ראב"ע:
תעולל
-
תכרית
העוללות
,
הם
הקטנים
,
כדמות
"עולל"
(יר'
ו
,
יא);
גם
יקראו
"יונקות"
(ראה
יח'
יז
,
כב).
וזאת
המלה
כמו
"ושרשך
מארץ
חיים"
(תה'
נב
,
ז)
,
שטעמו:
יכרית
השרש;
וכן
"מסעף
פורה"
(בנוסחנו:
פארה;
יש'
י
,
לג)
-
יכרית
הסעיף.
ופרט
-
ידוע
מדברי
הקבלה
(ראה
משנה
פאה
ו
,
ה);
מגזרת
"הפורטים
על
פי
הנבל"
(עמ'
ו
,
ה).
לעני
-
ישראל.
ולגר
-
הגר
אתכם
(ע"פ
וי'
יט
,
לד).
רלב"ג:
ובקוצרכם
את
קציר
ארצכם
לא
תכלה
פאת
שדך
לקצור
-
צותה
התורה
בזה
לחונן
הדלים
ממה
שהשפיע
השם
יתעלה
לאדם
מן
הטובות.
והנה
יקל
לאדם
להניח
להם
מעט
מהקמה
,
כי
זה
ממה
שלא
החזיק
בו
עדיין
,
וכן
הענין
בשאר
המתנות
האלו
שזכר
בזה
המקום;
ואולי
אם
ימתין
עד
בא
קצירו
ותבואתו
לידו
,
יקשה
בידו
לתת
לו
זה.
אבל
על
כל
פנים
,
אם
לא
הניח
הפאה
באופן
שצותה
התורה
,
או
הלקט
או
העוללות
או
הפרט
,
כבר
יתחייב
לתת
לעניים
ממה
שבא
בידו
מזה
,
שנאמר:
לעני
ולגר
תעזוב
אותם
-
הנה
הוא
מצוה
לעזבם
על
כל
פנים
לעני
ולגר.
והנה
הפאה
הוא
לפי
מה
שיורה
עליו
הגדר
-
בסוף
השדה
,
כי
הוא
מה
שתכלה
אליו
הקצירה.
והוא
מבואר
מצד
עצם
העניין
,
שבאיזה
מקום
שתכלה
הקצירה
יוכל
להניח
פאה
,
אע"פ
שהוא
באמצע
שדהו;
כי
לא
דקדקה
התורה
,
אלא
שיניח
קצת
מהקמה
לעניים
,
ואין
הבדל
לעניים
בין
היותה
באמצע
השדה
או
בסוף
השדה.
והנה
הקצירה
תֵאָמר
על
מה
שילקט
כלו
כאחד
,
והוא
אוֹכֶל
,
ומכניסין
אותו
לקיום
,
וגדולו
מן
הארץ
-
כמו
תבואת
השדה.
והוא
מבואר
עוד
,
שהוא
בלתי
נוהג
במה
שאין
לו
בעלים
,
כמו
ההפקר
,
שנאמר:
פאת
שדך.
ומזה
יתבאר
שזה
בלתי
נוהג
בשדה
הקדש
ובשדה
הנכרי
,
שאין
אני
קורא
בהם
שדך.
וראוי
שיובן
מזה
,
שכן
הדין
במה
שיתלש
יחד
,
כי
התלישה
בו
דומה
לקצירה
בתבואת
השדה.
ואמנם
זכרה
התורה
התבואות
הנקצרות
,
כי
זהו
היותר
נהוג.
והנה
גדר
הקצירה
היא
לקיטת
התבואות
על
ידו
או
על
יד
שלוחו
,
לתכלית
שיאסוף
זה
אל
ביתו.
ואמנם
מה
שישחית
הבעל
חיים
,
או
ילקטוה
הלסטים
לעצמם
,
או
שישחת
באופן
אחר
-
לא
יקרא
'קצירה'.
וכן
לא
יקרא
'קצירה'
אם
קצר
זה
קודם
שתהיה
התבואה
ההיא
ראויה
לקצור
באופן
מהאופנים
,
אבל
יהיה
השחתה
,
לא
קצירה.
והוא
מבואר
עוד
,
שאין
ראוי
שיניח
מן
השדה
על
חברתה
,
כי
אין
זה
פאת
השדה
הנקצרת.
והוא
מבואר
,
שאלו
המתנות
-
אין
בהם
דבר
לכהנים
וללויים
,
אבל
הם
לעניים;
שנאמר
לעני
ולגר
תעזוב
אותם.
