תנ"ך - כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשת לכפר עליכם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה צִוָּ֧ה יְהוָ֛ה לַעֲשֹׂ֖ת לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶֽם: (ויקרא פרק ח פסוק לד)

טקסט וניקוד:

כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם: (ויקרא פרק ח פסוק לד)

טקסט בלבד:

כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשת לכפר עליכם: (ויקרא פרק ח פסוק לד)

תיקון קוראים:

כאשר עשה ביום הזה צוה יהוה לעשת לכפר עליכם: (ויקרא פרק ח פסוק לד)

תרגום אונקלוס:
כְּמָא דַעֲבַד בְּיוֹמָא הָדֵין פַּקֵיד יְיָ לְמֶעֱבַד לְכַפָּרָא עֲלֵיכוֹן :

עין המסורה:
ביום הזה - ו': *בר' ז , יא; שמ' יט , א; וי' ח , לד; טז , ל; יהו' ז , כה; ש"א יא , יג. לעשת - י"ב חסר: שמ' לה , א , לב; לו , א , ב , ג , ה; וי' ח , לד; במ' ט , ד , ו; נחמ' ח , טו; יב , כז; יג , כז.

מסורה קטנה:
ביום הזה - ו'; לעשת - י"ב חס'.

רש"י:
צוה יי' לעשות - כל שבעת ימים. ורבותינו דרשוהו (ראה יומא ג , ב): לעשות - זה מעשה פרה , לכפר - זה מעשה יום הכפורים; וללמד שהכהן טעון פרישה קודם יום הכפורים שבעת ימים , וכן כהן השורף את הפרה.

ראב"ע:
כאשר עשה ביום הזה - פירושו: כאשר עשה ביום הזה משה , כן צוה יי' לעשות שבעת ימי המלואים. והיה ראוי להיות 'כאשר עשיתי'; לכן (אבל) כן דרך הלשון , כמו "והיה יחזקאל לכם" (יח' כד , כד); "ואת יפתח ואת שמואל" (ש"א יב , יא). והעד שפירושו 'צוה יי' לעשות כן': "ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר צויתי אותכה שבעת ימים" (שמ' כט , לה); ועוד: "ופר חטאת תעשה ליום" (שם , לו) - כמו "שנים ליום עולה תמיד" (במ' כח , ג); וכתוב שם "וחטאת על המזבח... ומשחת אותו" (שמ' כט , לו) - בכל יום עד סוף המלואים; ועוד: "שבעת ימים תכפר על המזבח" (שם , לז). ולא הזכיר השני אילים - כי אחז דרך קצרה; ודעת רבים , כי פר חטאת לבדו יעשה בכל יום. ולפי דעתי , כי טעם להזכיר הפר , בעבור שהאיל הוא לעולה על אהרן ובניו (ראה לעיל , יח) , והאיל השני - יאכלו בשרו (ראה לעיל , לא) , רק פר החטאת הוא לכפר על המזבח; וכן כתוב: "על הכפורים" (שמ' כט , לו) , וטעמו: בעבור כפורים.

רלב"ג:
כאשר עשה ביום הזה - מכל אלו הקרבנות והמעשים. צוה יי' לעשות לכפר עליכם - עד שכבר תצטרכו בכל יום מאלו השבעה ימים לפר חטאת להשלים הכפרה , כמו שנזכר בפרשת 'ואתה תצוה' (שמ' כט , לו). ושם זכרנו התועלת המגיע מזה הפועל , לחדש הכהונה והקדושה לאהרן ולבניו באופן שיהיו ראויים לכפר על זולתם. והנה היו אלו הקרבנות נוהגים שבעת ימים , כדי שיבינו מהם , עם זה ההכפל , מה שהיא הערה עליו , באופן שיהיו נקיים בשלמות מהחטאים. עם שכבר היה זה גם כן לכפר על חטאים רבים קדמו להם; ולזה ראוי שיהיה ההכפל בזה הקרבן הראשון אשר בו נתחדשה להם הכהונה. והיה בכל יום חטאת ועולה ושלמים , להורות על הגעת הרצוי להם בַּשָלם שבַּפָּנים לפי מה שהוֹרֵם מעניין הקרבנות. ובכאן נשלם הבאור בזאת הפרשה. ואמנם סבת הסדור אשר היה לזכר הקרבנות בזאת הפרשה היא מבוארת ממה שזכרנו בפרשת ויקרא (לפני תועלות פר' 'ויקרא') , כי סדורם בזה המקום הוא סדורם אשר בפרשת 'ויקרא' , זולתי השלמים אשר בא זכרונם בזאת הפרשה אחר שאר הקרבנות. והסבה בזה , כי התורה זכרה קדשי הקדשים תחלה בזה המקום , וזכר חלק הכהנים מהם ושהם שותפים כשהנאכל מהם לכהנים נאכל במקום קדוש; ואחר זכר משפט הקדשים הקלים. וזכר עם תורת המנחה מחבת של כהן גדול , להשלים הביאור בענייני המנחה. ואחר שנשלם פה הביאור באופן עשיית הקרבנות , ראוי שנתן הסבה למה היה העשותם בזה האופן , לפי מה שאפשר לנו. ונציע בכאן , כי המזבח - היה נחלק גבהו לשני חלקים , כמו שנזכר בפרשת 'ויקחו לי תרומה' (שמ' כז , ב); והחלק העליון היה כלה לארבע קרנות נבדלים בפועל קצתם מקצת. כי בעליונו היו ארבע קרנות , והם היו מהמזבח בעינו , כמו שאמר בפרשת 'ויקחו לי תרומה' (שמ' כז , ב) , ובו היה הסובב למטה ממקום המערכה שלשה אמות; והחצי התחתון היה כלה אל היסוד שהוא מקיף ברוחות כלם וקושרם. והנה היה זה כן , לפי מה שאחשוב , כי מפני שהיה בחלק העליון השרפה והכליון לדברים הנקטרים שם , והיה סבת ההפסד החומר מפני היותו מורכב מהפכים , שהם היסודות הארבע - היו שם ארבע קרנות בפועל נבדלים , להעיר על מציאות היסודות. והיו אלו הקרנות ממנו , לפי שאלו היסודות הם במורכב בכח קרוב , כמו שהתבאר בטבעיות. והיה למטה הסובב בחלק העליון , להעיר כי המורכב - מהם; עם היותו אחד מצד ההרכבה , יכלה ויפסד אליהם , וזה יהיה כשישוב כל יסוד ליסודו. ואולם החלק התחתון , שהוא יסוד המזבח , הוא מעיר על הצורה , כי בה יהיה קיום המורכב הזמן האפשרי מצד הכחות אשר בה , לשמור מציאותו בכלים אשר הכין לה הטבע לזה. ולפי שהצורה תשים המורכב אחד ומקפת בו , כמו שהתבאר ב'טבעיות' , הנה היה כלה חצי המזבח השפל אל היסוד המקיף אותו בכללות. ומזה הצד אפשר שנשלים הסבה בהיות הזאות חטאת בהמה בחלק העליון מן המזבח על ארבע קרנותיו , והזאת עולת בהמה בחלק השפל סביב. וזה , כי החטאת בא