תנ"ך - נשא
לבבנו
אל־כפים
אל־אל
בשמים:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
נִשָּׂ֤א
לְבָבֵ֙נוּ֙
אֶל־כַּפָּ֔יִם
אֶל־אֵ֖ל
בַּשָּׁמָֽיִם:
ס
(איכה פרק ג פסוק מא)
נִשָּׂא
לְבָבֵנוּ
אֶל־כַּפָּיִם
אֶל־אֵל
בַּשָּׁמָיִם:
ס
(איכה פרק ג פסוק מא)
נשא
לבבנו
אל־כפים
אל־אל
בשמים:
ס
(איכה פרק ג פסוק מא)
נשא
לבבנו
אל־כפים
אל־אל
בשמים:
ס
(איכה פרק ג פסוק מא)
תרגום מגילות:
נִטוֹל
לִבַּנָא
בְרִיר
וּנדַכֵּי
יְדַנָא
מִגְּזֵילָן
וּנתוּב
אֶל
אֱלָהָא
דִּמדוֹרֵיהּ
בִּשׁמַיָא
:
עין המסורה:
נשא
-
ו'
(ד'
כתיב
'שא'
וב'
כתיב
'סה'):
בר'
כב
,
א;
ש"א
יז
,
לט;
ש"ב
יט
,
מג;
מ"א
ט
,
יא;
יש'
ב
,
יב;
איכה
ג
,
מא.
לבבנו
-
ד'
וחסר:
*דב'
א
,
כח;
יהו'
ב
,
יא;
מ"א
ח
,
נח;
*איכה
ג
,
מא.
מסורה גדולה:
לבבנו
ד'
וחס'
אנה
אנחנו
עלים
ונשמע
וימס
להטות
לבבנו
אליו
נשא
לבבנו
אל
כפים.
רש"י:
[נשא
לבבינו
אל
כפים
-
כשאנו
נושאים
כפינו
אל
השמים
,
נשא
לבבינו
עמהם
,
לשבור
לבנו
לפני
המקום.]
אל
כפים
-
אל
העננים
,
אל
השמים
,
כמה
דאת
אמר
"והנה
עב
קטנה
ככף
איש"
(מ"א
יט
,
מד)
,
וכן
"על
כפים
כסה
אור"
(איוב
לו
,
לב).
ומדרש
רבותינו
(ראה
תענית
טז
,
א):
נשא
לבבינו
באמת
להקדוש
ברוך
הוא
,
כאדם
הרוחץ
בנקיון
כפיו
(ע"פ
תה'
כו
,
ו)
,
שמשליך
מידו
כל
טינוף;
כן
"מודה
ועוזב
ירוחם"
(מש'
כח
,
יג)
,
והמודה
ואינו
עוזב
-
כטובל
והשרץ
בידו
(ראה
תענית
טז
,
א).
ר' יוסף קרא - נוסח ראשון:
נשא
לבבינו
(בנוסחנו:
לבבנו)
אל
כפים
,
שפתרונו:
עם
כפים
-
זה
פתרונו:
נשא
כפינו
עם
לבבינו
אל
אל
בשמים;
ולא
שיפרוש
אדם
כפיו
השמימה
(ע"פ
דה"ב
ו
,
יג)
ויהא
בלבו
מלא
עבירות.
משלו
משל
(ראה
איכ"ר
ג
,
מא)
,
שטובל
ואוחז
השרץ
בידו
,
השליך
השרץ
מידו
עלתה
לו
טבילה;
לא
השליך
השרץ
מידו
,
לא
עלתה
לו
טבילה.
אף
כאן:
נשא
אדם
לבבו
עם
כפיו
אל
יי'
בשמים
,
תשובתו
מתקבלת;
פרש
ידיו
השמים
ואין
לבו
מכוין
לאביו
שבשמים
,
אין
תשובתו
מתקבלת.
[הוא
שיסד
רבי
שלמה
הבבלי
(הפיוט
אינו
ידוע):
'שוה
לכף
,
שית
הקרב
,
שלוך
שרץ
,
וטבילה
תעל'.]
ר' יוסף קרא - נוסח שני:
נישא
לבבינו
אל
כפים
אל
אל
בשמים
-
פתרונו:
'עם
כפים'
,
וכה
פתרונו:
נישא
כפינו
עם
לבבינו
אל
אל
בשמים;
ולא
שיפרוש
כפיו
השמימה
ויהא
לבו
מלא
עבירות.
הוא
שיסד
רבי
שלמה
הבבלי
(הפיוט
אינו
ידוע)
'שוה
לכף
,
שית
הקֶרֶב
,
שלוך
שרץ
,
וטבילה
תעל'.
ר' יוסף כספי:
ואמרו
נשא
לבבינו
אל
כפים
-
כטעם
"על
כפים
ישאונך"
(תה'
צא
,
יב).
וזה
הפלגת
מליצת
שיר;
וזה
,
להיות
הלב
עקוב
מכל
(ע"פ
יר'
יז
,
ט)
,
כי
הוא
בתכלית
ההסתר
,
לכן
צונו
שנוציאהו
לחוץ
ושנרימהו
בכפינו
אל
יי'
יתברך
עד
שמים
,
ונראהו
לו
-
אם
בו
רע
ונגע.
ולכן
אמר
ירמיה:
אבל
אנחנו
לא
כן
עשינו
,
אבל
חשבנו
להסתיר
לבבינו
ורעיונינו
ממנו
יתברך
,
על
כן
באה
אלינו
כל
הצרה
הזאת
(ע"פ
בר'
מב
,
כא);
וזה
אמרו:
נחנו
פשענו
וכו'.
ר' ישעיה מטראני:
גבר
על
חטאיו
-
אדם
נדון
לפי
מעשיו
,
לפיכך
יש
לנו
לומר:
נחפשה
דרכינו
ונחקורה
וגו'
,
ונאמר
לפניו:
נחנו
פשענו
וגו'.