תנ"ך - אל־תחלל
את־בתך
להזנותה
ולא־תזנה
הארץ
ומלאה
הארץ
זמה:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
אַל־תְּחַלֵּ֥ל
אֶֽת־בִּתְּךָ֖
לְהַזְנוֹתָ֑הּ
וְלֹא־תִזְנֶ֣ה
הָאָ֔רֶץ
וּמָלְאָ֥ה
הָאָ֖רֶץ
זִמָּֽה:
(ויקרא פרק יט פסוק כט)
אַל־תְּחַלֵּל
אֶת־בִּתְּךָ
לְהַזְנוֹתָהּ
וְלֹא־תִזְנֶה
הָאָרֶץ
וּמָלְאָה
הָאָרֶץ
זִמָּה:
(ויקרא פרק יט פסוק כט)
אל־תחלל
את־בתך
להזנותה
ולא־תזנה
הארץ
ומלאה
הארץ
זמה:
(ויקרא פרק יט פסוק כט)
אל־תחלל
את־בתך
להזנותה
ולא־תזנה
הארץ
ומלאה
הארץ
זמה:
(ויקרא פרק יט פסוק כט)
תרגום אונקלוס:
לָא
תַחֵיל
יָת
בְּרַתָּך
לְאַטעָיוּתַהּ
וְלָא
תִטעֵי
אַרעָא
וְתִתמְלֵי
אַרעָא
עֵיצַת
חֲטִין
:
רש"י:
אל
תחלל
את
בתך
להזנותה
-
במוסר
בתו
פנויה
לביאה
שלא
לשם
קידושין
(ראה
תו"כ
קדושים
פרשתא
ג
פרק
ז
,
א).
ולא
תזנה
הארץ
-
אם
אתה
עושה
כן
,
הארץ
מזנה
את
פירותיה
לעשותן
במקום
אחר
ולא
בארצכם
וכן
הוא
אומר
"וימנעו
רביבים"
(יר'
ג
,
ג;
ראה
שם
,
ג
-
ד).
רשב"ם:
להזנותה
-
זנות
של
פנוייה
,
להיות
כקדֵישה
(ראה
דב'
כג
,
יח).
ראב"ע:
וטעם
להזכיר
אל
תחלל
את
בתך
-
בעבור
"שרט
לנפש"
(לעיל
,
כח):
שלא
תתגלה
לעיני
הכל;
כי
קול
באשה
ערוה
,
ואף
כי
שרט.
ולא
תזנה
הארץ
-
טעמו:
יזנו
אנשי
הארץ;
כמו
"ארץ
כי
תחטא
לי"
(יח'
יד
,
יג).
ר' יוסף בכור שור:
לא
תחלל
-
לא
תנהג
בה
חולין.
להזנותה
-
להפקירה
,
כגון
הזונות
ההולכות
מעיר
לעיר
ואינן
מקפידות
על
עצמם.
ומלאה
הארץ
זימה
-
שאינה
יודעת
ממי
מתעברת
,
ונמצא
אב
בא
על
בתו
ואח
על
אחותו
(ראה
תו"כ
קדושים
פרשתא
ג
פרק
ז
,
ה).
רמב"ן:
אל
תחלל
את
בתך
להזנותה
-
במוסר
את
בתו
פנויה
שלא
לשום
קדושין.
ולא
תזנה
הארץ
-
אם
אתה
עושה
כן
,
הארץ
מזנה
את
פירותיה
לעשותם
במקום
אחר
ולא
בארצכם;
וכן
הוא
אומר
"וימנעו
רביבים
ומלקוש
לא
היה
ומצח
אשה
זונה
היה
לך"
(יר'
ג
,
ג)
;
לשון
רבנו
שלמה.
ולא
הבינותי
דעתו
,
שאין
'זנות'
בתורה
בפנויה!
שהלכה
פסוקה
היא
(ראה
יבמות
סא
,
ב):
פנוי
הבא
על
הפנויה
שלא
לשום
אישות
לא
עשאה
זונה;
ומפורש
אמרו
בסנהדרין
(נ
,
ב
-
נא
,
א):
"ובת...
כהן
כי
תחל
לזנות"
(וי'
כא
,
ט)
-
יכול
אפילו
פנויה?
והקשו:
והא
"לזנות"
כתיב?
ותירצו
כרבי
אלעזר
,
דאמר:
פנוי
הבא
על
הפנויה
שלא
לשום
אישות
עשאה
זונה.
וכן
אמרו
"אשה
זונה
וחללה
לא
יקחו"
(וי'
כא
,
ז)
-
שאינה
בפנויה
,
אלא
גיורת
ומשוחררת
או
שנבעלה
בעילת
זנות
ממי
שאין
קדושין
תופסין
בה;
כמו
שמפורש
ביבמות
(סא
,
ב)
ובסיפרא
(תו"כ
אמור
פרשתא
א
פרק
א
,
ז):
"אשה
זונה"
-
רבי
יהודה
אומר:
זו
אילונית;
וחכמים
אומרים:
אין
הזונה
אלא
הגיורת
והמשוחררת
ושנבעלה
בעילת
זנות;
ר'
אלעזר
אומר:
אף
פנוי
הבא
על
הפנויה
שלא
לשום
אישות
עשאה
זונה.