על העבירות החמורות , ואולם העולה באה אם בנדר אם בנדבה אם לכפרה על העבירות הקלות. ולפי שסבת העברות הוא החומר , כמו שהתבאר בספר מלחמות יי' (א) , הנה בקרבן החטאת , שהוא בא על העבירות החמורות , יזו הדם , שהוא הכלי לנפש להוביל המזון והחום היסודי לאיברי בעל נפש - על ארבע קרנות קיר מזבח העולה , היא בחלק העליון , המורה על החומר והפרדו ליסודותיו; ובזה האופן תהיה ההזאה שם , רוצה לומר: באופן מורה על ההפרדה , לא על הקשר. ולזה היו אלו ההזאות באורך על קרנות קיר מזבח העולה , להעיר שראוי שיתן אל לבו המביא זה הקרבן שימשיל נפשו על חָמְרוֹ באופן שיהיה נשמר מהחטאים , עד שאפילו בעניינים החמריים ישתדל לעבודת השם יתעלה ובהם יעבדהו; כי מי שיהיה בזה התואר , לא יתכן שיקרה לו כמו זה החטא אשר יביאו עליו חטאת. והמשל , כי כשיתן אל לבו כשיבעול , שלא תהיה בעילתו כי אם לעבודת השם יתעלה , לא תביאהו תאותו אל המשגל שיכניס עצמו בספק אם זאת הנבעלת היא אשתו או היא ערוה עליו; אבל ידקדק בכל הפנים שאפשר שלא תהיה בפעולתו זאת מרי , אחר שתכלית כוונתו בה היא לעבודת השם יתעלה. וכן העניין במאכלים אשר יתחייב עליהם כרת , רוצה לומר , שלא תביאהו תאותו לאכול שיכניס עצמו בספק אם זה המאכל מותר לו או אסור , אבל ידקדק בכל הפנים שאפשר שלא יהיה בפעולתו זאת מרי , אחר שתכלית כוונתו בה היא לעבודת השם יתעלה. וכן העניין בעבודה זרה , כי מי שזה דרכו ישמר בכל הפנים שאפשר מנתינת האלהות לזולת השם יתעלה , אחר שכל תאותו היא לעבוד השם. ולזאת הסבה יוקטרו החלבים במזבח ויאכלו זכרי הכהנים שאר הבשר במקום קדוש , להעיר שישתדל לעבוד השם יתעלה באלו העניינים החמריים בעצמם , ביותר שלם שאפשר. והוא , שיקח מהם מה שיקנה בו השכל שלמותו , כי זה הוא היותר נבחר מהם , כמו שיהיו החלבים , לפי המפורסם , היותר נבחר שבגוף הבעל חי , ולזה היו קרבים לשם יתעלה. והיה בשר החטאת נאכל לכהנים , להעיר זה האיש שיתקרב אל יודעי השם , להיישירו אל השלמות בזה ולהודיעו משפטי התורה , כי בזה יהיה נשמר מכמו אלו החטאים. וזה , כי הכהנים היו עובדים השם יתעלה תמיד , והיו משתדלים בעיון תמיד , ולזה נתנו להם מתנות כהנה , כדי שלא יהיו טרודים מה שיצטרך להם מהמזון והלבוש; והיו מיוחדים מפני זה להורות משפטי השם ותורתו לישראל , כמו שאמר "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל" (דב' לג , י); ואמר: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" (מל' ב , ז). ולזה היה בשר החטאת נאכל לזכרי כהונה , לא לנשים , כי אין מחק הנשים להשיג השלמות בעיון. והיה נאכל במקום קדוש , להעיר עליו שיהיה התקרבו להם להשיג השלמות האנושי אשר בו תהיה הקדושה האמתית. והנה לא יזכו הכהנים בבשר החטאת אם לא אחר הקטרת החלבים לשם יתעלה , להעיר שלא יהיה התקרבו לכהנים ההם אלא מפני מה שהישירוהו אליו מעבודת השם יתעלה , ומזה הצד יזכו הכהנים בזה הבשר; ולזה יחוייב שיהיה קרב תחלה מה שיהיה ממנו לשם יתעלה. ואולם החטאת הבא על השלֵמים , כמו כהן משיח ובית דין הגדול שטעו בהוראה , לא היה בשרו נאכל לכהנים , כי הם אינם צריכים אל שיתקרבו למי שלמטה מהם בעיון להשיג השלמות. והיה הזאתו שבע פעמים לפני הפרכת ואצל קרנות מזבח הזהב , מפני מה שאומר. אמנם , מפני מה היה מזה אצל קרנות מזבח הזהב - התבארה סבתו במה שאמרנו בהזאת דם החטאת אצל קרנות מזבח העולה. ואולם ייוחד לאלו השלמים הזריקה על קרנות זה המזבח , כי עניין זה המזבח יורה על נמצא יותר שלם ממה שיורה עליו מזבח העולה החצון , כמו שבארנו בפרשת 'ואתה תצוה' (שמ' ל , ב). ולפי שאלו האנשים השלימו נפשם והיו משיגים המושכלות בפועל , יוחד להם זריקת הדם על זה המזבח , המורה על מציאות הצורה האנושית , כמו שבארנו במה שקדם. וכאלו תהיה הערה בזה , שאם היה סבת המרי מצד חסרון שלמות הנפש בעיון , אשר סבתו - החומר והדברים החמריים , ישתדל בכל הפנים שאפשר להכניע הכחות החמריות , שלא ישתדלו בפעולותיהם כי אם לעבודת השם יתעלה. ואמנם הסבה בשבע ההזאות אשר לפני הפרכת היא , כי כבר ידעת אתה המעיין בביאורנו זה , שמהגרמים השמימיים יושפעו תאוות ובחירות ודיעות , פעם נאותות ופעם בלתי נאותות , ושהשכל האנושי ימשול על אלו התאוות והבחירות והדיעות כשירצה , ויקח מהם הנאות וירחיק הבלתי נאות , כמו שבארנו זה כלו בספר מלחמות יי' (ב). ובהיות העניין כן , תהיה ההערה בשבע ההזאות האלה לפני הפרכת לפני יי' - שישתדל שכלו בכל הפנים שאפשר שלא ישתמש במה שיושפע לו באמצעות הגרמים השמימיים מהתאות והבחירות והדיעות , כי אם לעבודת השם , ובזה יתחזק לעמוד כנגד מה שאפשר שיהיה בו יציאה מעבודתו , וידקדק בדעותיו שלא יהיה בהם כי אם מה שהכוונה בו לעבודת השם יתעלה; ובזה ימלט מכמו אלו הטעיות הבאות בסבת מה שיושפע לו מהגרמים השמימיים. והנה היו אלו ההזאות שבע , כי כן מספר כוכבי לכת אשר מהם יושפעו אלו הדברים לפי המקומות שהם בהם מגלגל המזלות , ולפי מבטיהם קצתם עם קצת , כמו שבארנו בספר מלחמות יי' (ב). ואמנם היתה ההזאה שם קודמת להזאה בארבע קרנות מזבח הזהב , לפי שהמקום ההוא הוא יותר נכבד , לפי שהוא יותר קרוב לקדש הקדשים , וההזאה