תנ"ך - הן׀ ישא־איש בשר־קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל־הלחם ואל־הנזיד ואל־היין ואל־שמן ואל־כל־מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ בִּכְנַ֣ף בִּגְד֗וֹ וְנָגַ֣ע בִּ֠כְנָפוֹ אֶל־הַלֶּ֨חֶם וְאֶל־הַנָּזִ֜יד וְאֶל־הַיַּ֧יִן וְאֶל־שֶׁ֛מֶן וְאֶל־כָּל־מַאֲכָ֖ל הֲיִקְדָּ֑שׁ וַיַּעֲנ֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים וַיֹּאמְר֖וּ לֹֽא: (חגי פרק ב פסוק יב)

טקסט וניקוד:

הֵן׀ יִשָּׂא־אִישׁ בְּשַׂר־קֹדֶשׁ בִּכְנַף בִּגְדוֹ וְנָגַע בִּכְנָפוֹ אֶל־הַלֶּחֶם וְאֶל־הַנָּזִיד וְאֶל־הַיַּיִן וְאֶל־שֶׁמֶן וְאֶל־כָּל־מַאֲכָל הֲיִקְדָּשׁ וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ לֹא: (חגי פרק ב פסוק יב)

טקסט בלבד:

הן׀ ישא־איש בשר־קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל־הלחם ואל־הנזיד ואל־היין ואל־שמן ואל־כל־מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא: (חגי פרק ב פסוק יב)

תיקון קוראים:

הן׀ ישא־איש בשר־קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל־הלחם ואל־הנזיד ואל־היין ואל־שמן ואל־כל־מאכל היקדש ויענו הכהנים ויאמרו לא: (חגי פרק ב פסוק יב)

תרגום יונתן:
הָא יִטוֹל גְּבַר בְּסַר קֻדשָׁא בִּכנַף לְבָשֵׁיהּ וְיִקרַב בִּכסוּתֵיהּ לְלַחמָא וּלתַבשִׁילָא וּלחַמרָא וּלמִשׁחָא וּלכָל דְּמִתאֲכִיל הֲיִתאֲסַר וַאֲתִיבוּ כָהֲנַיָא וַאֲמַרוּ לָא :

עין המסורה:
ישא - ל"ז: ראה מי' ב , ד. ואל - כל - ב' בסיפרא (בלישנא): חגי ב , יב; זכ' ז , ה.

מסורה קטנה:
ואל - כל - ב' בסיפ'; היקדש - ל'.

רש"י:
בשר קודש - בשר טומאת נבילה או שרץ. [וקרי ליה קודש מגו דבדלי אינשי מיניה; וכן "הקדש" (משנה ברכות ז , א) , וכן "כלאים פן תקדש" (דב' כב , ט)]. ואל הנזיד - תבשיל. לא יטמא; נחלקו בה רב ושמואל (ראה פסחים יז , א); חד אמר: אישתבוש כהני; דבעא מינייהו 'רביעי' בקודש , ואמרו לו: טהור. וחד אמר: לא אישתבוש כהני; 'חמישי' בקודש בעא מינייהו. ונגע בכנפו - לא נגע בשרץ עצמו , אלא בבגד , שהוא 'ראשון'. [(משנה עירובין י , טו:) שרץ שנמצא בעזרה , כהן מוציאו בהמיינו.] היקדש - "היסתאב" (ת"י).

ר' יוסף קרא:
הן ישא איש בשר קודש - דבר טומאה; כמו "לא יהיה קדש מבני ישראל" (דב' כג , יח); כהדין דשאיל לעילא לכתחילה , שואל בקדושה ואחר כך בדבר טומאה. שאם ישאל לכתחילה בדבר טומאה , יבינו שעליהם מיסב הדבר , שהם טמיאים; על כן שאל תחילה בדבר קדושה , שלא יבינו בדבר. בשר קודש - בשר שרץ. ישא בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם - ונגע בכנפו של שרץ אל הלחם: השרץ 'אב הטומאה' , והלחם 'ראשון לטומאה' , ונזיד שנגע אל הלחם - הרי 'שיני לטומאה'. ושמא תאמר: אין אוכל מטמא אוכל? כעיניין הזה מטמא , ויהיו טמאים: היין שהוא לח שהיה בין שניהם , בין הלחם ובין הנזיד שהם יבישים , והלחם מטמא היין , והיין מטמא הנזיד; שהמשקה מטמא האוכל. והשמן היה בין הנזיד ובין המאכל אחר , והשמן מיטמא מחמת הנזיד ומחמת מאכל. ואמר להם: היטמא? ויאמרו: לא , שה'חמישי' אינו טמא. ש'רביעי' בקודש טמא , ו'רביעי' אינו עושה 'חמישי'. היקדש - היטמא? כמו "אל תגע בי כי קדשתיך" (ראה יש' סה , ה) , שפתרונו: נטמאתי ממך.