וכך
אמרו
(ראה
תמורה
כט
,
ב)
לענין
"לא
תביא
אתנן
זונה"
(דב'
כג
,
יט)
-
שאינו
בפנויה
כלל.
אבל
הבריתא
השנויה
ב'תורת
כהנים'
(קדושים
פרשתא
ג
פרק
ז
,
א)
[והוזכרה
בגמרא
בסנהדרין
(עו
,
א)]
,
או
שהיא
כרבי
אלעזר
ואינה
הלכה
,
או
שהיא
במוסר
את
בתו
למי
שאין
לו
אישות
,
כגון
גוי
ועבד
וחייבי
כריתות
ומיתות
בית
דין
,
שזה
נקרא
'זנות'
לדעת
חכמים;
וזהו
שאמרו:
במוסר
את
בתו
פנויה
שלא
לשום
אישות
,
כלומר:
למי
שאי
אפשר
להיות
אישות
ביניהם.
וכן
מה
ששנו
שם
בסיפרא
(תו"כ
קדושים
פרשתא
ג
פרק
ז
,
ג):
ולא
תזנה
הארץ
-
מזנים
הם
הפירות
,
הוא
דרך
אגדה
,
נדרש
ממלת
'הארץ'
,
מדלא
כתיב
'ולא
יזנו
אנשי
הארץ'.
אבל
עיקר
הכתוב
-
שהוא
'לאו'
שני
,
וכבר
מנאו
בעל
'הלכות
גדולות'
בחשבון
ה'לאוין'
(ראה
ה"ג
בהקדמה
ע'
יד).
והיא
אזהרה
לאיש
הזונה
ולבת
עצמה
שלא
תמסור
עצמה
לשום
זנות;
ומכאן
הוא
שאמרו
שם
בבריתא
(תו"כ
קדושים
פרשתא
ג
פרק
ז
,
א):
וכן
היא
,
המוסרת
עצמה
שלא
לשום
אישות.
וטעם
הכתוב
,
כי
בעבור
שהבת
ברשות
אביה
והוא
רשאי
בנעוריה
לקדש
אותה
ולהכניסה
לחופה
,
והאונס
והמפתה
אותה
נותן
קְנָסָהּ
לאביה
-
פירש
הכתוב
שאיננו
רשאי
למסרה
למי
שיהיה
זנות
,
והזהירו
מזה
ב'לאו'.
ואחרי
הזהרת
האב
הזהיר
גם
הזונים
עצמם
,
האיש
והאשה.
ורבנו
שלמה
כתב
בפרשת
'אמור
אל
הכהנים'
(וי'
כא
,
ז):
זונה
-
שנבעלה
בעילת
ישראל
האסור
לה
,
כגון
חייבי
כריתות
או
נתין
או
ממזר.
וזו
הודאה
ממנו
שאין
'זנות'
בכשרים
,
אלא
שהוא
מרבה
בה
אף
חייבי
'לאוין'
,
וזה
דעתו
גם
בפירושיו
בגמרא
(ראה
יבמות
סא
,
א).
וגם
זה
איננו
נכון
,
אלא
מחייבי
כריתות
וגוי
ועבד
,
שאין
להם
קדושין
בה
,
היא
נעשית
זונה
,
וכהן
לוקה
עליה
משום
זונה;
אבל
מחייבי
'לאוין'
-
ממזר
וגר
,
עמוני
ומואבי
-
אינה
זונה
ואינו
לוקה
עליה
,
אלא
שנפסלה
מן
התרומה
ומן
הכהונה;
דכתיב
"כי
תהיה
לאיש
זר"
(וי'
כב
,
יב)
-
כיון
שנבעלה
לפָסוּל
לה
,
פסלהּ
(ראה
יבמות
סח
,
א);
ומחייבי
'לאוין'
שבכהונה
נעשית
'חללה'.
רלב"ג:
אל
תחלל
את
בתך
להזנותה
-
זאת
היא
מצות
'לא
תעשה'
לא
מנאה
הרב
המורה.
ועניינה
,
שלא
ימסור
אדם
בתו
לביאה
שלא
לשם
אישות.
ולא
תזנה
הארץ
ומלאה
הארץ
זמה
-
רוצה
לומר
,
שמי
שיחלל
בתו
להזנותה
יהיה
סבה
שתזנה
הארץ
,
כי
היא
תפקיר
עצמה
לכל
ולא
תבוש
,
אחרי
ראותה
שאביה
רוצה
בזה;
ויהיה
זה
סבה
שתמלא
הארץ
זמה
,
כי
יקרה
מזה
שלא
יוָדע
ממי
הרתה
,
ויבוא
העניין
שישא
האב
-
בתו
,
והאח
-
אחותו.