תנ"ך - ובקצרכם את־קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וּֽבְקֻצְרְכֶם֙ אֶת־קְצִ֣יר אַרְצְכֶ֔ם לֹ֧א תְכַלֶּ֛ה פְּאַ֥ת שָׂדְךָ֖ לִקְצֹ֑ר וְלֶ֥קֶט קְצִֽירְךָ֖ לֹ֥א תְלַקֵּֽט: (ויקרא פרק יט פסוק ט)

טקסט וניקוד:

וּבְקֻצְרְכֶם אֶת־קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט: (ויקרא פרק יט פסוק ט)

טקסט בלבד:

ובקצרכם את־קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט: (ויקרא פרק יט פסוק ט)

תיקון קוראים:

ובקצרכם את־קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצר ולקט קצירך לא תלקט: (ויקרא פרק יט פסוק ט)

תרגום אונקלוס:
וּבמִחצַדכוֹן יָת חֲצָדָא דַאֲרַעכוֹן לָא תְשֵׁיצֵי פָּתָא דְחַקלָך לְמִחצַד וּלקָטָא דִחצָדָך לָא תְלַקֵיט :

עין המסורה:
ובקצרכם - ב': וי' יט , ט; כג , כב.

מסורה קטנה:
ובקצרכם - ב'.

רש"י:
לא תכלה פאת [שדך] וגו' - שיניח פאה בתוך שדהו. ולקט קצירך - שבולים הנושרים בשעת קצירה , אחת או שתים; אבל שלש אינן לקט (ראה משנה פאה ו , ה).

ראב"ע:
וטעם ובקצרכם אחר זבח השלמים (ראה לעיל , ה - ח): כאשר נתתם לַשם האֵמורים , כן תתנו מקציר ארצכם לכבוד השם לעני ולגר (ראה להלן , י). ודקדוק ובקצרכם - זר , והוא שם הפועל. פאת שדך - שיעזוב פאה בשדה. ולקט - ידוע.

ר' יוסף בכור שור:
לא תכלה פאת שדך - מפני שלשה דברים אמרה (תורה) , שמניח אדם פיאה בסוף שדיהו (ראה תו"כ קדושים פרשתא א , י; שבת כג , א): מפני החשד - שאם יניח בראש שדיהו , כשיבא אדם כשיקצור סוף שדהו ויראה שלא יניח כלום , יהא סבור שלא הניח פיאה - והעניים כבר נטלוה. ומפני ביטול עניים - שיהו משמרים להנחת הפיאה מראש הקצירה ועד סופה , שלא ידעו מתי יניח ויתבטלו שם; אבל עכשיו אינם משמרים , עד שיבא לסוף שדהו. ומפני הרמאים - שבראש שדהו היה אומר: בסוף אניחנה; ובסוף יאמר: הנחתיה בראשה.

