תנ"ך - איש איש אל־כל־שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה': ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל־כָּל־שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהוָֽה: ס (ויקרא פרק יח פסוק ו)

אִישׁ אִישׁ אֶל־כָּל־שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה אֲנִי יְהוָה: ס (ויקרא פרק יח פסוק ו)

איש איש אל־כל־שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה': ס (ויקרא פרק יח פסוק ו)

איש איש אל־כל־שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני יהוה: ס (ויקרא פרק יח פסוק ו)

תרגום אונקלוס:

גְּבַר גְּבַר לְכָל קָרִיב בִּסרֵיהּ לָא תִקרְבוּן לְגַלָאָה עֶריָא אֲנָא יְיָ :

עין המסורה:

אל - כל - מראש ספר ויקרא עד וי' טז , לד 'על כל' , 'ועל כל' בר מן א'. ומן וי' טז , לד עד סוף הספר 'אל כל' , 'ואל כל' בר מן א': ראה וי' ב , ב.

רש"י:

לא תקרבו - להזהיר את הנקבה כזכר; לכך נאמר לשון רבים (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ט , פרק יג , א). אני יי' - נאמן לשלם שכר (ראה שם , ב).

ראב"ע:

איש איש - כל איש ואיש. ובעבור שלא הזכיר 'מבית ישראל' (ראה וי' יז , ג) , לא נעזב הגר שיעשה אחת מהתועבות הנזכרות בארצנו , שלא יטמא את הארץ. אל כל שאר בשרו - שם כלל לכל העריות; ואחר כן פרט. ורב אהרן אמר , שפירושו שלא להוציא שכבת זרע לבטלה. תקרבו - כנוי לשכיבה; וכן "ואקרב אל הנביאה" (יש' ח , ג); וקרוב ממלת "אל תגשו אל אשה" (שמ' יט , טו). ערוה - דבר מגונה נחשף , צריך להתכסות. וטעם אני יי' - שהשם אוהב הנבדל לעָבדו ולשמוע דברו; והר סיני לעד (ראה שם) , גם הראשון (ראה פירושו לבר' ג , ו); והוא סוד האדם. ובעבור שיצר לב האדם כבהמות , לא יתכן לאסור כל הנקבות , והנה אסר כל הנמצאות עמו בכל שעה. ובפרשת "כי תצא מחנה" (דב' כג , י) אגלה לך סוד סתום וחתום. והנה כל המתגאל , ירחק משם השם המקובל; על כן הזכיר אני יי'.

ר' יוסף בכור שור:

אל כל שאר בשרו לא תקרב (בנוסחנו: תקרבו) לגלות ערוה - שלא יהו ישראל מצויים אצל זימה. שאם היה אדם מותר בקרובותיו - מתוך שהם מצויים זה אצל זה , יַרבו זימה: לא תצא אשה בתולה מבית אביה , אלא יבאו עליה אביה או אחיה או זקינהּ המגדלה; והבן שיהא מצוי אצל אמו ואצל דודתו , ואפילו כשתהיינה אשת איש , יהא רגיל לבא עליה , ומלאה הארץ זימה (ע"פ וי' יט , כט) וטנופת. בתחילה כָּלל , והשתא פרט איזו מן הקרובות אסורות (ראה תו"כ אחרי מות פרשתא ט פרק יג , טו).

רמב"ן:

אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה - טעם איסור העריות בשאר הבשר איננו מפורש. והרב אמר ב'מורה הנבוכים' (ג , מט) , כי הוא למַעט המשגל ולמאוס אותו ולהסתפק ממנו במעט; והנשים האלה , אשר אסר הכתוב בִּשאֵר האשה , הן המצואות עמה תמיד , וכן בּשאֵר עצמו מצויות לו תמיד והוא נסתר עמהן. וכטעם הזה יגיד הרב על כולן. וכבר כתב רבי אברהם גם כן , כי בעבור היות יצר לב האדם כבהמות , לא יתכן לאסור כל הנקבות , והנה אסר כל הנמצאות עמו בכל שעה. וזה טעם חלוש מאד , שיחייב הכתוב 'כרת' על אלה בעבור הִמצאן עמו לפעמים , והתיר שישא האדם נשים רבות למאות ולאלפים! ומה יזיק אם ישא בתו לבדה , כמותר בבני נח (ראה סנה' נח , ב) , וישא שתי אחיות כיעקב אבינו (ראה בר' כט , כג - ל)? ואין לאדם נשואין הגונים כמו שישיא את בתו לבנו הגדול ממנה וינחילם בנחלתו ויפרו וירבו בביתו , כי הארץ - "לא תהו בראה לשבת יצרה" (יש' מה , יח). ואין בידינו דבר מקובל בזה , אבל כפי הסברא יש בענין סוד מסודות היצירה , דבוק בנפש , והוא מכלל סוד העיבור שכבר רמזנו לו (בר' לח , ח; מו , ב; שמ' כא , י). ודע , כי המשגל דבר מרוחק ונמאס בתורה זולתי לקיום המין , ואשר לא יוָלד ממנו הוא אסור , וכן אשר איננו טוב בקיום ולא יצלח בו - תאסור אותו התורה; וזה טעם אל כל שאר בשרו , "כי את שארו הערה" (וי' כ , יט) - ירחיק הדבר מפני השאֵר ― והלשון נגזר מן "הנשאר בציון והנותר בירושלם" (יש' ד , ג) ― ולכך יאמר "שארה הנה זמה היא" (להלן , יז); כלומר: אינם נשואין ואישות כי לא יצליח , אבל הם "זמה" - מחשבת תאוה בלבד. והנה העריות מכלל ה'חקים' , דברים שהם גזרת מלך; וה'גזרה' הוא הדבר העולה על דעת המלך , שהוא החכם בהנהגת מלכותו והוא היודע הצרך והתועלת במצוה ההיא שיצוה בה , ולא יגיד אותו לעם , זולתי לחכמי יועציו.

