תנ"ך - ושמתי אני את־פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו ואת׀ כל־הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְשַׂמְתִּ֨י אֲנִ֧י אֶת־פָּנַ֛י בָּאִ֥ישׁ הַה֖וּא וּבְמִשְׁפַּחְתּ֑וֹ וְהִכְרַתִּ֨י אֹת֜וֹ וְאֵ֣ת׀ כָּל־הַזֹּנִ֣ים אַחֲרָ֗יו לִזְנ֛וֹת אַחֲרֵ֥י הַמֹּ֖לֶךְ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם: (ויקרא פרק כ פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת־פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת׀ כָּל־הַזֹּנִים אַחֲרָיו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם: (ויקרא פרק כ פסוק ה)

טקסט בלבד:

ושמתי אני את־פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו ואת׀ כל־הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם: (ויקרא פרק כ פסוק ה)

תיקון קוראים:

ושמתי אני את־פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו ואת׀ כל־הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עמם: (ויקרא פרק כ פסוק ה)

תרגום אונקלוס:
וַאֲשַׁוֵי אֲנָא יָת רֻגזִי בְּגֻברָא הַהוּא וּבסָעֲדוֹהִי וַאֲשֵׁיצֵי יָתֵיהּ וְיָת כָּל דְּטָעַן בָּתְרוֹהִי לְמִטעֵי בָּתַר מוֹלֶך מִגּוֹ עַמְהוֹן :

עין המסורה:
בָאיש - ה' (בתורה): ראה לעיל , ג.

מסורה קטנה:
ובמשפחתו - ל'.

רש"י:
ובמשפחתו - אמר רבי שמעון (ראה תו"כ קדושים פרשתא י , יג): וכי משפחה מה חטאת?! אלא ללמדך , שאין לך משפחה שיש בה מוכס , שאין כולה מוכסין; שכולם מחפין עליו. והכרתי אותו - למה נאמר? לפי שנאמר ובמשפחתו , יכול כל המשפחה בהכרת? תלמוד לומר: אותו - אותו בהכרת ולא כל המשפחה בהכרת , אלא בייסורין (ראה שם , יד). לזנות אחרי המולך - לרבות שאר עבודה זרה שעֲבָדָהּ בכך , ואפילו אין זו עבודתה (ראה שם , טו).

ראב"ע:
ויאמר רבי יונה המדקדק הספרדי נוחו עדן , כי פירוש ובמשפחתו - הדומה אליו; ומי הביאנו בצרה הזאת?! רק פירושו כמשמעו , כי עם הארץ יעלימו עיניהם , בעבור שהם ממשפחתו. וטעם ואת כל הזונים אחריו: שאם לא יומת , יַזְנֶה אחרים.

ר' יוסף בכור שור:
ואם העלם יעלימו - שיש עדים , ואסור בידם , ואינם רוצים להורגו - אז אשים פני בו ובמשפחתו , כלומר: בכל מסייעיו ומחזיקיו , ואעבירם מן העולם. ואת כל הזונים אחריו - כל מסייעיו חשובים בעיני כזונים אחריו. וכן תירגם אונקלוס ובמשפחתו: "ובסעדוהי"; כל מסייעיו קורא 'משפחתו'.

