תנ"ך - שררך אגן הסהר אל־יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

שָׁרְרֵךְ֙ אַגַּ֣ן הַסַּ֔הַר אַל־יֶחְסַ֖ר הַמָּ֑זֶג בִּטְנֵךְ֙ עֲרֵמַ֣ת חִטִּ֔ים סוּגָ֖ה בַּשּׁוֹשַׁנִּֽים: (שיר השירים פרק ז פסוק ג)

טקסט וניקוד:

שָׁרְרֵךְ אַגַּן הַסַּהַר אַל־יֶחְסַר הַמָּזֶג בִּטְנֵךְ עֲרֵמַת חִטִּים סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים: (שיר השירים פרק ז פסוק ג)

טקסט בלבד:

שררך אגן הסהר אל־יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים: (שיר השירים פרק ז פסוק ג)

תיקון קוראים:

שררך אגן הסהר אל־יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים: (שיר השירים פרק ז פסוק ג)

תרגום מגילות:
וְרֵישׁ מְתִיבְתִיך דְּבִזכוּתֵיהּ מִתפַּרנְסִין כָּל עַמָא הֵי כְמָא דְעֵבְרָא מִתפַּרנֵיס מִפֻּרתֵּיהּ בִּמעֵינָא דְאִימֵיהּ בְּהִיק בְּאוֹרָיתָא כְאוּגְנָא דְסֵיהֲרָא בְּמֵיתֵיהּ לְדַכָּאָה וּלסַאָבָא לְזַכָּאָה וּלחַיָיבָא וְלָא חָסְרִין פִּתגָמֵי אוֹרָיתָא תְדִירָא מִפּוּמֵיהּ הֵיכְמָא דְלָא חָסְרִין מֵי נַהרָא רַבָּא דְנָפֵיק מֵעֵדֶן וְשִׁבעִין חַכִּימִין מְסַחֲרִין יָתֵיהּ כְּאִידַּר סְגַלגַּל וְאוֹצְרֵיהוֹן מַליָא מִן מַעסַר קוּדשָׁא וְנִדרָא וּנדַבתָּא דְסַגְיָן לְהוֹן עֶזרָא כָהֲנָא וּזרוּבָּבֶל וְיֵשׁוּעַ וּנחֶמיָה וּמָרדֳּכַי בִּלשָׁן אֱנָשֵׁי כְנִשׁתָּא רַבְּתָא דִמתִילָן לְוַרדִּין בְּגֵין דִּיהֵי לְהוֹן חֵילָא לְמִעסַק בְּאוֹרָיתָא יֵימָם וְלֵיליָא :

עין המסורה:
שררך - ג' מטעין (תיבות דומות , שאפשר לטעות בהן ולהחליפן זו בזו): יח' טז , ד; מש' ג , ח; שה"ש ז , ג.

מסורה קטנה:
שררך - ל'; אגן - ל'; הסהר - ל'; המזג - ל'; ערמת - ל' בסיפ'; סוגה - ל'.

רש"י:
שררך אגן הסהר - טבורך כאוגן [(ת"ג:) 'בוקליר' (בלעז)] של מים צלולין שרוחצין בהן; והוא עגול ועשוי מאבני שייש , ובלשון ערבי קרוי 'סהר'. ועל שם שהטבור כמין נקב עגול , מושלו באוגן עגול. והדוגמא: על שם לשכת הגזית היושבת בטבור הארץ (ראה תנח' קדושים י). אל יחסר המזג - לא יכלה משם משקה; לא יפלא [רוצה לומר: לא יכלה ולא יפסוק] משם שום דבר הוראה. בטנך ערימת חטים - שהכל צריכים לה. סוגה בשושנים - גדורה ומסוייגת בגדר שושנים. דיי לה בגדר קל , ואין אחד מכם פורץ בו ליכנס: הרי חתן נכנס לחופה , לבו מגעגע לחיבת חיתוניו , בא ליזקק לה , אמרה לו: טיפה כחרדל ראיתי - הרי הופך פניו לצד אחר. איזה נחש נשכו ואיזה עקרב עקצו? הרי שהוא עובר בדרך , ראה בכורות בראשי תאנים , פשט ידו ליטול , אמרו לו: של ישראל הן - הוא מושך את ידו , בשביל הגזל; הרי סוגה בשושנים.

