תנ"ך - היו צריה לראש איביה שלו כי־ה' הוגה על רב־פשעיה עולליה הלכו שבי לפני־צר: ס

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

הָי֨וּ צָרֶ֤יהָ לְרֹאשׁ֙ אֹיְבֶ֣יהָ שָׁל֔וּ כִּֽי־יְהוָ֥ה הוֹגָ֖הּ עַ֣ל רֹב־פְּשָׁעֶ֑יהָ עוֹלָלֶ֛יהָ הָלְכ֥וּ שְׁבִ֖י לִפְנֵי־צָֽר: ס (איכה פרק א פסוק ה)

הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ אֹיְבֶיהָ שָׁלוּ כִּי־יְהוָה הוֹגָהּ עַל רֹב־פְּשָׁעֶיהָ עוֹלָלֶיהָ הָלְכוּ שְׁבִי לִפְנֵי־צָר: ס (איכה פרק א פסוק ה)

היו צריה לראש איביה שלו כי־ה' הוגה על רב־פשעיה עולליה הלכו שבי לפני־צר: ס (איכה פרק א פסוק ה)

היו צריה לראש איביה שלו כי־יהוה הוגה על רב־פשעיה עולליה הלכו שבי לפני־צר: ס (איכה פרק א פסוק ה)

תרגום מגילות:

הֲווֹ מָעִיקַהָא מִתמַנַן עֲלַהּ לְרֵישִׁין וּבַעֲלֵי דְבָבַהָא הֲווֹ יָתְבִין בְּשַׁלוָא אֲרוּם יְיָ תְּבַר יָתַהּ עַל סְגֵי מָרוֹדְתַהּ טַפלַהָא אֲזַלוּ בְשִׁביְתָא קֳדָם מָעִיקָא :

עין המסורה:

היו - ג' ראשי פסוקים: יר' נא , מג; הו' ה , י; איכה א , ה. איביה - ב' וחסר: יר' יב , ז; איכה א , ה. שלו - ו' (ה' כתיב ו"ו ואחד כתיב ה"א): יר' יב , א; איכה א , ה; דנ' ג , כט; ו , ה; *עז' ד , כב; ו , ט. הוגה - ג': איכה א , ה , יב; ג , לב. פשעיה - ו' זוגין מן ב' מיחדין , חד מיעוט וחד ריבוי (זוגות של מלים יחידאיות בנות שורש אחד , שאחת באה בכינוי היחיד ואחת באה בכינוי הריבוי): במ' ה , טז; יח' כד , יא. - יש' כד , כ; איכה א , ה. - יש' ל , יד; תה' ס , ד. - יר' ט , יא; יש' מד , ז. - זכ' ג , ט; תה' עד , ו. - מש' כו , יד; ש"א ד , יט. עולליה - ג' (מלא וחסר): מי' ב , ט; נח' ג , י; איכה א , ה.

מסורה קטנה:

איביה - ב' וחס'.

רש"י:

שלו - יושבים בשלווה. הוגה - הדאיבה , והוא לשון 'יגון'.

רשב"ם:

ואויביה שלו - שלוה , כ"שליו הייתי" (איוב טז , יב); כי הו"ו של שלו היא יסוד בתיבה , מגזרת 'שלוה'. ואל תתמה על אשר תבוא ו"ו בסוף תיבה בשרק , כי ו"ו אחרונה... (אין המשך בכתב היד).

ר' יוסף קרא - נוסח ראשון:

היו צריה לראש - המצרים לה נעשו ראש; הן ארץ כשדים זה העם לא היה (ע"פ יש' כג , יג) , וכדי שיחריב את ירושלים נעשה ראש. הוגה - כמו "ויגא (בנוסחנו: ויגה) בני איש" (איכה ג , לג); פתרונו: שיבר אותה. שָלו - כמו "שליו הייתי" (איוב טז , יב). עולליה הלכו שבי לפני צר - פתרון: הנערים שלה הלכו בשביה לפני צורריהם.

ר' יוסף קרא - נוסח שני:

היו צריה לראש - כשהיו ישראל עושין רצונו של מקום נאמר בהם "ונתנך יי' לראש ולא לזנב" (דב' כח , יג); חטאו לפניו - היו צריה לראש. אויביה שלו - לשון 'שלוה'. כי יי' הוגה - לשון שבר , כמו "כי אם הוגה ורחם כרוב חסדיו" (איכה ג , לב) , וכן "כי לא ענה מלבו ויגה בני איש" (שם , לג). עולליה הלכו שבי לפני צר - אפילו העוללים , שאין דרכם לילך בגלות בשביה , עכשיו הלכו בשביה.

ראב"ע איכה דקדוק המלים:

ה': היו צריה - כל אחד לראש; וכן "בנות צעדה" (בר' מט , כב) - כל אחת מהן. שלו - מגזרת "שלוה" (תה' קכב , ז). הוגה - מהבניין 'הכבד הנוסף' , מ'יגון'; וכן "תוגיון נפשי" (איוב יט , ב). הלכו שבי - בחסרון בי"ת , כמו "הנמצא בית יי'" (מ"ב יב , יא).

ראב"ע איכה הפירוש:

ה': אויביה שלו - הם בשלוה , והיא לבדה בתוגה. ועולליה שאין להם עון נִשבו ברוב פשעיה.

ר' יוסף כספי:

לראש - שם דמיון ראשון סוג או מין , כמו "והיית לראש" , והפכוֹ "לזנב" (ראה דב' כח , יג). שלו - זה השרש , רוצה לומר: 'שלה' , הוא שם משותף באחד ממיני השתוף , אבל הטבע הכולל: תעייה ושגגה. ונקרא המנוחה המדומה בעולם הזה 'שלוה' , כי היא מדומה לא אמתית , אם כן הוא טעות ושגיאה , כמו שנקרא קבוץ העושר 'אוֶלת' בסתם , כאשר כתבתי בפירוש משלי (ראה פירוש שני יד , כד). והפליג ירמיהו לאמר בכאן מאמר משותף: הראשון , לעקר שלות נבוכדנצר ועמו שהחריבו ירושלם , והוא דבוק בטעם - אמרוֹ אויביה שלו עם לראש. ויהיה אמרו כי יי' הוגה וכו' - נתינת סבה פועלת לכל מה שקדם , שהכל דבר אחד בעניין. והשני , שנכון לומר שאויביה טעו , כלומר: טעו במחשבתם , כמו שאמר משה בתורה על זה ביחוד ופרט: "כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה" (דב' לב , כח) , ובאר העניין ואמר: "אם לא כי צורם מכרם" וכו' (שם , ל) , וכן אמר בכאן: כי יי' הוגה. והטעם: אמר ירמיהו: היו צריה לראש - שזה בפרט על החיה הראשונה (ראה דנ' ז , ד) , ואולם צריה אלה טעו במחשבתם , כלומר: מה שנתבאר מכל מנצח , ובפרט מסנחריב ונבוכדנצר ― כמו שכל ספרי הנביאים מלאו מספור זה ― כלומר , שהיו אומרים: "בכחי עשיתי" (ראה יש' י , יג). ואולם איך האמת שאלו טעו , כי יי' החריבה בסבת פשעיה , כטעם "לא בצדקתך... כי אם ברשעת" כו' (דב' ט , ה). שבי - נכון בעברי ובהגיון , כמו שהיה נכון אם אמר 'בשבי'.

ר' ישעיה מטראני:

שלו - עומדים בשלווה.