אַסָקָא גָלְוָת עַמֵיהּ מִנִי יִתבְּרִנַנִי :

עין המסורה:
שמעתי... לקול (שמיעה לקול) - י"ח: בר' ג , יז; טז , ב; *שמ' ג , יח; ד , ח , ט; טו , כו; יח , כד; שו' ב , כ; ש"א ב , כה; טו , א; כח , כג; מ"א כ , כה; מ"ב י , ו; יר' יח , יט; חב' ג , טז; תה' נח , ו; פא , יב; שה"ש ח , יג. צללו - ג': שמ' טו , י; חב' ג , טז; נחמ' יג , יט. לעלות - י"ד: שו' כ , מ; ש"א ב , כח; ט , יד; ש"ב ה , כב; מ"א יב , יח; יח , כט; מ"ב יב , יח; חב' ג , טז; תה' סב , י; איוב לו , כ; עז' א , ה; ז , כח; דה"ב י , יח; יח , ב. וכל אוריתא ויהושע דכותהון בר מן ג' ('להעלות'): שמ' כז , כ; וי' כד , ב; יהו' כב , כג. יגודנו - ב': בר' מט , יט; חב' ג , טז.

מסורה גדולה:
צללו ג' אעל איברא בתרעה .

מסורה קטנה:
צללו - ג'; לעלות - י"ד וכל אור' ויהוש' דכות' ב' מ' ג'; יגודנו - ב'.

רש"י:
שמעתי ותרגז בטני - תירגם יונתן: "אמרת בבל: שמעית וזעו מלכיי מן קדם דינא דאיתדנו מצראי". לקול צללו שפתי - לקול השמועה אחזני רעד , עד ששפתי נוקשות זו לזו וקולן נשמע. צללו - לשון "מצילות הסוס" (זכ' יד , כ); 'טינטין' בלעז. ותחתי ארגז - במקומי אני מזדעזעת. אשר אנוח ליום צרה - אשר מנוחתי זאת מוכנת ליום צרה. לעלות לעם יגודנו - ליום אשר אמר להעלות מתוכו את העם אשר הוא יגודנו עקב (ע"פ בר' מט , יט) , לשוב בגדודיו לארצו.

ר' יוסף קרא:
שמעתי ותרגז בטני - שמעתי שגם עתה תעשה להם ישועה במפלת בבל. ותרגז בטני - הקדוש ברוך הוא מרגיש בעצמות הנביא להיות אומר על האומה שהוא מתנבא עליה , שכמו שהוא עושה , כן יעשו גם הם; וכן הוא אומר ביחזקאל: "אמור אני מופתיכם (בנוסחנו: מופתכם) כאשר עשיתי כן אעשה להם" (ראה יח' יב , יא); וכן ישעיה הוא אומר: "לבי למואב יזעק , ככינור יהמה" (ראה יש' טו , ה; טז , יא) - שזהו דומה למואב שלבם יזעק ויהמה ככינור. וכן כשהוא אומר כאן ותרגז בטני - זהו מופת לבבל , שכמו כן תרגז בטנם. לקול צללו שפתי - זהו מופת להם , אשר כל שומעו תצלנה שתי אזניו (ע"פ ש"א ג , יא) אשר יבוא להם. יבוא רקב בעצמי - זהו מופת להם , שיבוא רקב בעצמותיהם , שלא יוכלו לפנות לכאן ולכאן. ותחתי ארגז - ובמושבותם ירגזו. אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו - כשתביא יום צרה לבבל , ואז ינוחו ישראל; וכשיעלו עם יי' מגלות בבל , יכרית יי' למלך בבל. וכן הוא אומר: "ביה בליליא קטיל בלשאצר (בנוסחנו: בלאשצר) מלכא כשדאה. ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שיתין ותרתין" (ראה דנ' ה , ל - ו , א) , ואמר לישראל: "מי בכם מכל עמו יי' אלהיו עמו ויעל" (דה"ב לו , כג). יגודנו - כמו "יגודנו" (בר' מט , יט); כמו "גודו אילנא" (דנ' ד , יא).

ראב"ע:
שמעתי - זאת הנבואה. ותרגז בטני - בעבור חסרון המאכל. וטעם לקול - ובעבור זה הקול צללו שפתי - שתכה זאת את זאת; מגזרת "מצלתים" (עז' ג , י). והזכיר שפתי , כי הפה - שער המאכל. יבא (בנוסחנו: יבוא) רקב בעצמי - כי בהִפסק המאכל שידשן הבשר , אז העצם תרקב. ותחתי - במקומי , בארץ ישראל. אשר אנוח - שחשבתי שאמצא מנוחה בבוא התבואה , אם יבא צר , לעלות לעם יגודנו גדוד (ע"פ בר' מט , יט). והנה הדבר הפוך:

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
שמעתי ותרגז בטני - פירוש: שמעתי שדרכת בים סוסיך (ראה פירושו לעיל , טו) ויבוא רעב , ותרגז בטני. לקול צללו שפתי - שמכים זה לזה; ודומה לו "תצלנה שתי אזניו" (ש"א ג , יא). ויבא (בנוסחנו: יבוא) רקב בעצמיי ובמקומי ארגז - אשר המתנתי שיש לי מנוחה ביום צרה וְאַעלה לעם מזון כשיבא עליו הגדוד.

