תנ"ך - ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני ה':

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

וְשֶׂ֣רֶט לָנֶ֗פֶשׁ לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בִּבְשַׂרְכֶ֔ם וּכְתֹ֣בֶת קַעֲקַ֔ע לֹ֥א תִתְּנ֖וּ בָּכֶ֑ם אֲנִ֖י יְהוָֽה: (ויקרא פרק יט פסוק כח)

וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם אֲנִי יְהוָה: (ויקרא פרק יט פסוק כח)

ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני ה': (ויקרא פרק יט פסוק כח)

ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכתבת קעקע לא תתנו בכם אני יהוה: (ויקרא פרק יט פסוק כח)

תרגום אונקלוס:

וְחִבּוּל עַל מִית לָא תִתְּנוּן בִּבסַרכוֹן וְרֻשׁמִין חֲרִיתִין לָא תִתְּנוּן בְּכוֹן אֲנָא יְיָ :

עין המסורה:

לָנפש - ג': וי' יט , כח; במ' ה , ב; ט , י.

מסורה קטנה:

ושרט - ל'; לנפש - ג'; וכתבת - ל'; קעקע - ל'.

רש"י:

ושרט לנפש - כך דרכן של אמוריים , להיות משרטין בשרם כשמת להם מת. וכתבת קעקע - כתב מחוקֶה ותקוע , שאינו נמחק לעולם; שמקעקעו במחט , והוא משחיר לעולם (ראה מכות כא , א). קעקע - לשון "והוקע אותם" (במ' כה , ד); "והוקענום" (ש"ב כא , ו) - תוחבין עץ בארץ ותולין אותם עליהם , ונמצאו מחוקים ותחובים בקרקע; 'פורפונייט' (בלעז).

ראב"ע:

וטעם זכר לא תקיפו פאת ראשכם - כמעשה הגוים , להיותם מובדלים מהם; ואחר ששער הראש והזקן לתפארת נברא , אין ראוי להשחת. ויש אומרים כי זה הפסוק דבק עם ושרט לנפש , כי יש מי שישחית פאת ראש , גם פאת זקן , בעבור המת. ושרט , גם הפאה בראש ובזקן , ידועים מדברי הקבלה (ראה תו"כ קדושים פרשתא ג פרק ו , ג - ט). ומלת לנפש - לנפש הגוף המת , וכן מתורגם; והוא האמת. ולא נדגש הנו"ן , להקל על הלשון. וכתובת קעקע - יש אומרים שהוא דבק עם ושרט לנפש , כי יש מי שירשום גופו בצורה ידועה באש , על המת; ויש עד היום מורשמים בנערותם בפניהם , להיותם מוכרים. ומלת 'קעקע' - 'כפולה' , כמו "רוקע הארץ וצאצאיה" (יש' מב , ה); והיא מגזרת "והוקע אותם" (במ' כה , ד). ועל דעת המתרגם היא מלה זרה; גם הוא נכון.

ר' יוסף בכור שור:

ושרט לנפש לא תתנו - על מת. וגם זה חוק (לעבודה זרה) בשעה שמצטערים , כדכתיב "ויתגודדו כמשפטם" (מ"א יח , כח); אלא ש'שריטה' ביד ו'גדידה' בכלי (ראה מכות כא , א). וכתובת קעקע - שמקעקע בשרו ונותן בתוך הקעקע איזה צבע שהוא רוצה , ונראה לעולם (ראה רש"י). וגם הוא חוק לעבודה זרה , שכך רגילים לכתוב שֵם עבודה זרה על בשרם. אני יי' - מלך גדול , לעשות לפנַי דברים של תוהו הללו.

רלב"ג:

ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם - אחשוב , כי הקודמים , לחשבם כי אין יתרון לאדם אחר המות , היו שורטים בשרם במות אחד מקרוביהם; והתורה הזהירה מעשות כמו זה הפועל המגונה. ויתבאר , שהוא חייב על כל שריטה ושריטה , שנאמר: ושרט לנפש לא תתנו. וכן אם שרט שריטה אחת על מתים רבים , חייב על כל מת ומת , שנאמר: לנפש - לחייב על כל נפש ונפש. וכתובת קעקע - הוא כתב נעשה בצבע מהצבעים בעור האדם , אחר הִקָרַע המקום שיעבור בו הצבע. וזה היה מנהג הגוים בזמנים הקודמים , לרשום על עצמם רושם העבודה זרה , להורות שהם עבדים לה. והזהירה התורה מעשות זה אפילו לשם יתעלה , שלא לילך בחקותיהם; עם שהתורה בכללה היא להטיב לנו לא להכאיב גופותינו , כמו שהיו עושים הסכלים ההם. ולזה אמר: "כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם" (דב' יב , לא); ואולם השם יתעלה נהג בזאת התורה השלמה מנהג האב עם הבנים , שישתדל להטיב להם בכל עוז ולשמרם מהפגעים. ולזה אמרה במשנה תורה: "בנים אתה ליי' אלהיכם לא תתגודדו" (דב' יד , א).