תנ"ך - על־כן אמרתי לבני ישראל כל־נפש מכם לא־תאכל דם והגר הגר בתוככם לא־יאכל דם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עַל־כֵּ֤ן אָמַ֙רְתִּי֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כָּל־נֶ֥פֶשׁ מִכֶּ֖ם לֹא־תֹ֣אכַל דָּ֑ם וְהַגֵּ֛ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכֲכֶ֖ם לֹא־יֹ֥אכַל דָּֽם: (ויקרא פרק יז פסוק יב)

טקסט וניקוד:

עַל־כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל־נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא־תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכֲכֶם לֹא־יֹאכַל דָּם: (ויקרא פרק יז פסוק יב)

טקסט בלבד:

על־כן אמרתי לבני ישראל כל־נפש מכם לא־תאכל דם והגר הגר בתוככם לא־יאכל דם: (ויקרא פרק יז פסוק יב)

תיקון קוראים:

על־כן אמרתי לבני ישראל כל־נפש מכם לא־תאכל דם והגר הגר בתוככם לא־יאכל דם: (ויקרא פרק יז פסוק יב)

תרגום אונקלוס:
עַל כֵּין אֲמַרִית לִבנֵי יִשׂרָאֵל כָּל אֱנָשׁ מִנְכוֹן לָא יֵיכוֹל דַּם וְגִיוֹרַיָא דְּיִתגַּיְירוּן בֵּינֵיכוֹן לָא יֵיכְלוּן דַּם :

עין המסורה:
בתוככם - י"ב בתורה (מלא וחסר): ראה וי' טז , כט.

רש"י:
[כל נפש מכם - להזהיר גדולים על הקטנים].

רמב"ן:
כי נפש הבשר בדם היא ואני נתתיו לכם על המזבח וגו' - המשמע מן הכתוב הזה , שיאמר שיאסור לנו הדם מפני שנְתָנוֹ לנו להיות על המזבח לכפר על נפשותינו , והוא חלק השם , כטעם החֵלב. ואם נקשה: למה אסר דם החיה והעוף , אשר לא יִקְרב? - נדחה את השואל , לאמר לו שרצה להרחיקנו מכל דם שלא נשגה בו , אע"פ שלא עשה כן בחֵלב , כי ניכר הוא. והרב כתב ב'מורה הנבוכים' (ג , מו) , כי היו הכשדים מואסים הדם ויחשבוהו להם לטומאה , אבל יאכלו ממנו הרוצים להתחבר לשדים ולהנבא מהן בעתידות; והתורה תכוין לעולם להרוס בניני סכלותם בהפוך מחשבותיהם , ולכך אסרה הדם באכילה ובחרה בו להטהר בהזאות ולזרקו על המזבח לכפרה. ולכך אמר "ונתתי פני בנפש האוכלת את הדם" (לעיל , י) , כמו שאמר בנותן מזרעו למולך (ראה וי' כ , ו) - שהוא מביא למין ממיני עבודה זרה , כי לא נאמר כן במצוה אחרת. ואלה הדברים מיושבים , אבל לשון הכתובים לא יורו כן; שהם יאמרו תמיד בטעם האיסור: "כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא" (להלן , יד) , כי נפש הבשר בדם היא , והחזיר במשנה תורה: "רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר" (דב' יב , כג). והראוי שנפרש בטעם איסורו , כי השם ברא כל הנבראים התחתונים לצרך האדם , כי הוא לבדו בהם מכיר את בוראו; ואף על פי כן לא התיר להם באכילה מתחלה רק הצמח , לא בעלי הנפש , כאשר בא בפרשת בראשית , שנאמר "הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע" וגו' (בר' א , כט). וכאשר היה במבול שנצלו בזכותו של נח והקריב מהן קרבן והיה לרצון לו , התיר להם השחיטה , כמו שאמר "כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל" (בר' ט , ג) , כי חיותם בעבור האדם. והנה התיר גופם אשר הוא חי בעבור האדם , שיהיה להנאתו ולצרכו של אדם , ושתהיה הנפש שבהם לכפרה לאדם בקרבים לפניו יתברך , לא שיאכלוהו , כי אין ראוי לבעל נפש שיאכל נפש; כי הנפשות כולן לאל הנה , כנפש האדם וכנפש הבהמה לו הנה (ע"פ יח' יח , ד) , "ומקרה אחד להם כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל" (קה' ג , יט). ועל הדרך שיראוהו חוקרי היונים: מן השכל הפועל התנוצץ זיו וזוהר צח מאד , וממנו יצא ניצוץ נפש הבהמה; והנה היא נפש גמורה בְּצד מן הפנים , ולכך יש בה דעת לברוח מן הנזק וללכת אחרי הנאות לה , והיכר ברגילים ואהבה להם , כאהבת הכלבים לבעליהם , והיכר מופלא באנשי דת בעליהם; וכן ליוֹנִים דעת והכרה. ומן הידוע עוד , כי הנאכל ישוב כְּגוף האוכל והיו לבשר אחד (ע"פ בר' ב , כד) , ואם יאכל אדם נפש כל בשר והוא יתחבר בדמו והיו לאחדים בלב - תהיה עובי וגסות בנפש האדם , ותשוב קרוב לטבע הנפש הבהמית אשר בנאכל; כי הדם לא יצטרך עכול כשאר הנאכלים שישתנו בעכולם , ויתלה בו נפש האדם בדם הבהמה; והכתוב אמר "מי יודע רוח (בנוסחנו נוסף 'בני') האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ" (קה' ג , כא). ולכך אמר: כי נפש כל בשר בדם היא (וראה להלן , יד) , כי לכל בשר , באדם ובבהמה , נפש בדם , ואין ראוי לערב הנפש הנכרתת בנפש הקיימת , אבל תהיה לה כפרה על המזבח לרצון לה לפני יי' (ע"פ שמ' כח , לח). וזה טעם על כן אמרתי לבני ישראל - בעבור שהדם הוא הנפש ואין ראוי שתאכל הנפש את הנפש , ואני חמלתי על נפש האדם ונתתיו להם על המזבח , שתהיה נפש הבהמה מכפרת על נפשו. ושנו בסיפרי (ספ"ד עו): "רק חזק לבלתי אכול הדם" (דב' יב , כג) - רבי יהודה אומר: מגיד שהיו שטופין בדם וכו'; "כי הדם הוא הנפש" (שם) - להגיד מה גרם; "ולא תאכל הנפש עם הבשר" (שם) - זה אבר מן החי. וזה רמז וראיה למה שפירשנו. ולכך צוה עוד לכסות כל דם בחיה ובעוף , כי לא יתקרב דמם על המזבח , כי גם בעופות לא יקרב מהם , רק שני מינין בלבד , וגם הם אינם נשחטים; אבל בבהמות רוב המצויין נשחטין לַשֵם הנכבד ודמם לכפר , ואין ראוי לכסותו. ולא חשש לכסות דם החולין בבהמה , כי אין חולין במדבר , וגם אחרי כן על הרוב יצוה.
ריכוז קישורים