ראב"ע:
הן. בשר קדש - כמשמעו , קדש ממש. והפך יקדש: "יטמא" (להלן , יג); ואם יקדש - יטמא (ראה ת"י; רש"י; ר' יוסף קרא) , למה ישַנה , כי זה הכתוב אחר זה?! וכתוב "ולא תטמאו" (וי' יא , מד) - "והייתם קדושים" (שם); "והיא מתקדשת מטומאתה" (ש"ב יא , ד). ומלת "פן תקדש" (דב' כב , ט) - קדש ממש , כי יתערב הכל וישוב קדש אם לא יוציאו הקדש בזמנו , כאשר באר זה מנחם בן סרוק הספרדי באר היטב. (ראה מחברת פיל': 'כל') ומלת "קדשה" (בר' לח , כא) - מתקדשת ומזמנת עצמה לכל חָפץ , ואין פירוש המלה 'טמאה'. גם "קדש" (דב' כג , יח) - כמעשה המצרים בדברי הבתולות: כי תולדת המצרים היא רפה מאוד מפני היאור , המרבֶּה לחה שלהם; על כן אין בהם כח , כשהן קרוב לארבעים או יותר , לבעול הבתולה , עד שיבא נער מבחוריהם וישכב עמה מעט מעט עד שיהיה הפתח פתוח; והוא נקרא 'קָדש' , דרך זנות: אומנותו בכך. ועל כן צוה הכתוב "כמעשה ארץ מצרים [אשר ישבתם בה לא תעשו]" (וי' יח , ג). והנה השאלה על בשר קדש - שכתוב "וכל אשר יגע בבשרה יקדש" (וי' ו , כ); אם נגע הכלי , הוא הכנף ששם הבשר - הוא הקדש - אל הלחם או לאחד הנזכרים , היקדש? אז יענו הכהנים ויאמרו: לא! ונכונה דברו , אחרי שלא נגע בכל אלה לבד הכנף , ולא בשר הקדש ממש נגע בהם. [ואין הדין נותן שיקדשו , כי לא נגעו בבשר קדש.]

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע אחר כך כנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל , הקדש כל אלה כמו שהוא קדוש הבשר? ויענו הכהנים ויאמרו: לא.

ר' אליעזר מבלגנצי:
בכנף בגדו - וקידשו , וטעון רחיצה , כדכתיב "כל אשר יגע בבשרה יקדש" (וי' ו , כ); ובמגע טעון רחיצה , ומבליעת הדם - כיבוס וחיוור , ומבליעת בישול - כלי נחשת: מריקה ושטיפה להעביר קדושתו (ראה וי' ו , כ - כא). וכן הוא אומר: "הנוגע במזבח יקדש" (שמ' כט , לז); "ולא יקדשו את העם בבגדיהם" (יח' מד , יט); "אל תגע (בנוסחנו: תגש) בי כי קדשתיך" (יש' סה , ה). ונגע בכנפו - בלא בשר קדש , אחרי כן; ואל הנזיד - או אל הנזיד; וחולין הן כל אילו. ויאמרו לא - ויפה השיבוהו , כי ודאי אין מקַדֵש אלא קדש עצמו.