שם כנגד קדשי הקדשים. ועוד , שהוא יותר ראוי שייוחס זה המרי לכמו אלו האנשים השלמים , מצד מה שיושפע להם מהתאוות והבחירות והדיעות מהגרמים השמימים , משייוחס להם מצד חסרונם בעיון. ואולם הקטרת אלו החטאות הנה הסבה במה שקרב מהם במזבח העולה , הוא הסבה בעינה שזכר בחטאות הנאכלות. ועוד , כי בו הערה שלא ישתמשו בדברים החמריים כי אם ביותר טוב מהם , והוא מה שילקח בו תועלת להשגת השלמות האנושי. ושאר הדברים החמריים - כאלו ישנאום , לברחם מתאות החומר והנאותיו; ולזה ישרף שאר החטאת חוץ לשלש מחנות במגונה שבפנים , רוצה לומר , שכבר ישרף שם הבשר עם עורו ועם פרשו , להעיר שאלו הדברים ראוי שיהיו אצלם מגונים מאד. ובזה האופן ישתדל השכל להכניע אלו התאוות אשר מצד הגרמים השמימיים ומצד המזג , שהיו סבת זה החטא , להיותם אצלו נמאסים ומרוחקות בתכלית מה שאפשר. ולהעיר , שיקח המקריב זה הקרבן זאת ההערה , מעניין הקרבת זה הבעל חי , היתה הסמיכה קודם זה על ראש הבעל חי ההוא עם ודוי העונות , להורות שהעונות האלו הוסרו מעל החוטא והושמו על זה הבעל חי. ולזה יהיה עניין הקרבת זה הבעל חי מורה על ענין זה החוטא בעינו. ואולם העולה - היתה הזריקה בה בחלק השפל מהמזבח , שהוא מורה על הצורה; והיותה שם סביב - להיות הצורה מקפת בחומר ומשימה אותו אחד. והכונה בזה , שישים על תאות נפשו להשלים צורתו. והיה זה כן , להיותה כמו דורון ורצון לשם יתעלה , והרצוי לשם יתעלה הוא מצד הצורה. והיתה מנותחת לנתחים והיו כליל על מזבח העולה , להעיר שגם בעניינים החמריים ישתדל שיהיו לעבודת השם יתעלה. וזה , כי הנתחים מורים על ההפרדה שתהיה מצד החומר , כי הנפש תקשור אלו הנתחים ותשימם דבר אחד במספר , מצד שכולם יכוון בהם עניין אחד , והוא שמירת הבעל חי ההוא. ואמנם היה רבוי אלו הכלים והפרדם מצד החומר , ולזה יורה זה שכל כוונתו בעניינים החמריים תהיה לעבודת השם יתעלה , ולא ישתמש בחמריות כי אם מזה הצד. וכבר בארנו במה שקדם , כי בענין העולה עוד תועלת להגעת הנבואה , עם מה שנמשך ממנה מהתועלת בעיון במה שיתמיד במזבח ממנה , והוא תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים , לפי מה שביארנו בספר 'ואלה שמות' (כט , מא - מב). ולהיות העולה באה על רצוי ודורון , לא יוכל המחוייב חטאת ועולה להקריב העולה אם לא אחר החטאת , כדי שיהיה מוכן אל הרצוי קודם הקריבו את העולה. ולפי שהעולה יותר נכבדת מהחטאת , היתה העולה זכר , וחטאת היחיד נקבה. וזה , שהעולה היא , לפי מה שבארנו , הערה להשלים הנפש המשכלת ולהמשך לעבודתה בכל כחות הגוף , והחטאת הוא להסיר המרי מהפעולות החמריות ולכוין שיהיו בתכלית היושר והנכונה לעבודת השם יתעלה; ולזה יחס הצורה אל החומר הוא יחס הזכר אל הנקבה. ואמנם חטאת כהן משיח ובית דין שטעו בהוראה היתה פר , למעלתם , והיה בעבודה זרה - שעיר , מצד עצם עבודה זרה , כמו שאמר: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים" (וי' יז , ז). וכן היה חטאת נשיא זכר , למעלתו במלכות , וכן חטאת צבור - לכבוד הרבוי. והנה היה מקום השחיטה בצפון לעולה ולחטאת ולאשם , וההקרבה למה שיוקטר על המזבח בדרום; כי השחיטה היא קודם פועל הרִצוי וההקרבה אחר הרִצוי. ויהיה בזה הערה , כי בהשתדלו להתקרב לשם יתעלה באופן שיהיה נרצה , יעתק מהשמאל אל הימין , רוצה לומר , שיעתק מהפעולות הנוטות מהיושר והנכונה ויתקרב אל הפעולות הטובות והישרות. ולזה גם כן יעתק מהשמאל אל הימין בהגשתו הדם למזבח , להשלים פעל הרצוי. ואולם קדשים קלים , להיותם בלתי באים על חטא , אבל על נתינת תודה והשמחה במה שהשפיע השם יתעלה מהטובות , לא חוייב בשחיטתם שתהיה בצפון. והנה היו שירי הדם נשפכים כלם על יסוד מערבי - דרומי של מזבח העולה לסבות שלושה: האחת , לכבוד הדם הנזרק , שהיתה הכפרה בו; שאם היה זה הדם נשפך באופן אחר , היה זה מביא להקל בענין הדם אשר בו היתה הכפרה , ולא יֵחָשב להמון שתשלם בו הכפרה , כי דם אחר היה עם זה הדם הנשפך. והשנית , כי בו הערה אל שישים בעל הקרבן כל כונתו בעניין הצורה ולא יפנה אל הדברים החמריים , ולזה היה נשפך למטה אל היסוד , שהוא מעיר אל הצורה , כמו שקדם. והשלישית , כי בזה האופן יסור לכלוך הדם ועפושו מזה המקום הנכבד , כי שם היה ביסוד ההוא נקב יכנס בו זה הדם תחת הקרקע; והיה שם עוד נסוך היין בזה המקום בעינו , כמו שיתבאר (במ' טו , א - יב) , להסיר זוהמת הדם ועפושו מזה המקום אשר היו נשפכים בו שירי הדם. והנה במה ששמה התורה הדם מכפר , העירה על מציאות הנפש; כי הדם הוא הנושא באופן מה לחום היסודי , אשר הוא הכלי הראשון לנפש. והנה יתבאר , כי בדם יתלה חיות הבעל חי מן החוש , עד שהוא יעיר על מציאות הנפש. כי הקודמים טעו ולא חשבו שיהיה בכאן צורה , כמו שזכרנו במה שקדם , ולזה שמו קצתם הנפש - אש; והוא מבואר , שאין די בחום לעשות זה הפועל אשר בו ישוב המזון דם , אבל זה מפעולות הנפש , והחום המשוער הוא הכלי לזה. וליישב בנפשותינו גודל עניינו , לא הותר לנו לאכלו; ולזה אמרה התורה "כי הדם הוא הנפש" (דב' יב , כג) - כי בו יתָלה מציאות הנפש , וממנו הוראה על מציאותו. ולזה גם כן אמרה "כי הדם הוא בנפש יכפר" (וי' יז , יא). והנה אין זאת ההערה מעטת התועלת בעיון , אבל היא רבה מאד , כי מי שלא יאמין במציאות הצורה , יסור ממנו כל מושכל , עם שלא יהיה שם אלוה לפי זאת ההנחה. ולזה יסדה התורה עניינים רבים במקדש לקיים הדעת האמתי , בשהצורות נמצאות על מדרגותיהם , כמו שזכרנו בפרשת 'ויקחו לי תרומה' (סוף הפרשה) ובפרשת 'ואתה תצוה' (שמ' כח , ל). ואמנם בחטאת העוף ועולת העוף לא מצאנו הענין הולך בזה הסדור אשר זכרנו בבהמה. וזה , שעולת העוף היה דמה נתן למעלה , ודם חטאת העוף למטה , בהפך העניין בבהמה. ועוד , שמליקת עולת העוף וחטאת העוף לא דקדקה התורה שתהיה בצפון , כמו שדקדקה בשחיטת בהמה , אבל יראה מלשון התורה שהוא בדרום , כמו שבארנו (וי' א , טו). וראוי שנאמר בסבת זה לפי מה שאפשר לנו. ונאמר , כי מפני שלמיעוט דם העוף לא יתכן קבלת דמו בכלי שרת להגישו אל המזבח להזאה , היה מן ההכרח שתהיה מליקתו אצל המקום מהמזבח , שיזו בו דמו באופן שיהיה הדם שותת שם מן העוף בעצמו. ולזאת הסבה היה מחוייב שתהיה מליקתו על ידי כהן , כי המליקה בו הוא כלי בעצמוּת אל הזריקה , שישלם הרִצוי בקרבן בסבתה. כי מהמכה ההיא יוציא הדם , אם כשימצה מעצמו שם , כמו שנזכר בעולה , אם כשיַזה כשיניע העוף ויוזה דמו , כמו שנזכר בחטאת. ולזה היתה המליקה על יד כהן , מה שלא יחוייב היותו כן בשחיטה , כי השחיטה כשרה בזר. ובהיות העניין כן , הנה לא היה מחוייב במליקה שתהיה בצפון , כי הוא מפועל הרִצוי בעצמו אשר מקומו בדרום , ולזה יוחד למליקה הצד הדרומי - מערבי מהמזבח; ובזה נשלמה הסבה למה לא חויב במליקה שתהיה בצפון כמו הענין בשחיטת עולת בהמה וחטאת בהמה. ואחשוב שלזאת הסבה בעינה היתה המליקה ממול עורף. וזה , כי למיעוט דם העוף לא היה נאות שיקובל דמו בכלי להזות ממנו כמו הענין בבהמה , אבל היה העוף בעצמו הוא הכלי , כי ממנו ימצה הדם. ולזה יחוייב שלא יהיה לכלי ההוא התחלה להתנועע מעצמו בעת ההזאה. שאם היה הדבר כן , היה אפשר שיוזה דמו ברוחב כשיכוון שיהיה בארך , וההפך. ולזה יפסק תחלה חוט השדרה בו , באופן שיבטל החוש והתנועה במה שאחריו מאיברי העוף. ובעת הֵחָתך הורידין בזה העוף , הנה יהיה העוף במדרגת הכלי , שלא יתנועע ולא יפרכס כלל , ולזה יזה דמו בצורה אשר ירצה הכהן. ולזה תמצא , שמה שהיה מהעוף שיקבל דמו בכלי - ישחט ולא ימָלק , כמו שתראה בצפורי מצורע (ראה וי' יד , ה). ואולם למה היו מעשי חטאת העוף למטה ועולת העוף למעלה , בהפך העניין בעולת בהמה וחטאת בהמה - הנה בזה עיון עמוק. ונאמר , כי מפני שלא היה בחטאת העוף דבר נקטר לשם יתעלה , והיתה הכונה בחטאת כמו שהקדמנו , שישתדל החוטא בעבודת השם יתעלה ויתקרב אל יודעיו למען יישירהו אל השלמות. והיתה העבודה השלמה לשם יתעלה בצורה; הנה ראוי שיזרק דם זה החטאת במה שהיה מהמזבח מעיר על הצורה. והכונה בזה , כדי שלא תהיה תאותו ונפשו כי אם בשלמויות המיוחסים לצורתו. וינתן בשר זה החטאת לכהנים שיאכלוהו במקום קדוש , לסבה בעינה אשר היה זה העניין בחטאת בהמה. ולפי שלא נשלמה בזה ההערה השלמה אשר היתה בחטאת בהמה , שתמשול הנפש בחומר אשר הוא סבת החטאים האלה , ובו ישתדל גם כן לעבוד השם יתעלה , תמצא שיהיה מהכרח חטאת העוף , כשהיה תמורת חטאת בהמה - שיהיה עמו עולת העוף , ובו תשלם זאת הכונה; וזה , כי דמו היה שותת בחלק העליון מהמזבח מלמעלה למטה , באופן מורה על ההפרד אשר הוא מפאת החומר , ולא על ההקשר שהוא מפאת הצורה. כי מה שיורה על ההקשר הוא , כשהיה רושם הדם הולך ברוחב , כאלו יקיף המזבח. ולזה היתה זאת המתנה בחלק העליון מהמזבח , כי הוא מורה על החומר , ויעיר שתמשול נפש זה החוטא בחמרו , שהיא סבת החטאים , ובו יעבוד השם יתעלה. והנה היתה כלה כליל , לסבה בעינה שהיה זה הענין בעולת בהמה. ולא צותה התורה לנתח העוף לנתחים , להורות על ההפרד אשר יהיה מצד החומר , כי כבר נשלמה כונת זה העניינים במה שנמצה דמו על קיר המזבח באורך , שיורה על ההפרדה שתהיה מצד החומר , כמו שבארנו. ולזאת הסבה לא תמצא חטאת העוף שלא תהיה עמו עולת העוף. תמצא זה בחטאת חוטא , בשבועת העדות וטומאת מקדש וקדשיו ושבועת בטוי ובקרבן זב וזבה ובקרבן נזיר ובקרבן אשם מצורע. הנה זהו מה שנראה לנו בנתינת הסבה בזה , והוא נפלא מאד כמו שתראה. והנה לא היה אפשר שינתן דם העוף על קרנות המזבח , ולא שינתנו ממנו שתי מתנות ברוחב בשני צדי האלכסון , כמו העניין בבהמה , כי למיעוט דמו לא יהיה אפשר לקבל דמו בכלי להוליכו אל מקום אלו המתנות; ולזה חוייב , שלא תהיה כי אם מתנה אחת יוצאת מגוף העוף בעצמו. וראוי שנעיין , למה היתה ההזאה בחטאת בהמה באצבע הכהן הימנית , ואין הענין כן בזריקה בעולה ובשאר הקרבנות. ונאמר , כי מפני שהיתה הכונה במתנת חטאת בהמה , שיתן אל לבו מביא זה הקרבן שימשיל נפשו על חמרו באופן שיהיה נשמר מהחטאים , עד שאפילו בעניינים החמריים ישתדל לעבודת השם יתעלה ובהם יעבדהו , הנה היתה זאת הנתינה לדם באצבע הימנית , להעיר שתהיינה פעולותיו החמריות כלם נוטות אל היושר והנכונה , ובזה האופן ישלם לו שיעבוד בהם השם יתעלה. כי האצבע הוא כלי להרבה מהפעולות , ולזה תמצא שגם בשם יתעלה אמר דוד עליו השלום: "כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך" (תה' ח , ד); ואמר בתורה על הלוחות: "כתובים באצבע אלהים" (שמ' לא , יח; דב' ט , י); "אצבע אלהים הוא" (שמ' ח , טו). והיה זה כן , לפי שבידים יעשה האדם רוב הפעולות והמלאכות. והנה יושמו על המערכה עצים בעת הבאת נתחי התמיד על האש , כדי שתאכל האש העצים ובאמצעותם תאכל איברי העולה. והיה זה כן , להעיר על שההפסד יהיה לחי מצד מה שילך ממנו מדרגת ההיולי , והוא הגשם הצומח , לא מצד מה שילך ממנו מדרגת הצורה; ולזה היה הכליון לאיברי החי בסבת העצים , כי הצורה היא אשר תשתדל בשמירת הנמצא שהיא לו צורה , כפי מה שאפשר. ובכלל , הנה הטובות הם לדבר מצד הצורה , והרעות - מצד החומר. והנה יביא זה העניין אל העיון בצורה על מדרגותיה , ויִכלה העיון בזה אל השם יתעלה , ובזה האופן יהיה גם כן מישיר עניין קרבן עולת התמיד להגעת הנבואה למוכן לה. וכבר ביארנו בפרשת 'נח' בזה סבה אחרת , רוצה לומר: להתיישר להקרבת העולה להגעת הנבואה (בראשית חלק א' עמ' 224 ). והנה היה האשם זָכָר , לפי שהחטא בו למטה מהחטא אשר יביאו עליו חטאת; כי כל מה אשר היה החטא יותר מגונה , ראוי שיהיה הקרבן עליו יותר פחוּת. ולזאת הסבה גם כן היתה זריקת דמו למטה , כמו הענין בעולה , להעיר על שיָשים כל תאות נפשו להשלים צורתו. והיו נקטרים החלבים על מזבח העולה , והבשר נאכל לזכרי כהונה במקום קדוש , לסבה בעינה אשר היה זה העניין בחטאת. ואולם חיוב היותו בא בכסף שקלים , אחשוב כי הסבה בזה מבוארת באשם מעילות ואשם גזלות; וזה , כי מפני שהיה רוצה ליהנות במה שאינו שלו - באשם גזלות , או שהיה נהנה במה שראוי שישמר מליהנות ממנו , רצתה התורה לענשו בזה הממון , עד שלא יוכל להביא קרבנו בפחות משתי סלעים של כסף נקי , למען ירפא מזאת התכונה הרעה. ולזאת הסבה בעינה נענש בשיוסיף חומש על מה שרצה להחזיק בו שלא כדין , או שנהנה בו שלא כדין , למען יזהר מזאת התכונה הרעה , ויפליג לחקור בדברים שיהנה מהם , שלא יהיה שום מרי בהנאתו מהם. ואולם באשם שפחה חרופה יתבאר גם כן מזה הצד באופן מה; וזה , שכבר היה זה לענשו בכסף , באופן שישמר שלא תביאהו תאותו אל כמו אלו ההנאות בבעילות , שלא יתרחק מצד מה שיש בו צד איסור. ובזה האופן בעינו היה אפשר שתנתן הסבה באשם 'על אשר לא הודע' , למה היה בכסף שקלים; כי זה יהיה לענשו בכסף , באופן שישמר שלא תביאהו תאותו אל כמו אלו ההנאות והתאות בבעילות ובמאכלים , שלא ידקדק בתכלית מה שאפשר אם יש בהם שום חשש איסור. ועוד , כי מפני שלא היה ראוי שיביא על זה חטאת , כי החטא בו למטה מהחטא שהודע אליו שחטא , הנה ראוי שיהיה קרבנו הקרבן הבא על החטאים הגדולים אשר הם למטה מהחטאים שיתחייב עליהם חטאת. ומה שהוא בזה התואר הוא אשם; ולזה יהיה דינו דין אשם מעילות ואשם גזלות , שהם באים על החטאים הגדולים אשר הם למטה מהחטאים שיתחייבו עליהם חטאת. והנה היו המנחות הנאפות באות פתים , לא מצות שלמות; כי פתיתת המצה יורה על ההפרדה שתהיה מצד החומר , ולזה היה הקומץ הבא מן הפתיתים ההם מורה על החומר. ובאה עמו לבונה להעיר על הצורה המדברת , כמו הענין בקטרת הסמים , לפי מה שביארנו בפרשת 'ויקחו לי תרומה' (סוף הפרשה). ובזה קִבּץ זה הקרבן תועלת העולה באופן מה , כי הכוונה בו שצורתו וחמרו ישים לעבודת השם יתעלה. ובאה עמה שמן , להעיר על שבנבחר שבעניינים החמריים ישתמש לעבודת השם יתעלה , כמו הענין בהקטרת החלבים מהחטאת. ונאכל שיָרי המנחה לכהנים במקום קדוש , לסבה בעינה אשר היה בשר החטאת נאכל לכהנים. והנה היתה מנחת כהן גדול התמדיית , והיא מנחת מחבת של כהן גדול - באופן שנזכר , להעיר על הכונה בעינה אשר תעיר עליה תמיד של שחר ותמיד של בין הערבים; וכבר נזכר זה במה שקדם. והנה היה עמה לסבה הנזכרת לבונה במנחה; והיה בה רבוי השמן , למעלת זה הקרבן; והיה פתים , לכונה בעינה שהיה תמיד המנותח לנתחים. והיתה כלה נשרפת , כמנהג העולה שהיא באה עמו. ועוד , שלא היה ראוי שיהיה שיָרי המנחה הזאת לכהנים , כי לא יתכן שיֵעָשה זה להישרה - שיתקרב אל הכהנים ללמוד דרכי התורה - כמו הענין במנחה הנאכלת ובחטאת ובאשם , כי הוא מהם , והוא עם זה היותר נבחר שבכהנים , וזה ממה שיוסיף הרחקה בזה. ולזאת הסבה בעינה היתה כל מנחת כהן כליל; אלא שכבר היה עמה קומץ לבונה , כי זה מחֹק המנחה כמו שנתבאר בתורת המנחה , אלא אם נתבאר בה שלא ישים עליהם לבונה כמו הענין במנחת חוטא ובמנחת סוטה. והנה מנחת הסלת היתה עם שמן ולבונה , כמו העניין במנחות הנאפות , לסבה ההיא בעינה. ולא הוצרך בה לדבר יעיר על ההפרדה שתהיה מצד החומר , כי הסלת בעינו יעיר על זה , כי חלקיו נפרדים ואין שם מה שיקשור אותם. וכן העניין במנחת בכורים , שהיא "גרש כרמל" (וי' ב , יד) ובאה עם שמן ולבונה; והנה גרשָׂהּ יורה על ההפרדה , כי חלקיו נפרדים קצתם מקצת ואין שם מה שיקשור אותם. והנה לא היה במנחת חוטא לא שמן ולא לבונה , מפני שהיא חטאת , כמו שאמרה תורה "לא ישים עליה שמן ולא יתן עליה לבונה כי חטאת היא" (וי' ה , יא). וזה , שהחטאת הוא מעיר על הדברים החמריים , לא על הצורה. ולזה היתה זריקת דמו למעלה על ארבע קרנות מזבח העולה , כמו שזכרנו. ולזה לא