תנ"ך - ויאמר חגי אם־יגע טמא־נפש בכל־אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וַיֹּ֣אמֶר חַגַּ֔י אִם־יִגַּ֧ע טְמֵא־נֶ֛פֶשׁ בְּכָל־אֵ֖לֶּה הֲיִטְמָ֑א וַיַּעֲנ֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים וַיֹּאמְר֖וּ יִטְמָֽא: (חגי פרק ב פסוק יג)

טקסט וניקוד:

וַיֹּאמֶר חַגַּי אִם־יִגַּע טְמֵא־נֶפֶשׁ בְּכָל־אֵלֶּה הֲיִטְמָא וַיַּעֲנוּ הַכֹּהֲנִים וַיֹּאמְרוּ יִטְמָא: (חגי פרק ב פסוק יג)

טקסט בלבד:

ויאמר חגי אם־יגע טמא־נפש בכל־אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא: (חגי פרק ב פסוק יג)

תיקון קוראים:

ויאמר חגי אם־יגע טמא־נפש בכל־אלה היטמא ויענו הכהנים ויאמרו יטמא: (חגי פרק ב פסוק יג)

תרגום יונתן:
וַאֲמַר חַגַּי אִם יִקרַב טְמֵי נַפשָׁא בְּכָל אִלֵין הֲיִסתָּאַב וַאֲתִיבוּ כָהֲנַיָא וַאֲמַרוּ יִסתָּאַב :

עין המסורה:
טמא - ד': וי' כב , ד; יש' ו , ה (פעמיים); חגי ב , יג.

מסורה קטנה:
טמא - ד'; היטמא - ל'.

רש"י:
אם יגע טמא נפש - מת עצמו. יטמא - שהמת אבי אבות הטומאה , וה'חמישי' לטומאת שרץ (ראה לעיל , יב) 'רביעי' הוא לטומאת מת.

ר' יוסף קרא:
אם יגע טמא נפש - טמא מת; הוא מת בעצמו. הלחם (ראה לעיל , יב) שנוגע בו הוא 'אב הטומאה' , והנזיד הוא 'ראשון' , והיין 'שיני' , והשמן 'שלישי' , והמאכל 'רביעי'. ולכך אמרו: יטמא. מיד כשאמרו יטמא - תפשם ואמר להם:

ראב"ע:
ויאמר. טעם בכל אלה - באחד מאלה; כמו "בן אתונות" (זכ' ט , ט); ורבים כאלה: "ויקבר בערי גלעד" (שו' יב , ז).

ראב"ע פירוש בע"פ שנמסר לתלמיד:
ויאמר חגי: אם יגע טמא נפש בכל אלה , היטמא? ויענו הכהנים ויאמרו: יטמא. פירוש: אומר , כי על כן הוצרך הנביא לזכור הֵנה דבר קדוש ודבר טמא , לפי שהוא כמו משל: כי כל זמן שהיה הקדוש ברוך הוא ביניכם , שהוא קדוש , אתם לא נתקדשתם; ובעת שהרעותם לפניו הוא הלך.

ר' אליעזר מבלגנצי:
אם יגע טמא נפש - החמור שבטמאים שאלם. בכל אלה - באחת מכל אלה.

רד"ק:
ויאמר חגי - מבואר הוא.

ר' יוסף כספי:
אבל אם יגע טמא נפש במאכל מבלי אמצעי , הנה המאכל יהיה טמא. זהו המשל. וראה הפלגה , כי הנביא היה יכול להמשיל הכל בענין "היקדש" (לעיל , יב) או בענין היטמא; אבל לא היה זה מתוקן לפי כונתו בנמשל. גם הפליג עוד , שלא חשש לפרש מהו הנמשל בשאילת "היקדש" , כי העקר הוא בשאלת היטמא. כל שכן כי מזה האחרון יובן הראשון; ולכן היה פירוש האחרון מבואר באמרו: ויען חגי ויאמר כן העם הזה , כי זה יותר מבואר שהוא דבק עם מה שקדם: ויאמרו יטמא - כלומר: כן העם הזה הוא טמא נפש ― כמו שקדם בישעיה: "עם טמא שפתים" (ו , ה) ― וכן כי יגעו בדבר הוא גם כן טמא , כמו שאמרתם בדין ובפסק. אבל מזה יובן פירוש הראשון , רוצה לומר: מה שקדם , כי לא יקדש הדבר בהיות אמצעי בינו ובין הקודש (ראה לעיל , יב) , וגם לפרש זה רָמַז במה שיאמר אחרי כן: "שימו נא לבבכם" וכו' (להלן , טו). ובאור זה , כי "בשר קדש" שקדם (לעיל , יב) הוא משל לאנשי קדש שהיו בירושלם בזמן בית ראשון , כמו שפירשנו גם כן בירמיה "ובשר קדש יעברו מעליך" (יא , טו) כטעם "יבוא כל בשר" (יש' סו , כג); ודי לנו אם ירמוז בזה לדור חזקיה. וה'מאכל' הנזכר (ראה לעיל , יב) - הוא העם הזה החי היום , העולים מבבל לירושלם. והאמצעי ביניהם , שהוא כנף הבגד (ראה שם) - הוא הדור שהיה בין שני הדורות האלה. והכונה היה בזה לומר , כי הדור הקדוש הקודם , שהיה בבית ראשון , אינם מקדשים זה הדור המאוחר , כי דור אמצעי הפסיק ביניהם והוא דור הגלות , הוא דור צדקיהו. אם כן , זה הדור האחרון הוא טמא על כל פנים , כי הוא לא יקדש מצד קדושת הראשון , כי דור מקולקל הפסיק הענין , והוא היום טמא נפש מצד עצמו; הנה הוא על כל פנים טמא גמור ובתכלית. אם כן מבואר כי שתי החלוקות שזכר , הכל מן הענין , וכן לשון הנביא בנמשל מתיחס לכל. כי יפרש כן העם הזה וכן כל מעשה ידיהם: כי כן העם הזה לפני נאם יי' - הנה לא נדע שכן העם הזה , רק מצד שאמרוּ 'לא יקדש' (ראה לעיל , יב); כלומר: הדור הראשון לא ישים זה הדור האחרון קדוש ולא יצילנו מטומאה. ולכן אמרוֹ וכן מעשה ידיהם - הוא פירוש לבד למענה השנית , רוצה לומר: ויאמרו: יטמא.

תלמיד של ר' ישעיה מיטראני:
ועוד שאלם: אם יגע טמא נפש בכל אחד מכל אלה , היטמא? ויאמרו: יטמא. וזהו משל , כלומר , שיותר הן אילו עלולין לקבל טומאה מלקבל קדושה; שהרי לעניין קדושה , אם נגעו בכנף אינו קדוש , ולעניין טומאה - אם נגע בכנף הוא טמא.
ריכוז קישורים