תנ"ך - וכי־תבאו אל־הארץ ונטעתם כל־עץ מאכל וערלתם ערלתו את־פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְכִי־תָבֹ֣אוּ אֶל־הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל־עֵ֣ץ מַאֲכָ֔ל וַעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת־פִּרְי֑וֹ שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵאָכֵֽל: (ויקרא פרק יט פסוק כג)

טקסט וניקוד:

וְכִי־תָבֹאוּ אֶל־הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל־עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת־פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל: (ויקרא פרק יט פסוק כג)

טקסט בלבד:

וכי־תבאו אל־הארץ ונטעתם כל־עץ מאכל וערלתם ערלתו את־פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל: (ויקרא פרק יט פסוק כג)

תיקון קוראים:

וכי־תבאו אל־הארץ ונטעתם כל־עץ מאכל וערלתם ערלתו את־פריו שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל: (ויקרא פרק יט פסוק כג)

תרגום אונקלוס:
וַאֲרֵי תֵיעֲלוּן לְאַרעָא וְתִצְבוּן כָּל אִילָן דְּמֵיכַל וּתרַחֲקוּן רַחָקָא יָת אִבֵּיהּ תְּלָת שְׁנִין יְהֵי לְכוֹן מְרַחַק לְאַבָּדָא לָא יִתאֲכִיל :

עין המסורה:
וכי - תבאו - ב': וי' יט , כג; *במ' י , ט. אל - הארץ - ג' בסיפרא: *וי' יט , כג; כג , י; כה , ב.

מסורה קטנה:
וכי - תבאו - ב'; אל - הארץ - ג' בסיפ'; ונטעתם - ל'; וערלתם - ל'.

רש"י:
וערלתם ערלתו - ואטמתם אטימתו: יהא אטום ונסתם מִלֵּהָנות ממנו. שלש שנים יהיה לכם ערלים - מאימתי מונה לו? משעת נטיעתו. יכול אם הצניעו עד לאחר שלש [שנים] יהא מותר? תלמוד לומר: יהיה - בהוייתו יהא (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג , ג - ד).

רשב"ם:
וערלתם - לשון סתימה ואטימה והרחקה: "עֲרֵלָה אזנם" (יר' ו , י); "עֶרֶל לב" (יח' מד , ט); "שתה גם אתה והעָרל" (חב' ב , טז).

ראב"ע:
וטעם להזכיר ערלת הפרי - בעבור שהזכיר זרע השדה (ראה לעיל , יט) , וזרע האשה (ראה לעיל , כ) שהיא כארץ , הזכיר גם הנטוע. וידוע כי הפרי הבא עד שלש שנים אין בו תועלת , ומזיק כאשר יזיק לגוף כל דג שאין לו סנפיר וקשקשת (ראה וי' יא , י) , ויזיק לנפש החכמה בשר כל עוף דורס והבהמות הטמאות (ראה שם , ב - ח , יג ואי'); והמשכיל יבין. וטעם וערלתם ערלתו - שאותו הפרי הוא חשוב כערלה , שהיא מזקת ולא תועיל , כערלת שפה (ראה שמ' ו , ל) ואזן (ראה יר' ו , י) וערלת בשר (ראה בר' יז , יד). וטעם וערלתם - שיהיה נחשב בעיניכם כדבר ערלה; גם יפה הוא מתורגם בארמית. יהיה לכם ערלים - פירוש 'וערלתם'.

ר' יוסף בכור שור:
שלש שנים יהיה לכם ערלים - שלא תהנה מפריו; לפי שאין דרך ארץ שתהנו ממנו עד שתדרינו (תתנו דורון) ממנו למקום; כי ראשית כל תבואות ראוי להדרין לפני המקום ― ובשלש שנים ראשונים אינו טוען אלא דבר מועט , ואינו ראוי להביא לפני המקום , ואתה - אין אתה רשאי להקדים לי ― כמו שמביאין עומר לפני המקום קודם שיאכלו חדש , וביכורים מפירות האילן. והכא נמי בשנה הרביעית , שהוא טוען דבר הראוי , הרי הוא קודש להביא לירושלים , כמו מעשר שני; או לפדותו להביא דמיו , כמו ממעשר , דילפינן (ראה קידושין נד , ב) קודש - "קודש" (וי' כז , ל) ממעשר. משם ואילך - הפירות שלך.