היתה שם לבונה , לפי שהקטרתה מעיר על הצורה; ולא היה עמה שמן , שאין אלו העניינים החמריים אשר עליהם בא זה הקרבן באופן שיתוארו בשהם מיטב הפעולות החמריות אשר ישתמשו בהם להגעת המושכלות , אבל די בהם שישתדל החוטא שיסיר המרי מהם , ושיהיה השתמשו בהם לעבודת השם יתעלה , כמו שזכרנו בכונת הזאת דם החטאת. והנה היתה סלת , שיורה על ההפרדה , שהיא מצד החומר. והנה נאכל שיָרי המנחה הזאת לזכרי כהונה במקום קדוש , לסבה בעינה אשר היה נאכל בשר החטאת לזכרי כהונה. ואמנם מנחת סוטה לא היתה לכפר , אבל היה הכונה בה להביא העונש על האשה אם נטמאת , כמו שאמר שם "כי מנחת קנאות היא... מזכרת עון" (במ' ה , טו). ולגנות העניין ההוא היתה המנחה ההיא נעשת במגונה שבפנים , כמו שנבאר שם בגזרת האל. ואולם השלמים , מפני שאינם באים על החטא , לא היתה שחיטתם בצפון. ולפי שהיה נאכל לבעלים , היה קדשים קלים , כי לא יתכן שיאכלו מקדשי קדשים כי אם זכרי כהנה. והנה הסבה בהיותו נאכל לבעלים קצתו , וקצתו לכהנים , וקצתו למזבח - להורות על שזה האיש מכבד השם יתעלה ויודעיו ממה שחננו השם , ושהוא מודה שכל הטובות מאתו; ולזה יתקרב אליו וליודעיו כפי היכולת , ויחלק להם מטובתו עד שיאכלו יחד על שלחן אחד. ולפי שזה ההתעוררות יבא לאדם מצד הצורה , היתה זריקת דמו בחלק השפל מהמזבח וסביב , באופן שיורה על הצורה , ובזה האופן יהיה קרבנו נרצה. ולזאת הסבה היה מניף קרבנו לפני מה שיקריב מזה הקרבן לשם יתעלה וליודעיו בהולכה והבאה והעלאה והורדה , להורות על שהשם יתעלה משגיח בעליונים ובתחתונים בכל פנות שהם בו. והנה בזה עוד הערה על מציאות הצורה אשר תישיר השגתה , בשיש בכאן צורה ראשונה , היא שכל; וזה , כי החזה , אשר תיוחס אליו התנופה , הוא מתנועע בבעל חי ההולך על ארבע בהולכה והובאה , לשאוף האויר הקר , אשר בסבתו יתקיים החום היסודי בלב , כמו שהתבאר ב'טבעיות'. והשוק , אשר תיוחס אליו התרומה , הוא מתנועע בהעלאה והורדה , ובזה האופן תשלם ההליכה לזה הבעל חי. ובהיות העניין כן , שיש התחלה להתנועע בצדדים הפכיים בכל מיני ההפכיות , הנה ידענו שאין סבת זה כובד וקלות , כמו הענין בתנועת היסודות , כי מה שזה דרכו , לא תהיה לו כי אם תנועה אחת ממיני התנועות , לא כלם. ובכלל , הנה זה יורה על מציאות הנפש , וממנה השתלשל העיון אל הצורה הראשונה , שהוא האלוה יתעלה. ועוד , כי אלו התנועות יביאו אל העיון במניע הראשון שלא יתנועע; וזה , כי עם שאלו התנועות מורות על תנועת המתנועע מעצמו , והוא הבעל נפש שיעיר על מציאות השם יתעלה , כמו שיתבאר ב'טבעיות' , הנה הם מורות גם כן על כל מיני התנועות הפשוטות. וזה , כי ההנפה , מפני היותה לפני השם , רוצה לומר , שפני המניף הם לצד המערב , הנה היתה ההולכה ממזרח למערב וההבאה ממערב למזרח; ואלו הם צדדי תנועות הגלגלים , כי קצתם מתנועעים ממזרח למערב וקצתם הם מתנועעים ממערב למזרח , כמו שהתבאר בספרי התכונה. וכבר תמצא זאת התנועה תמידית לבעל חי , רוצה לומר: תנועת מה שהתמיד היותו נמצא , כמו הענין בתנועת הגרמים השמימיים. והתרומה היתה כוללת התנועה מן האמצע ואל האמצע והם התנועות הפשוטות אשר תמצאנה ליסודות. והיא תמָצא לשוק פעם , ופעם לא תמָצא , כמו הענין בזה ביסודות; רוצה לומר , שהם ינוחו פעם ויתנועעו פעם. וכבר ידעת כי מהתנועות האלו ילקח מופת חזק על מציאות המניע הראשון , כמו שהתבאר ב'טבעיות' וב'מה שאחר הטבע'. והנה היתה התנופה על יד הכהן בידי הבעלים , כאלו הכהן יישיר הבעלים אל השגת זה הדעת האמתי , ובעבור זה יתקרבו אליו הבעלים. והיה הכהן לוקח חלק השם יתעלה וחלקו מידי הבעלים , להעיר שהבעלים מרצונם נותנים זה לשם יתעלה ולכהנים , ובעבור זה עשו זה הקרבן , להתקרב לשם יתעלה וליודעיו , למען יישירום להשיג בשלמות כי מהשם יתעלה יושפעו כל הטובות. ולפי שזה ההתעוררות להבאת זה הקרבן לא יהיה כי אם מצד הצורה , ולא הגיע גם כן למעלת העולה והמנחה עד שיהיה שם מה שיורה על שלא ישתמש בחמריות כי אם להשלמת השכל ולעבודת השם יתעלה - לא היה הלחם הבא עם תודת זבח השלמים פתים כמו העניין במנחה הנאפת בתנור או במרחשת או במחבת , אבל לחם שלם ומצות שלמות. ולהיות השלמים קדשים קלים , לא הקפידה התורה בזמן אכילתם , שיהיה נפסל בלינה , כמו הענין בשאר הקדשים. והקפידה בזה בזבח התודה , לפי שבו מהשלמות יותר ממה שימצא בשאר זבחי השלמים , עד שלא יחסר עמו דבר ממיני הלחם; ולזה ראוי שידוקדק יותר בתקונו , שיהיה בַּשָלֵם שבַּפָּנים. עם שכבר אפשר שיהיה הבאת התודה על הטובות הנפשיות , והשלמים - על השמחות והטובות הגופיות. ולזה היו שם שלמי שמחה ושלמי חגיגה במועדים אשר צונו לשמוח בהם ולחוג בהם; ונמצאת התודה באה על קדוש העיר והעזרות כמו שנזכר בעזרא (נחמ' יב , לא). או תהיה התודה על נתינת ההודאה לשם יתעלה במה שהשפיע מהטובות , כשיתעורר בעל הקרבן בזה בעצמו; והשלמים באים על ענייני השמחה , למען נזכור השם יתעלה בעת השמחות האלו הגופיות , כמו שאמר "וגילו ברעדה" (תה' ב , יא). ואמרו ז"ל (ראה ברכות ל , ב): במקום גילה שם תהא רעדה , כי רוב השמחה יביא אל הבעיטה בשם יתעלה; ולזה יצטרך אל זה הקרבן. ואיך שיהיה מזה , הנה