תנ"ך - ואיש איש מבני ישראל ומן־הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או־עוף אשר יאכל ושפך את־דמו וכסהו בעפר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֨ר יָצ֜וּד צֵ֥יד חַיָּ֛ה אוֹ־ע֖וֹף אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֑ל וְשָׁפַךְ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְכִסָּ֖הוּ בֶּעָפָֽר: (ויקרא פרק יז פסוק יג)

טקסט וניקוד:

וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן־הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ־עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת־דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר: (ויקרא פרק יז פסוק יג)

טקסט בלבד:

ואיש איש מבני ישראל ומן־הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או־עוף אשר יאכל ושפך את־דמו וכסהו בעפר: (ויקרא פרק יז פסוק יג)

תיקון קוראים:

ואיש איש מבני ישראל ומן־הגר הגר בתוכם אשר יצוד ציד חיה או־עוף אשר יאכל ושפך את־דמו וכסהו בעפר: (ויקרא פרק יז פסוק יג)

תרגום אונקלוס:
וּגבַר גְּבַר מִבְּנֵי יִשׂרָאֵל וּמִן גִּיוֹרַיָא דְּיִתגַּיְירוּן בֵּינֵיהוֹן דִּיצוּד צֵידָא חַיתָא אוֹ עוֹפָא דְּמִתאֲכִיל וְיֵישׁוֹד יָת דְּמֵיהּ וִיכַסֵינֵיהּ בְּעַפרָא :

עין המסורה:
ואיש איש - ב' בטעמא (קדמא גרש): וי' יז , יא , יג.

מסורה קטנה:
ואיש איש - ב' בטע'; ציד - ל'.

רש"י:
אשר יצוד - אין לי אלא ציד , אווזין ותרנוגלין מניין? תלמוד לומר: ציד אשר יאכל - פרט לטמאים (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ח פרק יא , ג).

רשב"ם:
וכסהו בעפר - כי אז לא יהא ראוי לאכילה.

ראב"ע:
אשר יצוד ציד חיה - כאיל וצבי , או עוף , אשר יאכל - גם מזה הכתוב נלמוד , שלא נעזוב הגר שיאכל בארצנו חזיר או סוס או עוף דורס שהוא טמא. ויתכן , בעבור שצוה שלא יֵאָכל דם , ולא יֵרָאה דם נשפך חוץ ממזבח השם - צוה לכסות כל דם שאיננו קרב לגבי המזבח; שלא יחשוב הרואה בראותו , והוא דם איל וצבי ועוף , כי זבח נזבח לעבודה זרה. ובפרשת 'ראה אנכי' אפרש עוד זה הפסוק (ראה דב' יב , כה).

ר' יוסף בכור שור:
אשר יצוד - לימדה תורה דרך ארץ , שלא יקח בשר מן השוק ולא יאכל בשר אלא בהזמנה הזאת (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ח פרק יא , ב) , שאינו חסר כלום. ושפך את דמו - במה ששפך יכסה; שלא יכסנו ברגל , שלא יהו מצות בזויות עליו (ראה שם , ז). ומכאן אנו למידין לכל מצות לנהוג בהם דרך כבוד , כמו שאמרו רבותינו (שבת כב , א): אבוהון דכולהון דם - דמיניה ילפינן כולהו דרך כבוד. בעפר - שצריך ליתן עפר למטה ולמעלה; דבעפר - משמע: בתוך העפר: שיהא נכרך בתוך העפר [הגה"ה].

רלב"ג:
ולפי שדם הבהמה והעוף אסור , והיתה החיה בלתי קרבה לשם יתעלה ולא העוף באופן שיהיה ממנו שלמים , חייבה התורה בחיה ובעוף הטהורים , כאשר נשחטם , שנכסה דמם בעפר , כדי שלא יבואו האנשים לאכול דמם. ואולם הבהמה - לא הוצרכה בה התורה לזה , לפי שלא הותר לישראל בתחלה לאכול בשר כי אם שלמים , וכבר היה קרב מהם החלב והדם לשם יתעלה. ואולם אחר שארך הזמן וסרו ישראל מהמנהגים הפחותים אשר הסתרכו בהם בהיותם במצרים מאכילת הדם והחלב , אז הותר להם בשר תאוה , כמו שיתבאר במה שיבא (דב' יב , כ). והנה אמרה התורה: אשר יצוד ציד חיה או עוף - לפי שהנהוג בהם שהם נצודים. והוא מבואר ממה שבארנו , שכבר ינהג זה הדין בהם אע"פ שלא צד אותם הוא בעצמו; כאלו תאמר , שנִתנו לו במתנה או שקנאם. וראוי שנדע , שלא ינהג זה הדין אלא בחיה ובעוף הטהורים , שנאמר אשר יאכל. ולפי שלא ביארה התורה איסור חלב בחיה ובעוף כי אם בבהמה , במקום שזכרה איסור דם בבהמה ובעוף , רוצה לומר בפרשת 'צו' (ראה וי' ז , כב - כו) , הנה למדנו מזה שאין איסור חלב נוהג בחיה ובעוף. וכבר יתבאר מעצם הענין שאין להם חלב , אבל הוא מטבע השומן. וראוי שנדע שלא ינהג כסוי הדם כי אם בשחיטה המתרת האכילה , שנאמר: אשר יאכל. ובכלל , הנה כשלא יותר לאכול מהבשר בסבת השחיטה , כל שכן שיתרחקו מלאכול הדם; ולזה לא יצטרכו לכסוי הדם , עם שהוא אפשר גם כן שהיה ממנהגיהם הפחותים שיצודו חיה או עוף להיותם מדבריים , ויחשבו שיהיו השדים מזה הצד יותר מתייחסים להם , ולזה היה ממנהגיהם שישפכו דמם במקום אחד , והיו אוכלים הבשר סביב הדם ההוא , והיו חושבים שיבאו שם השדים לאכול הדם כי הוא מזונם לפי מחשבתם; ובזה האופן תשלם האהבה להם עם השדים , ויודיעו להם העתידות. ולזה אמר "לא תאכלו על הדם" ואחר כך "לא תנחשו ולא תעוננו" (וי' יט , כו) , כמו שיתבאר במה שיבא. וכבר זכר זה הרב המורה (מו"נ ג , מו) , רוצה לומר , שכבר היה ממנהגיהם הפחותים לאכול על הדם לזאת הסבה , כמו שראה בספריהם הקודמים. ולזה גם כן לא היה נוהג כסוי הדם כי אם בחיה ועוף , ולפי שהתכלית היה לאכול הבשר סביב הדם לזאת הסבה שזכרנו; הנה כשלא היה הבשר נאכל , לא יתחייבו בכסוי. וראוי שנדע , שצריך שיהיה עפר למעלה ועפר למטה , שנאמר: ושפך את דמו וכסהו בעפר - רוצה לומר , שישפוך את דמו בעפר ויכסהו בעפר. והנה בזה האופן גם כן תעמוד התורה כנגד הכונה ההיא; וזה , שכאשר ישפך הדם לא ימָצא שם במורגש , אבל יהיה נבלע בעפר. והוא מבואר , שכל מה שיקרא עפר בלשון הקדש יתכן לכסות בו את הדם.
ריכוז קישורים