תנ"ך - שארית ישראל לא־יעשו עולה ולא־ידברו כזב ולא־ימצא בפיהם לשון תרמית כי־המה ירעו ורבצו ואין מחריד: פ

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שְׁאֵרִ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל לֹֽא־יַעֲשׂ֤וּ עַוְלָה֙ וְלֹֽא־יְדַבְּר֣וּ כָזָ֔ב וְלֹא־יִמָּצֵ֥א בְּפִיהֶ֖ם לְשׁ֣וֹן תַּרְמִ֑ית כִּי־הֵ֛מָּה יִרְע֥וּ וְרָבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד: פ (צפניה פרק ג פסוק יג)

טקסט וניקוד:

שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא־יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא־יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא־יִמָּצֵא בְּפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית כִּי־הֵמָּה יִרְעוּ וְרָבְצוּ וְאֵין מַחֲרִיד: פ (צפניה פרק ג פסוק יג)

טקסט בלבד:

שארית ישראל לא־יעשו עולה ולא־ידברו כזב ולא־ימצא בפיהם לשון תרמית כי־המה ירעו ורבצו ואין מחריד: פ (צפניה פרק ג פסוק יג)

תיקון קוראים:

שארית ישראל לא־יעשו עולה ולא־ידברו כזב ולא־ימצא בפיהם לשון תרמית כי־המה ירעו ורבצו ואין מחריד: פ (צפניה פרק ג פסוק יג)

תרגום יונתן:
שְׁאָרָא דְיִשׂרָאֵל לָא יַעבְּדוּן שְׁקַר וְלָא יְמַלְלוּן כַּדבִּין וְלָא יִשׁתְּכַח בְּפוּמְהוֹן לִישָׁן דְּנִכלִין אֲרֵי אִנוּן יִתפַּרנְסוּן וְיִשׁרוֹן וְלֵית דְּמַנִיד :

עין המסורה:
לא - ל"ד פסוקים 'לא ולא ולא' (מהם ט' בראשי פסוקים): שמ' כג , כד; *וי' יט , יא; כה , יא; במ' כג , יט; דב' א , מב; ד , לא; כו , יד; כט , כב; יהו' ו , י; ש"א יב , ד; מ"א יג , ח , ט , טז; מ"ב יח , יב; יש' א , ו; כג , ד; מב , ב; מט , י; נג , ב; יר' יג , יד; יד , יד; יט , ה; כ , ט; כא , ז; כה , לג; מד , י; יח' ח , יח; כד , יד; לא , יד; צפ' ג , יג; תה' כב , כה; קלא , א; איוב ג , כו; טו , כט. ולא - ימצא - ד': יש' ל , יד; צפ' ג , יג; זכ' י , י; *דנ' יא , יט.

מסורה גדולה:
ולא ימצא ד' במכתתו שארית ישראל ואל ארץ גלעד ולבנון ונכשל ונפל .

מסורה קטנה:
שארית - ל' רא' פס'; ולא - ימצא - ד'.

ראב"ע:
שארית. טעם שארית: כי יאבדו הגאים (ראה לעיל , יא). תרמית - כמו "תרבית" (וי' כה , לו).

ר' אליעזר מבלגנצי:
שארית ישראל - שישארו אז מצירוף הגלות , לא יעשו עולה. כי המה - כי מי שהוא צדיק בלי עולה וכזב ותרמית , ראוי שירעה. ואין מחריד - 'קר אילש דיוונט פיישטרא' (בלעז).

רד"ק:
שארית ישראל - מבואר הוא. תרמית - כמו "מרמה" (צפ' א , ט); והוא בשקל "תרבית" (וי' כה , לו). כי המה ירעו - לפי שנמשלו ישראל לצאן , אמר: ירעו ורבצו; ורוצה לומר , כי בשכר זה שלא יעשו עולה ולא ידברו כזב , ירעו ורבצו.

ר' יוסף כספי:
וכן על זה אמר: שארית ישראל וכו' , כי רבים פריצים (ראה דנ' ז) ופושעים יצאו מן הכלל בזמן בית שני בקום החיה השלישית (ראה דנ' ב , לט) , כי זמן החיה השנית (ראה דנ' ח , ה) לא היה , רק כמו שלשים שנה משנבנה הבית. וכן אמר מיכה על ענין בית שני "והיה שארית יעקב" וכו' (מי' ה , ו) , כמו שפרשתי שם. אבל גם מצורף לזה נכון , שזה עתיד גם כן , כמו שיאמרו הנוצרים כי הגזרה או הגזרות נכון לשרת לרבים. וכלל הדבר , כי בהתחלת בית שני , כשעלה עזרא בזמן החיה השנית , לא עלו , רק השפלים והפחותים; כמו שאמרו רבותינו (ראה קידושין סט , ב): לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסלת נקיה. וגם אחרי כן היו כולם שפלים וממלכה שפלה (ע"פ יח' יז , יד) , גם בימי החיה השלישית. והכל ימצא מבואר ביוסיפון (ע' 416 - 426 ). ושם כתוב בפירוש (ע' 48 ): ויעבדו עַמֵנו עבודה מתוקה כל מלכי מדי ופרס. כל שכן שמבואר שם: שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב; כי בקום הרשע אנטיוכוס מלך יון לא רצו הרבה חסידים להודות אף דברי פה כנגד אמונת הדת , כמו האם ושבעה בניה וזולתם (ראה יוסיפון ע' 77 - 75 ). ועל כלם המעשה הנכבד והנזכר שם (ע' 68 - 69 ) על אלעזר הכהן , ראש השבעים זקנים , כי אמר שלא ידבר כזב גם לשון תרמית ומרמה; כמו שמפורסם שם שאמר: אין ימי היום ליראה את יי' במרמה , ואין עלי זאת לרמות בני אדם! ויעויין שם. ובאחרית היה כי המה ירעו ורבצו ואין מחריד - כי היה מבוער אנטיוכוס , כמו שבארנו במיכה (ה , ט). וגם אז בִּערו בני חשמונאי כל חַטָּאי ישראל שלא חסו בשם יי' ונתערבו עם אנטיוכוס וזולתו ממלכי יון. וכן נמשך לזה יאמר עוד וימשיך ענינו:
ריכוז קישורים