ר' אליעזר מבלגנצי:
שמעתי - שמעם , כשהיו סוערים להפיצני מארצי (ראה לעיל , יד). לקול השמועה נכנסה בי חלחלה ורתת , ששפתי ולחיי היו נוקשות זו לזו , שהקשת שיני היה נשמעת. צללו - כמו "מצלתים" (נחמ' יב , כז) , שמכה המנגן זו בזו. רקב - מרוב פחד. ותחתי ארגז - אשר הייתי סבור לנוח ליום צרה , שיעלה מלך אשור מעלי אל עם אחר , שיגודנו - ויצביאנו למלחמה; הוא תרהקה מלך כוש וחילו שיצא להלחם אתו , ושב לארצו כששמע שמעו (ראה מ"ב יט , ז - ט). אז הייתי סבור לנוח מצרתו שהצר לי בכל שעריי (ע"פ דב' כח , נב) , ותפס כל עריי הבצורות (ראה מ"ב יח , יג) והחריב את כל ארצי ,

רד"ק:
שמעתי - אמר הנביא: שמעתי בנבואה הצרה שיהיו בה ישראל בעת ההיא , ביום בא גוג (ע"פ יח' לח , יח). ותרגז בטני - לאותה שמועה. ובטני - רמז ללב , כמו "המו מעי לו" (יר' לא , יט) , כי ללב יכון לשון ה'רגז' וה'המיה' וה'שמחה' וה'השקט' , ולא למעים ולבטן; אלא לפי שהלב בכללם , יפילו לשון הלב עליהם. לקול צללו שפתי - לקול השמועה הזאת צללו שפתי; וצלילת השפתים היא הקשת השפתים זו בזו מרוב פחד ורעדה. יבא (בנוסחנו: יבוא) רקב בעצמי - אפילו עצמי , שהם הדבר הקשה אשר בגוף , ירקבו לזאת השמועה. ותחתי ארגז - ובמקומי ארגז כֻּלי. אשר אנוח ליום צרה - אשר הייתי חושב שאנוח בארצי אחר ששבתי מהגלות לארצי , והנה נהפכה מנוחתי ליום צרה. לעלות לעם יגודנו - ויום צרה הוא היום שחשב גוג לעלות לעם ישראל ושיגודנו , כלומר , שיביא עליו גדודי העמים (ראה יח' לח , ג ואי'); וכן "יגודנו והוא יגוד עקב" (בר' מט , יט) - עניין 'גדוד'. ויהיה 'גוד' ו'גדד' בעניין אחד , וכן רבים; או יהיה נָח יגוּדנו תמורת הכפל. ועל היום ההוא נאמר לדניאל: "והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא" (יב , א) , ואמר ישעיה הנביא: "לך עמי בא בחדריך" וגו' (כו , כ). ויונתן תרגם הפסוק כן: "אמרת בבל שמעית וזעו מלכיי מן קדם דינא דאיתדנו מצראי לקל מליא אלין צאלא שפוותי אחד זייעא לחכימי ובאתר דשירא אנא זעית דשבקני ליום עקא לעידן אסקא גלוות עמיה מני יתברינני".

ר' יוסף כספי:
ולכן שמעתי ותרגז בטני , ולקול זאת השמועה הרעה צללו שפתי - כטעם "תצלינה... אזניו" (ש"א ג , יא); כי הכל דפיקת תנועה. אשר אנוח ליום צרה - וקצת אלו הכנויים יאמר הנביא לעצמו , כנגד כל ישראל , ופעמים יפרש כי הוא רמז לישראל , כמו שאליו כנוי יגודינו; כי לעם - רמז לנבוכד נצר , אשר אליו כל המכוון. וטעם לעלות... - לעלות למלחמה כנגדו , שהוא אוסף גדודים עלינו. ולכן אשר אנוח דבק עם מה שקדם , ותחתי ארגז; כי אמר הנביא , מתאונן על סכלות עמנו , אשר כולם הוזים שוכבים אוהבי לנום (ע"פ יש' נו , י). וכל הנביאים האריכו בזה. וביאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא.

תלמיד של ר' ישעיה מיטראני:
שמעתי ותרגז בטני - שמעתי שאתה עתיד להגלות את ישראל שעשית להם כל אילו הנסים , ותרגז בטני , ולקול זה צללו שפתי והכו זה את זה; והוא מלשון "צלצלי שמע" (תה' קנ , ה) , שהן שני כלי מתכות שמכין זה לזה ומשמיעין קול. ותחתי ארגז - במקומי. אשר אנוח ליום צרה - מרוב הצער שמצטער הנביא , אומר: מי יתן לי מנוחה שאנוח כל יום הצרה שאני רואה שיבוא על ישראל , להעלות הבורא העמים על ישראל ומקבצם על ירושלם להחריבה. יגודנו - הוא לשון "גדוד" (הו' ז , א).
ריכוז קישורים