תנ"ך - לא תאכלו על־הדם לא תנחשו ולא תעוננו:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

לֹ֥א תֹאכְל֖וּ עַל־הַדָּ֑ם לֹ֥א תְנַחֲשׁ֖וּ וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ: (ויקרא פרק יט פסוק כו)

טקסט וניקוד:

לֹא תֹאכְלוּ עַל־הַדָּם לֹא תְנַחֲשׁוּ וְלֹא תְעוֹנֵנוּ: (ויקרא פרק יט פסוק כו)

טקסט בלבד:

לא תאכלו על־הדם לא תנחשו ולא תעוננו: (ויקרא פרק יט פסוק כו)

תיקון קוראים:

לא תאכלו על־הדם לא תנחשו ולא תעוננו: (ויקרא פרק יט פסוק כו)

תרגום אונקלוס:
לָא תֵיכְלוּן עַל דְּמָא לָא תְנַחֲשׁוּן וְלָא תְעָנוֹן :

עין המסורה:
לא - ו' פסוקים 'לא לא ולא' (בראש פסוק): ראה לעיל , טו.

רש"י:
לא תאכלו על הדם - להרבה פנים נדרש בסנהדרין (סג , א): שלא יאכל מבשר קדשים לפני זריקת דמים , ואזהרה לאוכל מבהמת חולין עד שתצא נפשה , ועוד הרבה. לא תנחשו - כגון אילו המנחשין בחולדה ובעופות (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג פרק ו , ב; ראה סנה' סה , ב): פתי נפלה מפי , צבי הפסיקו בדרך. לא תעוננו - לשון עונות ושעות; שאומר: יום פלוני יפה להתחיל מלאכה; שעה פלונית קָשָה לצאת (ראה סנה' סו , א).

רשב"ם:
לא תאכלו על הדם - לפי פשוטו: דבר למד מעניינו , לא תנחשו ולא תעוננו; אף זה יעשו כחוקות הגוים , שאוכלים על קבר ההרוג לשם מכשפוּת , שלא יינקם , או מכשפוּת אחר , כעין שאנו אומרים (ראה משנה שבת ו , י) במסמר מן הצלוב. ורבותינו דרשוהו בכמה עניינים במסכת סנהדרין (סג , א).

ראב"ע:
לא תאכלו על הדם - דבק עם הכתוב למעלה , כי הזהיר על עץ נטוע שלא יאכל מפריו עד השנה החמישית , גם כן כל בשר טהור לא יאכל עד שיזרוק דמו על מזבח השם , אם היה קרוב אל מקום הקדש (ראה וי' יז). והעד הנאמן: דברי שאול , כי הארון היה עמו; כי כן כתוב "הנה האוכלים על הדם" (ראה ש"א יד , לג) - כאילו אכלו זבחים לשעירים , כאשר פירשתי (וי' יז , ז) , שהיה כן מנהגם במצרים לזבוח בשם השדים. כי אחר שלא נזרק הדם על המזבח , הנה הדבר ברור. על כן דבק עמו לא תנחשו - כי במצרים היו אוכלים על הדם וזונים אחרי השדים , ובארץ כנען מנחשים ומעוננים , כי כן כתוב (ראה דב' יח , י); גם זה "כמעשה ארץ מצרים... וכמעשה ארץ כנען" (וי' יח , ג). ומלת "מנחש" (דב' יח , י) - מנסה , כמו "נחשתי ויברכני יי'" (בר' ל , כז). יש נִחוש בצורות ובמקלות ובמעשים ובתנועות ובימים ובשעות. תעוננו - יש אומרים: מלשון "ענה" (ראה מי' ו , ה) - שיחשוב בלבו דבר , ויטה אזניו לשמוע מה יענה המדבר; ולא אבה הדקדוק (ע"פ דב' כג , ו). ויש אומרים: מ'עוֹנָה' , לשון "ועונתה לא יגרע" (שמ' כא , י). והנכון בעיני: מגזרת "ענן" (בר' ט , יד) , כי ידוע כי יש מי שיסתכל בעננים ובדמותם ותנועתם. ויתכן להיות 'תעוננו' מפעלי הכפל , כמו 'תסובבו' , כי מצאנו "ועוננים כפלשתים" (יש' ב , ו). גם יתכן היותו מהבנין ה'כפול' , והעד: "מעונן ומנחש" (דב' יח , י).