רד"ק:
הן ישא - שאלם תורת הטֻמאות , אולי שכחו בגלות. ושאלם: אם ישא איש בשר קודש בכנף בגדו - שיגע בשרץ ונשא בשר קדש בכנף בגדו , והנה הכנף 'ראשון לטומאה' , ובשר קדש - 'שני'. ונגע בכנפו אל הלחם - פירושו: במה שבכנפו , והוא הבשר - נגע בו אל הלחם או אל הנזיד או אל היין או אל השמן (בנוסחנו: שמן) , ונגעו אלה אל המאכל , היקדש? פירושו: היִטמא המאכל הזה , שהוא 'רביעי לטומאה'? כי השרץ 'אב הטומאה' , והכנף - 'ראשון' , ובשר קדש - 'שני' , והלחם והנזיד והמשקין הללו שנגעו בבשר הם 'שלישי' , והמאכל שנגע לאלו - 'רביעי'. ועל זה שאלם , על המאכל שהוא 'רביעי' , אם יִטמא. ויענו הכהנים ויאמרו: לא. והראיה כי על המאכל לבדו שאלם - שאמר היקדש , ולא אמר: 'היקדשו'. ויש מרבותינו ז"ל שאמרו (ראה פסחים יז , א) , כי טעו הכהנים בזו התשובה , כי ה'רביעי' טמא הוא בקודש; אבל על השאלה האחרת שישאלם , "אם יגע טמא נפש בכל אלה" (להלן , יג) , השיבוהו כראוי; פירושו: אם תהיה הכנף טמאה טומאת נפש , שנמצא שהכנף 'אב הטומאה' , והבשר - 'ולד ראשון' , והלחם והנזיד והמשקין - 'שני' , והמאכל - 'שלישי'; "ויענו הכהנים ויאמרו: יטמא" (שם). ו'שלישי בקדש' היו יודעים שהוא טמא , אבל 'רביעי בקדש' לא היו יודעים שהוא טמא; ובזה טעו. לפיכך השיבם הנביא: "ואשר יקריבו שם טמא הוא" (להלן , יד). ויש מרבותינו ז"ל שאמרו (ראה פסחים יז , א) , כי לא טעו באחת מהם: יש מהם מי שאמר , כי 'חמישי בקדש' שאל מהם בראשונה , וכראוי השיבוהו שאינו טמא. ויש מהם מי שאמר (ראה שם) , כי קודם שגזרו 'רביעי בקודש' שאל מהם בראשונה , וכראוי השיבוהו שאינו טמא; ומה שאמר "ואשר יקריבו שם טמא הוא" (להלן , יד) פירושו: אע"פ שהיו יודעים הלכות טומאה וטהרה , כל אשר יקריבו שם לפני כאלו הוא טמא , הואיל והם מתעצלים בבניין הבית. ועניין הפרשה מוכיח זה הטעם , שלא טעו: שלא הוכיחם אלא על עניין הבית בכל הפרשה. היקדש - פירושו: היִטמא; כלומר: שיאסר מפני טומאתו בקודש , שהוא אסור. וכן תרגם יונתן: "היתאסר"; ובמקצת נסחאות: "היסתאב". הנזיד - התבשיל; כמו "ונזיד עדשים" (בר' כה , לד).

ר' יוסף כספי:
ולכן העולה מזה , כי הניח למשל שאם ישא איש בשר קדש בכנף בגדו , והוא יגע בכנף בגדו אל הלחם או אל התבשיל או יין או שמן או בכלל כל מאכל , שהוא סוג , כלומר: איזה שיהיה - לא יהיה קדש. וזה , כי בשר הקדש הוא 'ראשון' והכנף הוא 'שני' והמאכל הוא 'שלישי' , ויש אמצעי אם כן ביניהם.

תלמיד של ר' ישעיה מיטראני:
בשר קודש - זהו בשר חטאת , שנאמר בו "כל הנוגע בבשרה יקדש" (ראה וי' ו , כ). ונגע בכנפו אל הלחם - שלא נגע הלחם בבשר חטאת עצמה , אלא בכנף הבגד. ואל הנזיד ואל היין - כלומר: או אל הנזיד או אל היין או אל השמן (בנוסחנו: שמן) או לכל מאכל , היקדש אחד מכל אלו שנגע בכנף להיות קדוש כמוהו? ויאמרו לא - שהרי אינו קדוש עד שיגע בבשר חטאת עצמה , ולא בכנף הבגד.
ריכוז קישורים