תנ"ך - ותאמר
אלקטה־נא
ואספתי
בעמרים
אחרי
הקוצרים
ותבוא
ותעמוד
מאז
הבקר
ועד־עתה
זה
שבתה
הבית
מעט:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וַתֹּ֗אמֶר
אֲלַקֳּטָה־נָּא֙
וְאָסַפְתִּ֣י
בָעֳמָרִ֔ים
אַחֲרֵ֖י
הַקּוֹצְרִ֑ים
וַתָּב֣וֹא
וַֽתַּעֲמ֗וֹד
מֵאָ֤ז
הַבֹּ֙קֶר֙
וְעַד־עַ֔תָּה
זֶ֛ה
שִׁבְתָּ֥הּ
הַבַּ֖יִת
מְעָֽט:
(רות פרק ב פסוק ז)
וַתֹּאמֶר
אֲלַקֳּטָה־נָּא
וְאָסַפְתִּי
בָעֳמָרִים
אַחֲרֵי
הַקּוֹצְרִים
וַתָּבוֹא
וַתַּעֲמוֹד
מֵאָז
הַבֹּקֶר
וְעַד־עַתָּה
זֶה
שִׁבְתָּהּ
הַבַּיִת
מְעָט:
(רות פרק ב פסוק ז)
ותאמר
אלקטה־נא
ואספתי
בעמרים
אחרי
הקוצרים
ותבוא
ותעמוד
מאז
הבקר
ועד־עתה
זה
שבתה
הבית
מעט:
(רות פרק ב פסוק ז)
ותאמר
אלקטה־נא
ואספתי
בעמרים
אחרי
הקוצרים
ותבוא
ותעמוד
מאז
הבקר
ועד־עתה
זה
שבתה
הבית
מעט:
(רות פרק ב פסוק ז)
תרגום מגילות:
וַאֲמַרַת
אֶצבּוֹר
כְּעַן
וְאֶכנוֹשׁ
שׁוּבלִין
בַּאֲלוּמַיָא
מָה
דְמִשׁתְּאַר
בָּתַר
חָצוֹדַיָא
וַאֲתָת
וְקַמַת
וְאִתעַכַּבַת
כְּעַן
מִקֳדָם
צַפרָא
וְעַד
כְּעַן
פּוֹן
זְעֵיר
דֵּין
דְּיָתְבָא
בְּבֵיתָא
צִבחַר
:
עין המסורה:
הקוצרים
-
ד'
מלא
(בלישנא):
רות
ב
,
ד
,
ה
,
ו
,
ז.
רש"י:
ותאמר
-
בלבה.
אלקטה
נא
-
לקט
השבלים.
ואספתי
בעמרים
-
שִכחה
של
עמרים.
ר' יוסף קרא - נוסח ראשון:
ותאמר
אלקטה
נא
ואספתי
בעמרים
אחרי
הקוצרים
-
כל
זה
דבר
הנער
הנצב
על
הקוצרים
שמספר
לבועז:
כשנכנסה
זו
בשדה
זה
ללקט
,
אמרה
לי:
אלקטה
נא
ואספתי
בעמרים
אחרי
הקוצרים.
ותבא
(בנוסחנו:
ותבוא)
ותעמד
מאז
הבוקר
ועד
עתה
זה
שבתה
הבית
מעט
-
כאילו
משיבו:
אין
לך
להקפיד
על
דבר
זה
אפילו
היא
נכרייה
,
שהרי
עמדה
מאז
הבוקר
ועד
עתה
ולא
לקטה
אלא
מעט
,
לצורך
חמותה
שיושבת
בבית
ומצפה
לה.
זה
שבתה
הבית
מעט
-
פתר
רבי
מנחם
ברבי
חלבו:
זה
מעט
לשבתה
הבית.
ר' יוסף קרא - נוסח שני:
ויאמר
בעז
לנערו
הנצב
-
למה
לנצב
ולא
לשאר
העומדים?
לפי
שדרך
בעלי
שדות
,
מפקידים
אחד
על
השדות
שישמור
שלא
יכנס
איש
נכרי
בשדהו;
אבל
אם
בא
קרובו
,
אינו
חושש
אם
הנצב
על
הקוצרים
נותן
לו
עומר
או
שני
עומרים
,
אבל
רוצה
הוא
שלא
יניח
שום
נכרי
ליכנס
בשדהו.
וכשראה
בועז
את
רות
הנכרית
באה
בשדהו
ויאמר
לנצב
על
הקוצרים:
על
שאר
האביונים
נערים
ונערות
איני
שואל
,
כי
קרוביי
הם
,
אבל
זו
הנכריה
למה
נְתתהּ
לבא
,
אפילו
ללקט?
מוטב
שיכנסו
קרוביי.
והוא
השיב
לו:
גם
זאת
קרובתך
היא
,
שבאה
עם
נעמי
אשת
קרובך.
ואפילו
אם
לא
היתה
קרובתך
,
מה
עשיתי
,
הלא
אמרה
לי:
איני
מבקשת
כלום
שיתנו
לי
אלא
אלקטה
בעומרים
-
אלקטה
נא
במקום
שהקוצרים
מעמרים
,
אחרי
הקוצרים
-
ולא
אכנס
בין
הקוצרים
,
שלא
יחשדוני
בגניבת
שבלים
בעמרים.
ולא
עוד
,
אלא
אפילו
לקטה
לקט
הרבה
-
מה
לך
,
התורה
זכתה
לה
לקט
,
כל
שכן
שאין
לך
לכעוס
עלי
כי
באתה
ועמדה
מאז
הבקר
ועד
עתה.
שבתה
הבית
מעט
-
וזה
-
מיעוט
לקט
שבידה
,
לא
לצרכה
לקטה
אלא
(לחמותה)
בביתה
,
והיא
קרובתך
,
ואינו
אלא
מעט
ואין
לך
להשים
לב
לדבר.
ופתרונו:
זה
מעט
שבתה
הבית.
ראב"ע:
ותבוא
ותעמוד
-
שהתעסקה
תמיד
בצרכה
,
לא
בדבר
אחר
,
שלא
יחשדנה
בעבור
יופיה.
זה
שבתה
הבית
מעט
-
זמן
יש
לה
שישבה.
וטעם
בית
-
כמו
סוכה.
רלב"ג:
זה
שבתה
הבית
מעט
-
זה
הורה
על
זריזותה
וחריצותה
לאגור
מאכלה
בעת
אשר
תמצא
ידה.
ר' יוסף כספי:
הבית
-
הסֻכה
והאהל
שהיו
עושים
בשדה.
אולי
היה
בית
גמור
עם
קירות
וספון
כדרך
הגדולים.
ר' ישעיה מטראני:
זה
שבתה
הבית
מעט
-
אשר
מעט
היא
יושבת
בבית
,
אלא
מזדרזת
ללקט
ולהוליך
לחמותה.