ר' יוסף בכור שור:
לא תאכלו על הדם - לפי פשוטו נראה , שלא תאכלו מן הבהמה עד שתצא נפשה (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג פרק ו , א). שאם שחטה , ימתין עד שתצא דמה ותצא נפשה , ולא יחתוך ממנה חתיכה בעודה מפרכסת ויאכלנה; כדאמרינן בחולין (לג , א): הרוצה שיבריא - יחתוך כזית בשר מבית טביחתה וימלחנה יפה יפה וימתין עד שתצא נפשה ויאכל. וכן הוא אומר בשאול "חטא העם לאכול על הדם" (ראה ש"א יד , לג) - שהיו עייפים מן המלחמה ורעבים מן התענית , דכתיב "ויואל שאול את העם... ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב" (שם , כד). והיו דחוקין ושוחטין ואוכלין מיד , ולא היו ממתינין עד שתצא נפשה. ואמר שאול: "גולו אלי אבן גדולה... ושחטתם בזה ואכלתם" (שם , לג - לד) - שאשמור אתכם שלא תמהרו יותר מדאי , לפי שהוא גנאי. לא תנחשו ולא תעוננו - נראה עניין 'ניחוש'. ואני ראיתי גוים , כשרוצחים זה את זה , הולכים ואוכלים על קבר הנרצח אכילה ראשונה; שאוכלים ואומרים , ששוב לא ינקם (ראה רשב"ם); וזהו שאמר: לא תאכלו על הדם. ורבותינו דרשוהו להרבה ענינים (ראה סנה' סג , א).

רמב"ן:
לא תאכלו על הדם - להרבה פנים נדרש בסנהדרין (סג , א) ; לשון רבנו שלמה. והעולה משם לפי הסוגיא , שהם כולם מן התורה , שכלל הכתוב כל אכילת הדם ב'לאו' אחד. ואם כן , מה שאמר הכתוב בשאול "הנה העם חוטאים ליי' לאכל על הדם" (ש"א יד , לג) - שהיו חוטאים באחד מן השמות הנכללים ב'לאו' הזה , כי היו אוכלים מן הבהמה קודם שתצא נפשה. זהו מה שאמר "ויעט העם אל השלל" (שם , לב) - שהיו כעיט הדורס ואוכל , "ויקחו צאן ובקר ובני בקר וישחטו ארצה ויאכל העם על הדם" (שם); כי מרוב השלל בבהמות , כשהיו שופכים דמם ארצה היו תולשים אבריהם ואוכלים קודם שימותו. ועל דרך הפשט הוא מין ממיני הכשוף או הקסמים , כי הוא דבר למד מענינו; והיו שופכים הדם ומאספים אותו בגוּמא , והשדים מתקבצים שם - כפי דעתם - ואוכלים על שלחנם , להגיד להם בעתידות. וכאשר היו ישראל עם שאול במחנה ההוא היו מתפחדים מאד מן הפלשתים; ולא היה שאול עושה דבר בלתי שאלת אורים ותומים , כמו שנאמר "נקרבה הלום אל האלהים" (שם , לו); והעם היו שואלים בשדים או בכשפים לדעת דרכם ומעשיהם , ואוכלים על הדם לעשות המעשה ההוא. ולכך אמר הכתוב "ויגידו לשאול לאמר הנה העם חוטאים ליי' לאכל על הדם ויאמר בגדתם" (שם , לג) , לומר: הנה השם עשה לכם תשועה גדולה היום , ואתם שואלים ללא - אלהים?! בגידה היא זו! ועוד אפרש איסור מעונן ומנחש (דב' יח , ט).