התודה היא יותר נכבדת , ולזה הקפידה התורה בעניינה יותר. ולזה היה חלק הכהנים החזה והשוק , כי ההיישרה אשר תהיה לבעלים במה שתעיר עליו זאת התנופה והתרומה , תהיה להם מצד הכהנים , במה שיודיע אותם מהדעות האמתיות בזה; ולזה היו שני אלו האיברים אשר תמצאנה להם אלו התנועות בטבע - לכהנים. והנה היתה האליה מן הצאן קרבה למזבח עם שאר החלבים בחטאת ואשם ובהשלמים , להיותה החלק השמן יותר מהבעל חי. וכל שכן בארץ ישראל , כי שם ימצא מהשומן מאד באלית הכבש והכבשה. ולזה היתה הסבה בהיותה נקטרת למזבח , הסבה בעינה אשר יוקטרו בעבורה שם החלבים. וראוי שנעיין: למה היו נקטרים שם שתי הכליות והיותרת עם מעט מהכבד , כי זה איננו ממיטב הבעל חי ההוא והשמן שבו , אלא הענין בזה בהפך? ונאמר , כי זאת החקירה , ואם היא קשה מאד , הנה אפשר שנשלים הסבה בה במה שהקדמנו בזה; וזה , שכבר בארנו שההערה בהקטרת אלו החלבים לשם יתעלה הוא שישתמשו בעבודת השם יתעלה במיטב הדברים החמריים , והוא מה שיהיה מהם מישיר לשלמות השכל להשכיל ולדעת השם יתעלה כפי היכולת. ולפי שמה שבזה התואר הם ההשגות החושיות שנקנה מהם המושכלות הראשונות , עם ההשנות , כשנפשיט מהם המשיגים ההיולאניים שהיו בהם הדברים המושגים פרטיים , כמו שהתבאר במקומותיו - הנה העירה התורה על זאת הברירה וההפשטה באלו הדברים שצותה להקטירם מן החלבים. וזה , כי הכליות הוא אחד מן האיברים אשר בהם יופשטו מדם הכבד מה שבו מן המותרות והשמרים , כדי שישאר הדם בכבד נקי מן השמרים , כמו שהתבאר בטבעיות , והיותרת גם כן יבדיל כלי המותרות , והם המעיים , מהאיברים הנכבדים העליונים , והם הלב והכבד והריאה. וכאלו יעיר בזה אל שיפליג העיון בלקיחת אלו ההקדמות הראשונות מהמוחשות , שלא נקח דברים המקריים תמורת העצמיים , עד שנבדיל הדבר המקרי מהעצמי , והדבר המדומה מהמושכל , כי בזה נתיישר אל הנכונה במושכלות , ונהיה נשמרים מטעיות הדומיון אשר ירחיקו מהנכונה בהרבה מהדברים. והנה בחרה התורה הכליות מבין שאר האיברים אשר תשלם להם הברירה לדם הכבד , כמו הטחול והמרה , מפני לקחה החלב שעל הכליות; ולזה היו הכליות נלקחים עמו. והנה לא היה בשלמים עוף , כי לא יתכן , למיעוט כמותו , שיאכל ממנו יחד הבעלים והכהנים והשם יתעלה , רוצה לומר: המזבח; וזה מבואר מעצמו. והנה היו חטאות הצבור והנשיא שעיר , לפי שכבר נעתק העניין בהם , למעלתם , אל שיהיה החטאת זכר; ולזה חויב , לגנות העניין שבא עליו זה הקרבן , שימצא בו הפחיתות מצד אחר. ולזה היה חטאתם מן המין הפחוּת שבמיני הבהמה אשר יקריבו מהם קרבן , רוצה לומר: מן העזים. ולזה תמצא בחטאת יחיד שהקדימה התורה שעירה לכבשה , לבקשת התורה שיהיה זה הקרבן פחוּת מאד , לגנות העניין אשר הוא בא עליו. ואולם קרבן כהן גדול היה פר , למעלתו במעלה במה שהיא מעלה אנושית; וכן קרבן בית דין שטעו בהוראה ועשו רוב ישראל על פיהם. אלא אם היתה השגגה בעבודה זרה , שאז יביאו שעיר מצד עצם עבודה זרה , כמו שאמר "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים" (וי' יז , ז). ואולם האשם לא היה בא , רק מהצאן , והיה זכר , להיות הגנות אשר בעניין שבא עליו האשם למטה מהגנות אשר בעניין שבא עליו החטאת; ולזה לא יבא מהעזים ולא נקבה , עם שהתורה כוונה בו לחסר ממון החוטא , ולזה צותה שיהיה בא בכסף שקלים. והוא מבואר כי הזכר מן הצאן הוא יותר יקר ממה שיבא מן העז , וכל שכן בארץ ישראל אשר נמצא זה השומן המופלג באליות הצאן. והנה הקפידה התורה במחשבות בעניין הקרבנות בזה האופן הנפלא הנזכר בפגול , לכבוד הקרבנות , כי כמו שחויב בקרבנות שיהיו תמימים , ושיאכלו בעת היותם יותר נבחרים , ושתהיה הקרבתם על יד הבלתי בעלי מומים והטהורים מזאת המשפחה הנכבדת שנבדלו לעבודת השם יתעלה במקום המיוחד לזה , והוא בית המקדש , ובבגדים המיוחדים לזה - כן חוייב שלא שתהיה מחשבתם במה שיחַסר מעלת הקרבן. ועוד , כי רוב התועלת אשר בקרבנות הוא מפני המחשבות , כי ההערות אשר זכרנו בענין הקרבנות התחלתם היא המחשבה; וזה , כשנחשב בעניינם למה היו בזה האופן. והמחשבה ההיא תביא אל מה שאליו היתה הכונה בהקרבת הקרבנות. וכבר העירנו מה שהקפידה התורה באלו המחשבות , שלא נחשוב שלא יהיה מרי במחשבות המגונות אחר שאין בהם מעשה , ונתיר מפני זה לשלח מחשבתנו בעניינים הבלתי ראויים , כי המחשבה היא סבת החטאים; וזה , כי האדם יחשב בדבר המגונה , ואחר יתעורר לעשותו ויעשהו. ולזה אמרו ז"ל (ראה יומא כט , א): הרהורי עבירה קשים מעבירה - כי הם סבת העבירה. והאדם יקל בזה לחשבו שאין זה חטא. והנה בא הצווי לשרוף פסולי המוקדשין במקום הקדש למעלת הקדשים ולכבודם. ולפי שדם החטאת יזָרק באופן מורה על החומר , החמירה התורה בו , שאם הוּזה ממנו על הבגד , יתכבס במקום קדוש , לגנות עניינו ולהורות שהוא נושא המרי עליו; ולזה לא יתכן שישאירו ממנו רושם בבגד. וכן לגנות עניינו נפסל החטאת אם הובא ממנו אל הקדש פנימה , להרחיק ממה שיעיר על השלמות. והנה לא הושם בבגדי כהונה שום בגד ברגלים , לפי שמתנאי הכהנה - בגדי כהנה ובית המקדש; וכמו שחוייב שלא יהיה דבר חוצץ בין בשרם לבגדי כהונה , שנאמר "ומכנסי בד יהיו על בשרו" (וי' טז , ד) , כן