רמב"ן:
לזנות אחרי המולך - לרבות שאר עבודה זרה שעבדהּ בכך , ואפילו אין זו דרך עבודתה; לשון רבנו שלמה. וכבר כתב עוד בסדר 'אחרי מות' (וי' יח , כא) , שהמולך הוא עבודה זרה ששמה 'מולך' , וזו היא עבודתה , שמוסר בנו לכומרים וגו'. וכל זה איננו עולה ומתוקן כהוגן לפי העיון בגמרא (ראה סנה' סד , א - ב); כי לדברי האומר 'מולך עבודה זרה הוא' , אין עבודתה של אותה עבודה זרה בהעברת הבנים לה; שאם כן לא הוצרך הכתוב להזכיר זה כלל , שהרי הוא באזהרת עובד עבודה זרה , שבאו בה כמה אזהרות בתורה כלליות , והוא גם כן בכלל הענש הנאמר בפרשת "כי ימצא בקרבך... איש או אשה אשר יעשה את הרע בעיני יי' אלהיך לעבר בריתו. וילך ויעבד אלהים אחרים" וגו' (דב' יז , ב - ג). אבל על כרחנו נדרש , שכל עיקר לא בא הכתוב אלא לחייב על העבודה הזו של העברת הזרע בשלא כדרכה. וכך אמרו בגמרא (ראה סנה' סד , ב): ולמאן דאמר 'מולך עבודה זרה הוא' , כרת דמולך למה לי? למעביר בנו שלא כדרכה; והוא הדין לענש ואזהרה האמורין בו , שלא הוצרכו אלא למעביר בנו שלא כדרכה. ונראה שלפי הדעת הזו , לשון 'מולך' אינו שם לפסל וצלם מיוחד , אלא שם לכל נעבד , בכללם כל שתמליכהו ותקבלנו עליך באלוה. והנה כפי הדעת הזו יקראו בני עמון לשקוץ שלהם "מולך" (מ"א יא , ז) כי הוא מלכם , והוא שם כולל כל נעבד , כי הוא מלשון 'מלכות'. ולא כדברי הרב (רש"י) , שאמר שהוא עבודה זרה ששמה 'מולך' ועבודתה בכך. וכן מה שכתב , שהוצרך 'לזנות אחרי המולך' לרבות שאר עבודה זרה שעבָדהּ בכך ואפילו אין זו דרך עבודתה - גם כן אי איפשר , מן הטעם שהזכרנו , שכל עצמו לא נאמר הכרת במולך אלא לחייבו בשאין דרכו , וכל עבודה זרה במשמע. ולא יתכן שתאמר: חייב הכתוב כרת באותה עבודה זרה ששמה 'מולך' במעביר לו שלא כדרכו , וחזר וריבה בו אף פעור ומרקוליס לכרת - כי למה יצטרך הכתוב לכך? מאי שנא אותה עבודה זרה משאר כל העבודה זרה שבעולם? ועוד , שאם כן היה צריך לרַבות עוד מעביר בנו לפעור ומרקוליס לסקילה , כשם שריבה אותו לכרת. אלא לא הזכיר הכתוב מולך כל עיקר , בין באזהרה בין בענש כרת וסקילה - אלא למעביר בנו בשלא כדרכה בכל עבודה זרה שבעולם. ובין שתאמר שהמולך הוא שם לכל עבודה זרה , כמו שפירשנו , או שתאמר שהיא עבודה זרה ידועה שתקָרא כך , הזכיר הכתוב אותה עבודה זרה בשלא כדרכה , והוא הדין לכולם; שהחומר הזה הוא בעבור העבודה הקשה הזו. וכך מוכיח כל זה בגמרא סנהדרין (סד , א - ב) לפי הדעת הזו שכתב הרב , שהמולך עבודה זרה הוא; אבל משנתנו (סנה' סד , א) היא שנויה כדברי האומר 'מולך לאו עבודה זרה הוא' , כלומר , שאינו נעבד שיקובל עליהם באלוה כלל , אבל הוא כמעשה כשוף , לדרוש בעד החיים (ע"פ יש' ח , יט) אל הכלב המת ההוא (ע"פ ש"ב טז , ט). ולפי הדעת הזו: העביר בנו לפעור או למרקוליס - פטור. גם דברי רבנו שלמה בפירושיו בסנהדרין (סד , א) כך הם , כמו שכתבנו. והבריתא השנויה ב'תורת כהנים' (קדושים פרשתא י , טו): והכרתי אותו ואת כל הזונים אחריו לזנות אחרי המולך - 'לרבות שאר עבודה זרה ב'הכרת' , אינו מיתור לזנות אחרי המולך , כמשמע מדברי הרב (רש"י) , אבל יאמר כי הכרת הזה כולו מיותר הוא , ונדרֹש אותו לשאר עבודה זרה. והוא מה שאמרו בגמרא (ראה סנה' סד , ב): שלש כריתות בעבודה זרה למה? אחת לכדרכה , ואחת לשלא כדרכה ― כלומר: לזִבוח וקיטור וניסוך והשתחויה שנתרבו שלא כדרכה במיתה ומחייב אותן בכאן ב'הכרת' - ואחת למולך; ולמאן דאמר 'מולך עבודה זרה הוא' - למעביר בנו שלא כדרכה , כלומר: בכל עבודה זרה שבעולם , כמו שפירשנו.

רלב"ג:
ואמרה התורה , שאם יעלימו עם הארץ את עיניהם לבלתי המית זה החוטא שנתחייב מיתה בבית דין , הנה ישים השם יתעלה פניו באיש ההוא ובמשפחתו - רוצה לומר: בנמשכים אחריו; כי מן השקר שיענשו משפחתו על חטאו. ולזה אמר והכרתי אותו ואת כל הזונים אחריו לזנות אחרי המולך מקרב עמם - מגיד שהזונים הם הנענשים על זה , לא הבלתי זונין אחריו.
ריכוז קישורים