תנ"ך - ובשנה הרביעת יהיה כל־פריו קדש הלולים לה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וּבַשָּׁנָה֙ הָרְבִיעִ֔ת יִהְיֶ֖ה כָּל־פִּרְי֑וֹ קֹ֥דֶשׁ הִלּוּלִ֖ים לַיהוָֽה: (ויקרא פרק יט פסוק כד)

וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל־פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַיהוָה: (ויקרא פרק יט פסוק כד)

ובשנה הרביעת יהיה כל־פריו קדש הלולים לה': (ויקרא פרק יט פסוק כד)

ובשנה הרביעת יהיה כל־פריו קדש הלולים ליהוה: (ויקרא פרק יט פסוק כד)

תרגום אונקלוס:

וּבשַׁתָּא רְבִיעֵיתָא יְהֵי כָּל אִבֵּיהּ קוֹדֶשׁ תֻּשׁבְּחָן קֳדָם יְיָ :

עין המסורה:

הלולים - ב' ומלא: וי' יט , כד; שו' ט , כז.

מסורה קטנה:

הלולים - ב' ומל'.

רש"י:

יהיה כל פריו קדש... - כמעשר שיני (ראה קידושין נד , ב) , שכתוב בו "כל מעשר הארץ" וגו' "קדש ליי'" (וי' כז , ל); מה מעשר אינו נאכל חוץ לחומת ירושלם אלא בפדיון , אף זה כן. ודבר זה הילולים ליי' הוא , שנושאו שָם לשבח ולהלל לשמים (ראה ברכות לה , א).

רשב"ם:

קודש הלולים - קודש כמעשר שני לאוכלו בירושלים ולהלל לבוראו. שכן מצינו במעשר שני , שיאכלוהו "במקום אשר יבחר" , "למען תלמד ליראה את יי' אלהיך כל הימים" (דב' יד , כג).

ראב"ע:

קדש הלולים - להלל לשם. והכהן יאכלנו.

ר' יוסף בכור שור:

שלש שנים יהיה לכם ערלים - שלא תהנה מפריו; לפי שאין דרך ארץ שתהנו ממנו עד שתדרינו (תתנו דורון) ממנו למקום; כי ראשית כל תבואות ראוי להדרין לפני המקום ― ובשלש שנים ראשונים אינו טוען אלא דבר מועט , ואינו ראוי להביא לפני המקום , ואתה - אין אתה רשאי להקדים לי ― כמו שמביאין עומר לפני המקום קודם שיאכלו חדש , וביכורים מפירות האילן. והכא נמי בשנה הרביעית , שהוא טוען דבר הראוי , הרי הוא קודש להביא לירושלים , כמו מעשר שני; או לפדותו להביא דמיו , כמו ממעשר , דילפינן (ראה קידושין נד , ב) קודש - "קודש" (וי' כז , ל) ממעשר. משם ואילך - הפירות שלך.

רמב"ן:

וערלתם ערלתו את פריו - ואטמתם אטימתו , יהא אטום ונסתר מליהנות בו; לשון רבנו שלמה , ויפה פירש. ואם כן יהיה "ערל לב" (יח' מד , ט) - סגוּר לב , כמו שנאמר "ואקרע סגור לבם" (הו' יג , ח); וכן "ערלה אזנם" (יר' ו , י) - שהיא סגורה ואטומה , אין הקול נכנס בה; ו"ערל שפתים" (שמ' ו , יב) - סגור שפתים; כי העלגוּת - אוטם וסגירות בגידי הלשון , ופעמים בגידי השפתים , שלא יִפָּתחו כראוי; והדבור יקרא 'פתיחה': "פתח פיך לאלם" (מש' לא , ח); "פתח איוב את פיהו" (איוב ג , א); "ומפתח שפתי מישרים" (מש' ח , ו); "משכבת חיקך שמור פתחי פיך" (מי' ז , ה). והזכיר הכתוב אטימות בפרי הבא בתוך שלש שנים , לאסרו בהנאה , ולא יאמר כן בשאר איסורי הנאה - כי ביאת הפרי בתחלתו יקרא 'פתיחה' , כמו שאמר "פתח הסמדר" (שה"ש ז , יג) , ולכך אמר: שלש שנים יהיה לכם ערלים - כאלו הפירות סגורים באילנות , לא הוציאו פרח ולא פתחו סמדר. וטעם המצוה הזאת: לכבד את יי' מראשית כל תבואתנו , מפרי העץ ותבואת הכרם , ולא נאכל מהם עד שנביא כל פרי שנה אחת הלולים ליי'. והנה אין הפרי בתוך שלש שנים ראוי להקריבו לפני השם הנכבד , לפי שהוא מועט , ואין האילן נותן בפריו טעם או ריח טוב בתוך השלש שנים , ורובן לא יוציאו פירות כלל עד השנה הרביעית. ולכך נמתין לכולן ולא נטעום מהם עד שנביא מן הנטע שנטענו כל פריו הראשון הטוב קדש לפני השם , ושם יאכלוהו ויהללו את שם יי'; והמצוה הזאת דומה למצות הבכורים. ואמת הדבר עוד , כי הפרי בתחלת נטיעת האילן רב הלחות , דבק מאד , מזיק לגוף ואיננו טוב לאכלה , כדג שאין לו קשקשת (ראה וי' יא , י) והמאכלים הנאסרים בתורה , שהם רעים גם לגוף. והרב נתן גם בזה טעם ב'מורה הנבוכים' (ג , לז) כטעמו ברוב המצות: כי היו לחרטומים ולמכשפים בזמן ההוא מיני כשוף , יעשו אותם בעת נטיעת האילנות , ויחשבו כי בהם ימהר האילן להוציא פריו קודם זמנו הידוע במנהגו של עולם; ובבואו יקריבו את הפרי לפני העבודה זרה שעשו בשמה הכשוף ההוא. ולכך צותה התורה באיסור הפרי הבא קודם לשלש שנים - שלא יבאו לעשות המעשים הרעים ההם , כי רֻבי האילנות יביאו פירות בשנה הרביעית , ושנאכלהו לפני השם , הפך אכלם אותו לפני עבודה זרה.

רלב"ג:

ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים ליי' - רוצה לומר , שיהללו עליו ליי' על הטובה אשר השפיע להם; וזה אמנם הוא להעיר שכל הטובות הם מאתו יתעלה. ולפי שהוא קדש , למדנו שיחוייב לאכלו בירושלם לפנים מן החומה כמו העניין בשאר הקדשים , כמו שיתבאר (דב' יב , ז). ואמנם קדשי הקדשים היו נאכלים לפנים מן הקלעים כמו שהתבאר (וי' ו , ט , יט). ויתבאר שנטע רביעי - פירותיו לבעלים , ממה שנאמר בפרשת 'נשא': "ואיש את קדשיו לו יהיו" (במ' ה , י). ומזה יתבאר גם כן , שמעשר בהמה הוא לבעלים , שנאמר בו: "קדש ליי'" (וי' כז , לב). ובכלל , הנה אם היה זה הקדש לכהן , לא שתקה התורה מזה. ולפי שלא זכרה התורה בזה דבר , הנה הוא מבואר שאלו הפירות לבעליהן. ולפי שאמר כל פריו - למדנו , שאין בהם לעניים דבר , ולא לכהנים וללויים.