רלב"ג:
לא תאכלו על הדם - הנה מפני שסמך אל זה אמרו לא תנחשו ולא תעוננו , למדנו שהאכילה על הדם היתה לכונה שיוָדעו להם העתידות. וזה אמנם היה , שהיו זובחים הבעל חי , והיה דמו יורד תוך חפירה אחת , וסביבה היו אוכלים בשר הבעל חי ההוא , ויחשבו שיהיו אוכלים בזה האופן עם השדים על שלחן אחד , ותתחזק האהבה וההכרה ביניהם , עד שיודיעום השדים העתידות , כמו שזכר הרב המורה (מו"נ ג , מו) , שראה בספרים ההם. לא תנחשו - הוא שישפטו בדבר טוב או רע מפני דבר אחר בלתי מעיד עליו כלל. כמו שיאמר אומר: לא אעשה דבר פלוני שייעדתי לעשות , שאם אעשנו לא אשיג בו רצוני; והעד על זה , שהרי נפלה פתי מפי. ולא תעוננו - רוצה לומר , שלא תשימו העתים סבת הדברים כמו שיעשו הסכלים , שיאמרו: יום פלוני מחדש פלוני או מהשנה הפלונית טוב , ויום פלוני רע. כי זה , כשלא יאמר בו יותר מזה השיעור , הוא מביא להאמין שלא תהיה בכאן סבה פועלת , ויהיה הכל מתחדש מהקרי , כמו שחשבו רבים מהקודמים. ואולם אם חִברו עם העת מה שיתכן שיהיה סבה לזה , לא יהיה בזה חטא. והמשל , אם אמרו: העת פלוני קשה להקזה , לפי שהשמש היא אז במקום שתחמם האויר חום נפלא; וכן אם בחרו לזרוע בעת מהשנה הנאות לזרוע מצד טבע התקופה וטבע הזרע - לא יהיה בזה אשם. וכמו זה , אם אמרו שאין טוב לזמור הכרם בתחלת החדש אם היתה הגפן ילדה , או בסוף החדש אם היתה הגפן זקנה; כי אלו הדברים כלם הם מבוארי הסבות , לפי מה שנתן השם יתעלה מהכח בכוכבים להשגיח באלו הנמצאות השפלות. וראוי שתדע שכן ההיקש במה שיתחייב משאר הכוכבים , כי התורה העירה שהם נבראו להשגחה באלו העניינים השפלים , כמו שבארנו בפרשת 'בראשית' (א , יד). ואולם החטא הוא כשייחס זה העניין אל דעת מופשט מסבות אחרות. וזהו מה שאמר רבי עקיבא בביאור זה (סנה' סה , ב): כגון אלו שהם אומרים: למודות ערבי שביעיות להיות יפות. ולזה לא יהיה חטא במי שמחשב על פי האצטגנינות מזה הצד , אלא אם ייחס הפועל לכוכבים עצמם בזולת התחלה קודמת להם , כי זהו מכת עבודה זרה בלי ספק. ואולם מי שייחס הפועל לשם יתעלה באמצעות הכוכבים ממה שנתן להם מהכח בזה , לא יחטא בזה האופן. אלא שראוי שלא יֵעָלם ממנו שזה המשפט לא יתן האמת על כל פנים , אבל ימצא בו הכזב הרבה , לקצורנו מהעמידה על מה שיצטרך לעמוד עליו בנסיון , למי שירצה שישפוט בזה משפט צדק. עם שהשם יתעלה הוא השליט על זה הסדור , לבלבל אותו על צד ההשגחה , כמו שבארנו בספר מלחמות יי'. ולזה ימצא בזאת ההודעה מהכזב הרבה. ובכלל האזהרה הזאת - מי שיְדַמֶה להודיע העניינים הנעלמים באחיזת עינים. כמו שיעשו קצת האנשים , שיעשו נר מדברים ידועים וידליקו אותו , ויהיה שם קטן שלא ראה קרי , ויחשבו שהקטן יראה שם אמתת זה הדבר אשר בקשו לדעת עניינו , איך הוא. ואולי יקרה לו שיראה שם קצת דמיונים באחוזת עינים. ומזה הסוג - מה שיעשו , שינעצו סכין בלחם אחד , ובבא שם האיש החשוד על הדבר ההוא ידמה להם שיתנועע הלחם. וזה הסוג מאחוזת עינים - יתחייבו עליו מלקות. ואמנם האוחז את העינים שהוא פטור , הוא , כאשר היה בדברים שידומו מפעולות הכשוף מזולת שיהיה כן; כמו שתראה שיעשו אנשים באחוזת עינים , שידמה לאנשים שעומדים שם שתרנגול קטן ישא קורה גדולה , ומה שידמה לזה.
ריכוז קישורים