וראוי
שתדע
,
שכאשר
יגיע
העת
שלא
ילכו
העניים
עוד
לבקש
בשדות
ובכרמים
אלו
המתנות
,
יוכלו
הבעלים
ללקחם;
שאם
יעזבו
אותם
שם
לא
יהיו
לעני
ולגר
,
אבל
לעורבים
ולעטלפים
וכיוצא
בהם
,
וזה
הפך
כוונת
התורה.
ולקט
קצירך
לא
תלקט
-
הנה
לקט
הוא
לפי
הוראת
הגדר
-
מה
שיפול
מתוך
ידו
בלקטו
השבלים
הנקצרות
,
או
הנופל
מתוך
המגל
,
שהוא
הכלי
ללקט;
כאלו
תאמר
,
שנשארה
שם
שבולת
אחת
או
שתים
שלא
נקצרו
,
ולא
נשאר
סביב
דבר
יקצרו
עמו;
ואולם
בזולת
זה
האופן
לא
יהיה
לקט
,
והנה
הוא
שבולת
אחת
או
שתים
יחד.
אבל
אם
היה
יותר
מזה
,
הנה
הוא
'קציר'
לא
'לקט
הקציר'
-
והוא
מבואר
מצד
הוראת
הגדר.
וכרמך
לא
תעולל
-
רוצה
לומר
,
שלא
תקח
העוללות.
והנה
העוללות
הם
מגזרת
"עולל"
(יר'
ו
,
יא)
שהוא
קטן.
והם
לפי
הוראת
הגדר
הענבים
חסרי
ההויה
,
שאין
משדרתם
מסתעפים
אשכולות
,
ואין
גרגיריהם
מתקבצים
זה
על
זה
כגון
העניין
בענבים
השלמים;
אבל
גרגיריהם
מפוזרים.
והנה
יתבאר
מזה
,
שאפילו
היה
הכרם
כלו
עוללות
,
הנה
הוא
לעניים.
ופרט
כרמך
לא
תלקט
-
פרט
הוא
הגרגירים
הנפרטים
מהענבים
בעת
הבצירה
,
וזה
,
כשנפרט
ממנו
מה
שאין
בעל
הבית
מקפיד
לו
לפי
הנהוג;
כמו
אם
נפרט
גרגיר
אחד
או
שנים
מהענבים
,
לא
יותר
מזה.
ולזה
ראוי
שלא
ישימו
הבוצרים
הסל
תחת
הענבים
בעת
הבצירה
כדי
שיפול
שם
הפרט.
והוא
מבואר
,
שזה
הדין
יהיה
בלקיטתם
הענבים
אחד
אחד.
ואולם
אם
שמו
הענבים
בקרקע
בעת
הבצירה
וחזרו
ולקטום
משם
,
יהיה
פרט
אפילו
אשכול
,
כי
ממנהגם
שלא
יקפידו
האנשים
בזה
כשיהיה
בזה
האופן;
וזה
מבואר
מן
החוש.
והיה
זה
כן
,
כי
יחסו
קטן
אל
מה
שלקטו
משם
,
ולזה
יקלו
האנשים
בזה
כשהיתה
הלקיטה
בזה
האופן.
וכבר
יתבאר
שלמות
אלו
הדינין
בפרשת
'כי
תצא'
(ראה
דב'
כד
,
יט
-
כא).
לעני
ולגר
תעזוב
אותם
-
ראוי
שתדע
,
שהקציר
בא
לפי
הנהוג
משנה
לשנה;
ומי
שאין
לו
מהעניינים
מה
שאפשר
שיסתפק
בו
שנה
אחת
,
הוא
הנקרא
עני
לזה
העניין.
וזה
מבואר
מאד
,
כי
מה
יעשה
זה
שיש
לו
כדי
פרנסת
קצת
השנה;
הֲיִמָצאו
לו
אלו
המתנות
בעת
שתחסר
לו
פרנסתו?
והגר
הוא
גר
צדק
שקבל
עליו
לקיים
כל
התורה.
וזכרה
אותו
התורה
,
לפי
שיתכן
יותר
שיהיה
עני
,
כי
אין
לו
חלק
ונחלה
בארץ
,
לפי
מה
שיתבאר
,
כי
מה
שיקנה
מן
הקרקעות
ישוב
לבעליו
בעת
היובל.