רמב"ן:
וערלתם ערלתו את פריו - ואטמתם אטימתו , יהא אטום ונסתר מליהנות בו; לשון רבנו שלמה , ויפה פירש. ואם כן יהיה "ערל לב" (יח' מד , ט) - סגוּר לב , כמו שנאמר "ואקרע סגור לבם" (הו' יג , ח); וכן "ערלה אזנם" (יר' ו , י) - שהיא סגורה ואטומה , אין הקול נכנס בה; ו"ערל שפתים" (שמ' ו , יב) - סגור שפתים; כי העלגוּת - אוטם וסגירות בגידי הלשון , ופעמים בגידי השפתים , שלא יִפָּתחו כראוי; והדבור יקרא 'פתיחה': "פתח פיך לאלם" (מש' לא , ח); "פתח איוב את פיהו" (איוב ג , א); "ומפתח שפתי מישרים" (מש' ח , ו); "משכבת חיקך שמור פתחי פיך" (מי' ז , ה). והזכיר הכתוב אטימות בפרי הבא בתוך שלש שנים , לאסרו בהנאה , ולא יאמר כן בשאר איסורי הנאה - כי ביאת הפרי בתחלתו יקרא 'פתיחה' , כמו שאמר "פתח הסמדר" (שה"ש ז , יג) , ולכך אמר: שלש שנים יהיה לכם ערלים - כאלו הפירות סגורים באילנות , לא הוציאו פרח ולא פתחו סמדר. וטעם המצוה הזאת: לכבד את יי' מראשית כל תבואתנו , מפרי העץ ותבואת הכרם , ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הלולים ליי'. והנה אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריבו לפני השם הנכבד , לפי שהוא מועט , ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב בתוך השלש שנים , ורובן לא יוציאו פירות כלל עד השנה הרביעית. ולכך נמתין לכולן ולא נטעום מהם עד שנביא מן הנטע שנטענו כל פריו הראשון הטוב קדש לפני השם , ושם יאכלוהו ויהללו את שם יי'; והמצוה הזאת דומה למצות הבכורים. ואמת הדבר עוד , כי הפרי בתחלת נטיעת האילן רב הלחות , דבק מאד , מזיק לגוף ואיננו טוב לאכלה , כדג שאין לו קשקשת (ראה וי' יא , י) והמאכלים הנאסרים בתורה , שהם רעים גם לגוף. והרב נתן גם בזה טעם ב'מורה הנבוכים' (ג , לז) כטעמו ברוב המצות: כי היו לחרטומים ולמכשפים בזמן ההוא מיני כשוף , יעשו אותם בעת נטיעת האילנות , ויחשבו כי בהם ימהר האילן להוציא פריו קודם זמנו הידוע במנהגו של עולם; ובבואו יקריבו את הפרי לפני העבודה זרה שעשו בשמה הכשוף ההוא. ולכך צותה התורה באיסור הפרי הבא קודם לשלש שנים - שלא יבאו לעשות המעשים הרעים ההם , כי רֻבי האילנות יביאו פירות בשנה הרביעית , ושנאכלהו לפני השם , הפך אכלם אותו לפני עבודה זרה.

רלב"ג:
וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל וערלתם ערלתו את פריו - למדנו , שהנוטע אילן מאכל בארץ ישראל , יאסר פריו שלש שנים מיום שנטעו. והנה קראו 'ערלה' - להורות שהוא מוֹתָר , אין בו תועלת , כמו העניין בערלת הבשר. וטעם זה הוא , כי בהתחלה לא יתכן לרוב האילנות שיתנו פרים באופן שישלם החום היסודי בו , כי לכח הזן בהם טרדה במה שיצטרך לו מן המזון לגודל גופם , ולזה לא יתחזקו על שיהיה שם מהמזון מותר מצומק ומבושל , יֵעשה ממנו הפרי. וכבר תראה זה בביאור ביין ענבי הגפן הילדה , שהוא חלוש החום היסודי מאד. ולפי שרצתה התורה שיהיה ראשית פריו קדש הילולים ליי' (ראה להלן , כד) , להעיר כי השם יתעלה הוא הפועל באמת לכל הפעולות הטבעיות ומאתו הכל - חוייב שימתין זה עד השנה הרביעית , שיהיה נבחר מה שיהיה ליי'. שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל - ראוי שתדע , שהאכילה היא אחת ממיני ההנאה , ולזאת נלמד ממנה , שפרי זאת הנטיעה אסור בהנאה שלש שנים. ולפי שאמר ונטעתם כל עץ מאכל , למדנו , שאם נטעו לא למאכל , פטור מן הערלה. והוא מבואר , שנטיעת ייחור מן האילן או זריעת זרע האילן הוא אחד לזה העניין. וזה מבואר מהמקומות הכוללים. והנה הפרי הוא הכולל הקליפין והגרעינין אשר הם עמו. וזה מבואר מצד הוראת הגדר.
ריכוז קישורים