רלב"ג:
ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך לקצור - צותה התורה בזה לחונן הדלים ממה שהשפיע השם יתעלה לאדם מן הטובות. והנה יקל לאדם להניח להם מעט מהקמה , כי זה ממה שלא החזיק בו עדיין , וכן הענין בשאר המתנות האלו שזכר בזה המקום; ואולי אם ימתין עד בא קצירו ותבואתו לידו , יקשה בידו לתת לו זה. אבל על כל פנים , אם לא הניח הפאה באופן שצותה התורה , או הלקט או העוללות או הפרט , כבר יתחייב לתת לעניים ממה שבא בידו מזה , שנאמר: לעני ולגר תעזוב אותם - הנה הוא מצוה לעזבם על כל פנים לעני ולגר. והנה הפאה הוא לפי מה שיורה עליו הגדר - בסוף השדה , כי הוא מה שתכלה אליו הקצירה. והוא מבואר מצד עצם העניין , שבאיזה מקום שתכלה הקצירה יוכל להניח פאה , אע"פ שהוא באמצע שדהו; כי לא דקדקה התורה , אלא שיניח קצת מהקמה לעניים , ואין הבדל לעניים בין היותה באמצע השדה או בסוף השדה. והנה הקצירה תֵאָמר על מה שילקט כלו כאחד , והוא אוֹכֶל , ומכניסין אותו לקיום , וגדולו מן הארץ - כמו תבואת השדה. והוא מבואר עוד , שהוא בלתי נוהג במה שאין לו בעלים , כמו ההפקר , שנאמר: פאת שדך. ומזה יתבאר שזה בלתי נוהג בשדה הקדש ובשדה הנכרי , שאין אני קורא בהם שדך. וראוי שיובן מזה , שכן הדין במה שיתלש יחד , כי התלישה בו דומה לקצירה בתבואת השדה. ואמנם זכרה התורה התבואות הנקצרות , כי זהו היותר נהוג. והנה גדר הקצירה היא לקיטת התבואות על ידו או על יד שלוחו , לתכלית שיאסוף זה אל ביתו. ואמנם מה שישחית הבעל חיים , או ילקטוה הלסטים לעצמם , או שישחת באופן אחר - לא יקרא 'קצירה'. וכן לא יקרא 'קצירה' אם קצר זה קודם שתהיה התבואה ההיא ראויה לקצור באופן מהאופנים , אבל יהיה השחתה , לא קצירה. והוא מבואר עוד , שאין ראוי שיניח מן השדה על חברתה , כי אין זה פאת השדה הנקצרת. והוא מבואר , שאלו המתנות - אין בהם דבר לכהנים וללויים , אבל הם לעניים; שנאמר לעני ולגר תעזוב אותם. וראוי שתדע , שכאשר יגיע העת שלא ילכו העניים עוד לבקש בשדות ובכרמים אלו המתנות , יוכלו הבעלים ללקחם; שאם יעזבו אותם שם לא יהיו לעני ולגר , אבל לעורבים ולעטלפים וכיוצא בהם , וזה הפך כוונת התורה. ולקט קצירך לא תלקט - הנה לקט הוא לפי הוראת הגדר - מה שיפול מתוך ידו בלקטו השבלים הנקצרות , או הנופל מתוך המגל , שהוא הכלי ללקט; כאלו תאמר , שנשארה שם שבולת אחת או שתים שלא נקצרו , ולא נשאר סביב דבר יקצרו עמו; ואולם בזולת זה האופן לא יהיה לקט , והנה הוא שבולת אחת או שתים יחד. אבל אם היה יותר מזה , הנה הוא 'קציר' לא 'לקט הקציר' - והוא מבואר מצד הוראת הגדר. וכרמך לא תעולל - רוצה לומר , שלא תקח העוללות. והנה העוללות הם מגזרת "עולל" (יר' ו , יא) שהוא קטן. והם לפי הוראת הגדר הענבים חסרי ההויה , שאין משדרתם מסתעפים אשכולות , ואין גרגיריהם מתקבצים זה על זה כגון העניין בענבים השלמים; אבל גרגיריהם מפוזרים. והנה יתבאר מזה , שאפילו היה הכרם כלו עוללות , הנה הוא לעניים. ופרט כרמך לא תלקט - פרט הוא הגרגירים הנפרטים מהענבים בעת הבצירה , וזה , כשנפרט ממנו מה שאין בעל הבית מקפיד לו לפי הנהוג; כמו אם נפרט גרגיר אחד או שנים מהענבים , לא יותר מזה. ולזה ראוי שלא ישימו הבוצרים הסל תחת הענבים בעת הבצירה כדי שיפול שם הפרט. והוא מבואר , שזה הדין יהיה בלקיטתם הענבים אחד אחד. ואולם אם שמו הענבים בקרקע בעת הבצירה וחזרו ולקטום משם , יהיה פרט אפילו אשכול , כי ממנהגם שלא יקפידו האנשים בזה כשיהיה בזה האופן; וזה מבואר מן החוש. והיה זה כן , כי יחסו קטן אל מה שלקטו משם , ולזה יקלו האנשים בזה כשהיתה הלקיטה בזה האופן. וכבר יתבאר שלמות אלו הדינין בפרשת 'כי תצא' (ראה דב' כד , יט - כא). לעני ולגר תעזוב אותם - ראוי שתדע , שהקציר בא לפי הנהוג משנה לשנה; ומי שאין לו מהעניינים מה שאפשר שיסתפק בו שנה אחת , הוא הנקרא עני לזה העניין. וזה מבואר מאד , כי מה יעשה זה שיש לו כדי פרנסת קצת השנה; הֲיִמָצאו לו אלו המתנות בעת שתחסר לו פרנסתו? והגר הוא גר צדק שקבל עליו לקיים כל התורה. וזכרה אותו התורה , לפי שיתכן יותר שיהיה עני , כי אין לו חלק ונחלה בארץ , לפי מה שיתבאר , כי מה שיקנה מן הקרקעות ישוב לבעליו בעת היובל.
ריכוז קישורים