תנ"ך - וכל־נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב וטהר:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְכָל־נֶ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֤ל נְבֵלָה֙ וּטְרֵפָ֔ה בָּאֶזְרָ֖ח וּבַגֵּ֑ר וְכִבֶּ֨ס בְּגָדָ֜יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעֶ֖רֶב וְטָהֵֽר: (ויקרא פרק יז פסוק טו)

טקסט וניקוד:

וְכָל־נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד־הָעֶרֶב וְטָהֵר: (ויקרא פרק יז פסוק טו)

טקסט בלבד:

וכל־נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב וטהר: (ויקרא פרק יז פסוק טו)

תיקון קוראים:

וכל־נפש אשר תאכל נבלה וטרפה באזרח ובגר וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד־הערב וטהר: (ויקרא פרק יז פסוק טו)

תרגום אונקלוס:
וְכָל אֱנָשׁ דְּיֵיכוֹל נְבִילָא וּתבִירָא בְּיַצִיבַיָא וּבגִיוֹרַיָא וִיצַבַּע לְבוּשׁוֹהִי וְיַסחֵי בְמַיָא וִיהֵי מְסָאַב עַד רַמשָׁא וְיִדכֵּי :

עין המסורה:
וכל - נפש - ג': *וי' יא , מו; יז , טו; *יר' לא , כד. (וחד: ולכל נפש - וי' יא , מו). וכבס - ט' בסיפרא: ראה וי' יג , ו.

מסורה גדולה:
וכל נפש ג' וסימנהון וכל נפש אשר תאכל נבלה וכל נפש החיה וכל נפש דאבה.

מסורה קטנה:
וכל - נפש - ג'; וכבס - ט' בסיפ'.

רש"י:
אשר תאכל נבלה וטרפה - בנבלת עוף טהור דבר הכתוב , שאין לה טומאה אלא בשעה שנבלעת בבית הבליעה. ולימדך כאן , שמטמאה באכילתה. וטרפה האמורה כאן - לא נכתב אלא לדרוש; וכן שנינו (תו"כ אחרי מות פרשתא ח פרק יב , ז): יכול תהא נבלת עוף טמא מטמאה בבית הבליעה? תלמוד לומר: טריפה - מי שיש במינו טריפה; יצא עוף טמא , שאין במינו טריפה.

רשב"ם:
אשר תאכל נבלה - אפילו קטן יטמא.

ראב"ע:
ובעבור שהזכיר "חיה" , שאיננה קריבה , וכן ה"עוף" (לעיל , יג) , הזכיר וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה - שאיננה קריבה גם היא; גם הזכירה בעבור הציד (ראה שם). אם בזדון - הוא עובר ב'לאו' וילקה , ואם בשגגה - יביא חטאת. ואם טען טוען: והלא הכתוב אמר "לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה" (דב' יד , כא)? - התשובה , כי זה גר תושב; וכָן כתוב "והגר הגר בתוככם" (לעיל , יב) - לא נעזבנו שיאכל נבלה; רק הנכרי שיבא בשערינו - נתן אותה לו , ויאכל אותה לחוץ.

ר' יוסף בכור שור:
וכל נפש אשר תאכל נבילה - במה הכתוב מדבר? אם בנבלת בהמה , הרי כבר אמור "והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו" בפרשת 'ויהי ביום השמיני' (וי' יא , מ)!? ועוד: מאי טריפה? אי בנשחטה - מי מטמאה? ואי בשלא נשחטה - היינו נבילה!? אלא בנבלת עוף טהור הכתוב מדבר , שאינו מטמא לא במגע ולא במשא אלא אבית הבליעה - בגדים (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ח פרק יב , ו - ז); דנהי דאינו משוקץ ליגע ולישא , לאכול הוא משוקץ. וטריפה - להוציא נבלת עוף טמא , דלא טריפוּת שייך ביה. ולפיכך החמיר הכתוב בנבלת עוף טהור מעוף טמא , דמתוך שהוא מותר באכילה , אתי לקלקל בו; דעוף - אין שחיטתו מפורשת , ויהיו סבורים שנבלתו מותרת.

רלב"ג:
וכל נפש אשר תאכל נבלה וטרפה - ראוי שנדע , שאין הרצון באמרו נבלה וטרפה - נבלה או טרפה , כי הטרפה לא תְטַמא אם לא היתה עם זה נבלה , לא הטרפה השחוטה , כמו שהתבאר בפרשת 'ויהי ביום השמיני' בבעל חי אשר טומאתו יותר חמורה. אמר: "וכי ימות מן הבהמה אשר היא לכם לאכלה" (וי' יא , לט); למדנו (ראה זבחים סט , ב) , שהשחוטה אינה מטמאה. ולזה יהיה הרצון בזה שתהיה נבלה וטרפה יחד. ולפי שהיותה טרפה אינו סבת הטומאה , ואין לו רושם בה , כמו שהתבאר מדברינו בזה המקום , הנה לא יהיה התנאי בזאת הטומאה שתהיה טרפה , אבל תְטַמא גם כן בזה האופן אם היתה נבלה לבד; וזה מבואר מאד. ואמנם זכרה התורה נבלה וטרפה , להורות שהיא תדבר במין מהבעלי חיים שאפשר שיהיה בו נבלה וטרפה יחד , והוא המין הטהור; כי בבעלי חיים הטמאים לא תנהג טרפה. ולפי שזאת הנבלה - לא נזכר בה שתהיה מטמאה במגע ובמשא , אבל תטַמֵא לבד כשתֵאָכל , הנה אינה הנבלה המטמאה במגע ומשא הנזכרת בפרשת 'ויהי ביום השמיני' (ראה וי' יא , לט - מ); עם שאם היה העניין כן , הנה זה כפל ומוֹתָר. ולזה הוא מבואר , שאין זאת הנבלה נבלת חיה. ולפי שהוא זכר בזה המקום החיה והעוף אשר יאכל (לעיל , יג) , למדנו שבנבלת עוף טהור ידבר , והוא אינו מטמא כי אם בזה האופן , בהיותו בבית הבליעה; לא קודם זה ולא אחר זה , שירד משם. וכבר בארנו הסבה למה לא יְטַמא העוף הטהור כי אם בזה האופן , בפרשת 'ויהי ביום השמיני'. וראוי שיתבאר , שאם יהיה בבית הבליעה כשיקיא אותו , שאינו מטמא , כי אין זו נקראת אכילה , אבל הוא דבר מקביל לאכילה.
ריכוז קישורים