תנ"ך - בעשרים
וארבעה
לתשיעי
בשנת
שתים
לדריוש
היה
דבר־ה'
אל־חגי
הנביא
לאמר:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
בְּעֶשְׂרִ֤ים
וְאַרְבָּעָה֙
לַתְּשִׁיעִ֔י
בִּשְׁנַ֥ת
שְׁתַּ֖יִם
לְדָרְיָ֑וֶשׁ
הָיָה֙
דְּבַר־יְהוָ֔ה
אֶל־חַגַּ֥י
הַנָּבִ֖יא
לֵאמֹֽר:
(חגי פרק ב פסוק י)
בְּעֶשְׂרִים
וְאַרְבָּעָה
לַתְּשִׁיעִי
בִּשְׁנַת
שְׁתַּיִם
לְדָרְיָוֶשׁ
הָיָה
דְּבַר־יְהוָה
אֶל־חַגַּי
הַנָּבִיא
לֵאמֹר:
(חגי פרק ב פסוק י)
בעשרים
וארבעה
לתשיעי
בשנת
שתים
לדריוש
היה
דבר־ה'
אל־חגי
הנביא
לאמר:
(חגי פרק ב פסוק י)
בעשרים
וארבעה
לתשיעי
בשנת
שתים
לדריוש
היה
דבר־יהוה
אל־חגי
הנביא
לאמר:
(חגי פרק ב פסוק י)
תרגום יונתן:
בְּעֶסרִין
וְאַרבְּעָה
לִתשִׁיעָאָה
בִּשׁנַת
תַּרתֵּין
לְדָריָוֶשׁ
הֲוָה
פִּתגָם
נְבוּאָה
מִן
קֳדָם
יְיָ
עִם
חַגַּי
נְבִיָא
לְמֵימַר
:
ראב"ע:
בעשרים.
אמר
רבי
ישועה
,
כי
זה
תשיעי
הוא
להתחלת
מלכות
דריוש
,
ולא
ידענו
מתי
היה
תחלת
מלכותו.
ולא
דבר
נכונה
,
כי
הנה
כתוב
בנבואת
זכריה
"לחדש
התשיעי
בכסליו"
(ז
,
א)
,
והנה
החשבון
מניסן.
וככה
"חודש
זיו"
(מ"א
ו
,
א)
הוא
אייר
,
כי
"החודש
השני"
(שם)
אינו
דבק
עם
"למלוך
שלמה"
(שם)
,
רק
"למלוך"
דבק
עם
"בשנה
הרביעית"
(שם);
כי
אין
מנהג
ישראל
למנות
לחדשים
,
כי
אם
לשנים
,
וככה
הוא:
'בשנה
הרביעית
למלוך
שלמה
על
ישראל
בחדש
זיו
,
הוא
החדש
השני'
,
שהוא
אייר.
רד"ק:
בעשרים
-
הם
החלו
להכין
בניין
הבית
בחדש
הששי
(ראה
חגי
א
,
טו)
שהוא
אלול
,
ובחודש
התשיעי
,
שהוא
כסליו
,
בעשרים
וארבעה
בו
,
החלו
לבנות;
ובו
ביום
היה
דבר
יי'
ביד
(בנוסחנו:
אל)
חגי
הנביא
,
לאמר
לכהנים
ולשאול
אותם
על
הלכות
טומאה
וטהרה
(ראה
להלן
,
יא).
כי
אע"פ
שכבר
הקריבו
קרבנות
טרם
זה
כמה
שנים
,
כי
מיום
שעלו
הראשונים
העולים
מהגולה
,
כשהגיעו
בעריהם
,
בנו
המזבח
והקריבו
עליו
,
והיכל
יי'
לא
יסד
(ראה
עז'
ג
,
א
-
ו)
,
ותשע
עשרה
שנה
נבנה
המזבח
קודם
בנין
הבית.
ולמה
לא
שאלם
כל
השנים
האלה
,
מעת
שהחלו
להקריב
קרבנות?
-
לפי
שלא
היה
דבר
הקרבנות
קבוע
עד
היום
שהחלו
בבניין
הבית.
ר' יוסף כספי:
בעשרים
וארבעה
לתשיעי
-
הטעם:
חדש
כסליו;
כי
תחלת
נבואתו
היה
באלול
(ראה
חגי
א
,
א)
,
ותכליתה
-
בעשרים
וארבעה
לכסלו.
אם
כן
לא
עמדה
לו
נבואה
,
רק
ארבעה
חדשים
,
ולא
כלם
בשקידה;
ולא
כן
למשה
רבינו.
וביאור
זה
יותר
'אוצר
יי''
יבא.