רשב"ם:
שוררך וטבורך צח ובר , נקי כאגן וגביע מלא מים , שהוא לבן וצח בתוכו מחמת לובן המים ולובן הגביע הדומה לסהר , שאינו חסר ממזיגת מים. בטנך משופע לכאן ולכאן כגל וערימת חיטים גדורה ומסוייגת בגדר של שושנים; שאר ערימות גדורות גדר קוצים , וזאת גדורה סביבה בשושנים. ולובן החיטים ואודם השושנים מצטרפים , והגון דבר ונאה לכל; כך בטנך לבן - אדמדם ביופי ונוי.

ר' יוסף קרא:
שוררך אגן הסהר אל יחסר המזג - ביאורו לפי עניינו: שאינו חסר , עיגול; לפי שהאגן עגול. וכן ביאורו: כאגן הזה של מתכת , שהוא צוהר ומוזהר ואינו חסר כלום בעיגולו , אלא עגול בשוה , כך נאה את בטיבורך; לפי שהטבור עגול הוא. ובטנך ערימת חיטים , סוגה - גדורה; וכן כגדר בטנך נאה.

ראב"ע פירוש א הפעם הראשונה - דקדוק:
שררך - הוא הטבור. אגן - עגול , כמו "באגנות" (שמ' כד , ו). הסהר - תרגום "ירח" (ראה ת"א לבר' לז , ט); וכמוהו "השהרונים" (שו' ח , כא). המזג - בלשון רבנן ידוע (ראה תוס' נידה ג , א). סוגה - גם בלשונם: 'סייג' (ראה משנה ערלה א , א).

ראב"ע פירוש א הפעם השלישית - דרש:
שררך - סנהדרין גדולה , הנמשלת כחצי גורן עגולה (ראה מש' סנה' ד , ג). אל יחסר המזג - זו התורה הנמשלת ליין. בטנך ערימת חטים - סנהדרין קטנה. סוגה בשושנים - רוב הצדיקים.

ראב"ע פירוש א הפעם השניה - פשט:
שררך - חגור; ובאבנט אבן יקרה עגולה כירח; ועוד , שלא יחסר. ועל זה הפירוש יהיה המזג בענין אחר (ראה פירושו לשה"ש הפעם הראשונה ז , ג). בטנך תֵרָאה כמו ערמת חטים , שהיא למטה עבה. וענין סוגה בשושנים - המלבוש האדום.

ראב"ע פירוש ב הפעם הראשונה - דקדוק:
שררך - טיבורך; כמו "רפאות תהי לשרך" (מש' ג , ח). אגן - כלי עגול; וכן "וישם באגנות" (שמ' כד , ו). הסהר - תרגום "ירח" (ת"א לבר' לז , ט); וכן "השהרונים" (שו' ח , כא) - כדמות ירח; וכן יקראו בלשון ישמעאל. המזג - ידוע בלשון רבותינו (ראה משנה נידה ב , ז); כמו "מסכה יינה" (מש' ט , ב). ויש אומרים שפירושו לפי עניינו (ראה רס"ג אגרון ע' 289 ; מחברת: 'זג') , וכן אפרשנו במקומו; ואין לו דומה. סוגה - כמו בדברי חכמים (ראה משנה אבות א , א): 'סייג'.

ראב"ע פירוש ב הפעם השניה - פשט:
שררך - והעניין: בשררך אֵזור; בשרירה חגור מתניה , שיש בו דמות השהרונים. ואחר שדימהו ללבנה בשעת היותה מליאה , אמר , כי זה הסהר שלך לא יחסר אורו כאשר יחסר אור הסהר אחר היותו שלם. בטנך ערימת חטים - שהיתה נראית בחוץ כמו ערימת חטים , עבה מלמטה ודקה מלמעלה. ועניין סוגה בשושנים - אמר כי הערימה לא היתה נראית , כי שושנים היו סביביה.

ראב"ע פירוש ב הפעם השלישית - דרש:
שררך - סנהדרי גדולה , כחצי גורן עגולה. בטנך - סנהדרי קטנה.