רלב"ג:

איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה - ראוי שתדע , שבזאת האזהרה תועלת במדות ותועלת בעיון. אמנם התועלת אשר בעיון בזה הוא הערה , שאין המבוא אשר בהולדה לזכר ולנקבה בהדרגה אחת. ולזה הזהירה התורה שתהיה הנקבה שאר בשר הזכר , כי שאר הבשר יֵחָשב היותם מטבע אחד , לפי שחוצבו מצור אחד. וכבר התבאר ב'טבעיות' , שיש הבדל נפלא בזה בין הזכר והנקבה; והוא , שזרע הזכר הוא הפועל בהולדה , והנקבה תתן החומר , שהוא המתפעל בהולדה. ואמנם התועלת אשר במדות בזה - כבר זכרו הרב המורה (מו"נ ג , מט) , והוא , שאלו הנקבות שהם שאר בשר , אם היו מותרות לאדם , הנה רוב מציאותם אצלו ולחוזק האהבה אשר ביניהם בטבע , יקרה שיהיו נשמעות אליו תמיד והוא אליהן , גם בזולת אישות , ואע"פ שיהיו לאיש אחר; ויגיע מזה הפסד נפלא בדברים הטבעיים המדיניים , עם שכבר ישחית עצמו מצד רבוי המשגל. וראוי שתדע , כי גלוי הערוה ישלם בפתיחת הרחם , כי אז יתגלה הנסתר; והפתיחה ההיא תשלם בהכנסת העטרה לבד , ואע"פ שלא נגמרה הביאה. והנה תמצא במקומות , שכונה התורה שתהיה הביאה נגמרת , שכבר זכרה שתהיה בַּשכיבה שכבת זרע , כמו שתראה בשפחה חרופה בפרשת 'קדושים'. אמר: "ואיש כי ישכב את אשה שכבת זרע" (וי' יט , כ). ואולם בזה המקום לא זכרה כי אם גלוי ערוה , לתוספת הרחקה בזה; כי אפילו בתחלת הביאה יתחייב כרת. וראוי שתדע , שזאת השכיבה תהיה אם בדרך הנקבות אם בזולת דרך הנקבות , שהרי אמר בזה העניין "ואיש כי ישכב את זכר משכבי אשה" (ראה וי' כ , יג) , להעיר , שהמשכב ההוא גם כן משכבי אשה , ואם אינו עושה פרי. ולפי שגלוי הערוה הוא התחלת הביאה , הנה לא יהיה גלוי הערוה אלא במי שתתכן בו הביאה , והוא בזכר - מבן תשע שנה ויום אחד ומעלה , ובנקבה - מבת שלש שנים ויום אחד ומעלה , כמו שהתבאר בשרשים הכוללים. ומזה המקום יתבאר , שאם גלה ערוה בזולת קושי לא יתחייב כרת , כי אין זה העניין התחלת ביאה. והוא מבואר מזאת האזהרה , שהקרב לאחת מן העריות קריבה המביאה לגלות הערוה , עבר בלאו , אבל לא יתחייב כרת אם לא גלה ערוה , שהרי אמר בסוף הפרשה: "כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו הנפשות העושות" (פס' כט); למדנו , שלא יתחייב כרת אם לא עשה מעשה , לא על השתדלותו לעשותו. ואמנם הזהירה התורה בזה להוסיף הרחקה בזה העניין.