יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
רמב"ן:
והיא
שפחה
נחרפת
לאיש
-
מיועדת
לאיש;
ואיני
יודע
לו
דמיון
במקרא;
לשון
רבנו
שלמה.
והנראה
אלי
,
כי
הוא
מלשון
"כאשר
הייתי
בימי
חרפי"
(איוב
כט
,
ד)
-
בימי
נעורי;
וכן
"לא
יחרף
לבבי
מימי"
(שם
כז
,
ו)
-
שלא
יהיה
לי
לב
נער.
ויקָראו
ימי
הנעורים
'ימי
חורף'
,
כי
החורף
בראשית
השנים
,
וימי
הזקנה
כנגד
הקיץ
שהם
ימי
האסיף.
יאמר
הכתוב
,
שהיא
שפחה
נערה
לאיש
ידוע;
כי
הפילגש
אשר
היא
משָרַת
(ע"פ
מ"א
א
,
טו)
את
האיש
וְישכב
עמה
תקָרא
'נערה
לו'
,
כי
גם
כל
משרֵת
האדם
יקָרא
'נערו';
ומורגל
בלשון
חכמים
לומר
על
השוכבת
עם
האיש
'משמשת
עמו'
(ראה
במ"ר
ט
,
לד
ועוד).
והיא
נחרפת
-
שנעשית
נערה
לאיש
וידועה
לו
,
'מסיפדה'
בלעז
,
וכן
בלשון
חכמים
(ראה
סנה'
נח
,
ב):
דקרו
לה
'רביתא
דפלניא'.
והענין
,
שאינה
אשתו
לגמרי
,
אבל
נתן
לה
קידושין
והיא
לו
לנערה
משמשת.
בקרת
תהיה
-
יש
על
בית
דין
לבקר
הדבר
שלא
לחייבו
מיתה
,
כי
לא
חפשה
,
ואין
קדושיה
קדושין
גמורין;
לשון
רבנו
שלמה
,
וכן
אמרו
כל
המפרשים.
ואם
כן
,
יזהיר
הכתוב
ב'בקור'
הזה
מפני
שהיא
דומה
לאשת
איש
,
אולי
יטעו
בה.
ואין
פרושם
מתוק
בפי
,
כי
בידוע
שיבוקר
הדבר
ולא
ימיתו
האדם
חנם
,
וכן
יבקרו
בכל
חייבי
המיתות!
ואני
סבור
שהיא
מלה
יחידית
בכתוב
,
אבל
היא
מורגלת
בלשון
ארמית
ובדברי
רבותינו
מלשון
'הפקר';
כי
עיקר
הלשון
-
'הֶבְקֶר'
,
כמו
שאמרו
(ראה
משנה
פיאה
ו
,
א):
בית
שמאי
אומרים:
הבקר
לעניים
הבקר
,
ובית
הלל
אומרים:
עד
שיבקיר
אף
לעשירים
כשְמִטה;
ותנן
נמי
(ראה
משנה
שביעית
ט
,
ד):
אוכלין
על
המובקר
אבל
לא
על
השמור.
ותרגם
יונתן
"אנשים
רקים
ופוחזים"
(שו'
ט
,
ד):
"סריקין
ובקרין"
,
כלומר:
בעלי
הפקר;
"בשקריהם
ובפחזותם"
(יר'
כג
,
לב):
"ובקרותהון";
ואמרו
,
כי
"תשמטנה
ונטשתה"
(שמ'
כג
,
יא)
-
תרגמו
הירושלמי:
"ותבקרינה";
וכן
בכל
מקום
במשנה
הלשון
בבי"ת.
אבל
הרגילו
בגמרא
לומר
ממנו
'הפקר'
,
כי
האותיות
האלה
מתחלפות
אצלם
תמיד;
כמו
שאמרו
מן
"עבשו
פרודות"
(יואל
א
,
יז)
-
'עפוש';
וכן
בכתוב
במקומות
הרבה
,
כמו
שהזכרתי
בפסוק
"נשפת
ברוחך"
(שמ'
טו
,
י).
ופירוש
הכתוב
,
שאמר
בשפחה
הזאת:
אע"פ
שהיא
נחרפת
לאיש
,
לא
תהיה
לו
לאישה
,
כי
בקורת
תהיה
לו
,
כלומר:
מופקרת
תחשב
אצלו
,
ולא
יומתו
כמשפט
הנואף
והנואפת
באשת
איש
,
כי
לא
חפשה
להיות
אשתו
גמורה;
אבל
יביא
זה
עליה
אשם
בעבור
שהיא
נחרפת
אליו.
ואנקלוס
,
שאמר
"בקורתא
תהא"
,
לשונו
כלשון
יונתן
בן
עוזיאל
במלת
"בקרין"
(ראה
שו'
ט
,
ד).
רלב"ג:
על
חטאתו
אשר
חטא
-
למדנו
,
שהוא
מביא
אשם
אחד
על
בעילות
הרבה.
וממה
שקדם
(לעיל
,
כ)
יתבאר
,
שלא
יתחייב
אשם
אם
לא
היתה
היא
גדולה
ובעולה
,
ושתהיה
מזידה.