רלב"ג:
שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים - ידוע כי הטבור הוא אשר יקח ממנו מזונו הבעל חיים תחלה , רוצה לומר: בעת התהוותו. ולְמה שבזאת הלקיחה - אשר תקח זאת החשוקה מאלו הענינים תחלה - מהחסרון , כמו שקדם , דמה זאת הלקיחה ללקיחת הבעל חיים הבלתי שלם , הדורך אל ההוייה , מזונו. וזה המשל נפלא מאד למה שאנחנו בו. והוא דמה זאת הלקיחה אשר לה באלו המשיגים אל אגן הסהר אשר לא יחסר המזג; והוא , לפי מה שאחשוב , המראָה העגולה השוקעת כמו האגן , אשר היא מלוטשת , ולא תחסר המזג הראוי לה להרשם הצורות בה. וזה , כי זאת המראה יִקרה לה שכשיתקרבו אליה , תֵראה בה הצורה הפוכה , ובהתרחקם ממנה תראה בה הצורה ישרה; וזה דבר מבואר מן החוש מאלו המראות השורפות , כי הם בזה התואר. וזה משל נפלא למה שאנחנו בו; כאלו יאמר , שבתחלה יגיע ממנה העניין הפוך ואחר יתיישר , מצורף אל מה שהעיר בהמשילו אותה לאגן אל העגול והסבוב. ואולם היות הסהר מראָה הוא מבואר , וזה , כי כבר נקראו המראות "סהרונים" (בנוסחנו: שהרֹנים; שו' ח , כא). ואולם אמרוֹ בטנך ערמת חטים - הנה דמה מה שהכינה לו לערמת חטים; וזה , שאעפ"י שהקַש אשר בו אינו מכוון בעצמו , ואינו החטה בכח - על הצד שהיתה השושנה הפרי בכח או הזרע (ראה פירושו שה"ש ב , א) - הנה ממנו יקחו החטה , אשר הוא המכוּון. וכן הענין במה שהכינה לו מאלו המקרים והמשיגים; וזה , כי הם , אעפ"י שאין בהם עצם הדבר אשר יקרו לו , הנה הם יד לקחת מהם עצם הדבר , כמו שקדם. ואולם אמרו סוגה בשושנים הוא להעיר , על שאלו הקשים כבר נקשרו במה שידרוך אל הדרוש , וזה להיותם עצמיים ומיוחדים אל הנושא אשר בו החקירה.

ר' יוסף קמחי:
שררך אגן הסהר אל יחסר המזג בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים - שררך הוא בית המקדש. אל יחסר המזג - שלא יחסר נסכו ולא תבטל עבודתו. פירוש מזג - מֶסֶך , בחילוף הזי"ן בסמ"ך והגימ"ל בכ"ף; כמו שנאמר "יעלוז" (תה' צו , יב) - "יעלוס" (איוב כ , יח); "גנה" (יש' א , ל) ו"כנה" (תה' פ , טז). בטנך ערמת חטים סוגה בשושנים - זהו ארץ ישראל שנמשלה לבטן , כמו שנאמר בשבילם "יושבי על טבור הארץ" (יח' לח , יב). וידוע לחכמי המשיחה ויודעי דעת המדה הנכוחה , שארץ ישראל במחצית הפלך האמצעי , וכן היא בתבל - כבטן באדם. וירושלם בה - כטבור בבטן במשל. ופירוש סוגה - מן (משנה אבות א , א): 'ועשו סייג לתורה'.

ר' ישעיה מטראני:
שררך אגן - הטבור שלך הוא דומה למזרק שלכסף עגול , מלא יין אדום שהוא מזוג במים. אגן - כמו "וישם באגנות" (שמ' כד , ו). הסהר - עגול כמו הירח; תרגום "ירח" (בר' לז , ט): "סיהרא" (ת"א). אל יחסר המזג - מן האגן , אלא תמיד הוא מלא מיין מזוג , ואז נראה יפה למאד. ערמת חטים - כמו כָּרִי שלחטים , שהוא רחב מלמטה וצר מלמעלה; והיתה אותה הערימה סוגה בשושנים.
ריכוז קישורים