חויב שלא יהיה דבר חוצץ בין בשרם ובית המקדש בהולכתם הדם והאיברים ובשאר העבודות. והנה היה אש מזבח הקטרת לקוח מעל מזבח העולה , להורות על שההפסד יקרה לאדם מצד מה שילך ממנו מדרגת החומר , לא מצד הצורה. והנה היה לקוח ממזבח העולה , שיורה על הפסד החי המרגיש , שהולך בדרגת החומר מהצורה המדברת. והנה לא היה נחלק מזבח הקטרת כמו הֵחָלק מזבח העולה , לפי שבהפסד אשר בו יהיה מציאות הנפש המדברת על שלמותה בהפרדה מהחמר; ולזה היו מקטירים שם הקטרת כמו שבארנו במה שקדם. והנה כמו שהיתה מערכת האש שיקחו ממנו אש מזבח הזהב זולת מערכת אש הקרבנות , להיותו יותר קדוש ויותר קרוב מקדש הקדשים , כן היה מחוייב שתהיה שם מערכה שלישית לקטרת הנכנס לפני לפנים. והיה ראוי שתהיה זאת המערכה ביום הכיפורים לבד. והיה בהכרח היותר מערבית במזבח העולה , וזו היא הסבה בהיות שם ארבע מערכות ביום הכיפורים. והנה האש התמידיי שהיה במזבח העולה , שלא היו מקטירים בו דבר , אחשוב שתהיה ההוראה בו על החום היסודי אשר בנמצא נמצא , שהוא סבת קיומו. וזה , כי כמו שהיה בעולת תמיד של שחר רמז אל ההויה , ובתמיד של בין הערבים רמז אל ההפסד , כמו שהתבאר בפרשת 'ואתה תצוה' (ראה בסוף הפרשה) , כן היה שם אש מורה על ההויה - והוא אשר לא יקטירו בו דבר , ואש מורה על ההפסד - והוא אש המערכה אשר עליו תהיה ההקטרה. והנה היה זה נאות למה שימצא מזה , כי החום הנכרי - תמצאהו תמיד כלי להפסד , והחום היסודי - כלי להויה ולקיום. ושני מיני החום האלו יתחדשו מיסוד האש , לפי מה שיתמזג בו משאר היסודות ההפכיים , כמו שיתבאר למי שעיין עיון מעט ב'טבעיות'. והנה באה האזהרה שלא לכבות אלו האשים , להורות על תמידות עניינם מצד הסבות התמידיות אשר שם השם יתעלה בהם ביום ברא זה המציאות , כי הסבות המחדשות זה באמצעות הגלגל הנוטה , הם שבות בסבוב על עניין אחד. אולי היתה הכונה בהקרבת מלח על כל קרבן , שלא נחשוב עניין הקרבנות דבר תפל שאין בו טעם; ולזה בא עמם המלח , להורות שיש בעניינם טעם. כבר תמצא 'תפל' מה שהוא בלי סבה ובלי טעם; אמר: ""ולא נתן תפלה לאלהים" (איוב א , כב). והתפל הוא הפך המלוח , ולזה יעירנו ענין המלח הבא עם הקרבנות על שנבקש טעמם , נעמוד מפני זה על כוונתם. ואפשר שיהיה בזה סבה אחרת זולתי מה שזכרתי. ובכאן נשלם מה שיעדנו לבאר בו עניין הקרבנות לפי מה שאפשר לנו בזה המקום. ואולם המאמר בקרבנות הנשארים וביתר הדברים אשר באלו הקרבנות , יהיה בגזרת האל בהגיענו אל מקומם. וראוי שתדע שהתורה תשתמש בענין אחד לתועלות רבות , כמו שהתבאר בתורה מעניין השבת , כמו שזכרנו במה שקדם (שמ' לא , יז). והנה אחת מהכוונות בקרבנות היתה להרחיקם ממה שגדלו עליו מהקרבת הקרבנות לעבודה זרה , כמו שזכרה זה התורה בפרשת 'אחרי מות' בביאור; אמר שם: "למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והביאום ליי'" וגו' , "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם" (וי' יז , ה , ז); ולזה גם כן ידמה שתהיה אחת מהכוונות בעשיית המקדש והִבָּדל הכהנים לאלו העבודות. אלא שעם כל זה , הנה איננו ראוי שלא יהיה בעניינם תועלת בעצמוּת; שאם היה הענין כן לא היה נימוס אלו העבודות בזה האופן הנפלא , אבל תהיה הצואה להקריב הקרבנות ליי' , לא זולת זה. ובכלל , התחכמה התורה שיתחדש מהם תועלת בעצמות , כמו שיעשה הרופא השלם כשיראה העלול בלתי מקבל מוסרו בהנהגתו הרעה - הנה ישתדל שבדבר הרע בעינו יגיעהו אל הבריאות אם היה אפשר לו זה. משל זה , שאם רצה לאכול מאכל בלתי נאות לו מצד חליו , יחבר אליו הרופא דברים יסירו רוע המאכל ההוא , וישיבוהו באופן שיֵרָפא חוליו. ולזה סדר השם יתעלה נימוסי אלו העבודות בקרבנות בזה האופן הנפלא , להעיר על זה העניין הנפלא אשר העירונו עליו; וכן היה סדור ענייני המקדש בזה האופן הנפלא , להעיר על מה שהעירונו אליו מעניינם. כי ענייני אלו הדברים בעצמם מעירים למי שיטיב העיון בהם , שזאת היתה הכונה בהם , עם הודאת בעל דין לא נצטרך לעדים. ועם זה היה בזה תועלת אחר - להתמיד השלמות האנושי באומה הזאת , כשהיתה שם משפחה מיוחדת לעבודת השם , המשתדלים בעיון תמיד ובחכמת התורה עם מה שהישיר אותם מה שבמקדש ומענין הקרבנות - אל השלמות , בהערות נפלאות אשר יעירו המעיינים בהם. ומזה הצד גם כן יהיה תועלת שלישי בעניין הקרבנות , והוא , כי בהם ישיגו הכהנים עם שאר מתנות כהנה מה שיצטרך להם מהטרף והלבוש , ויהיו יותר מוכנים אל שישלמו בעיון. ובזה ישלם לישראל הגעת השלמות בכלי בעינו אשר היו מתרחקים ממנו , והם הקרבנות לעבודה זרה. ישתבח יוצר הכל כעל כל אשר גמלנו ורב טוב לכל ישראל; ואנחנו נותנים לו תודה על מה שגלה לנו ברחמיו וברוב חסדיו מסבות אלו העניינים העמוקים , אשר לא מצאנו בהם דבר לזולתנו , יתכן שתהיה לנו השגה ופתח להשגתם , אבל מצאנו מה שירחיקנו מחקור בהם בזה האופן. והנה עזרנו השם והשלמנו המאמר בזה הזמן המועט עם רובי הטרדות אשר לנו. והנה השלמנו המאמר בזה בסוף מרחשון של שנת תשעים ושלשה לפרט האלף השישי ליצירה. ישתבח יוצר הכל אשר נתן כזאת בלבנו. (שלוש עשרה תועלות ואחד עשר שורשים לפרשת 'צו' - בקובץ רלב"ג תועלות).
ריכוז קישורים