תנ"ך - בני
ציון
היקרים
המסלאים
בפז
איכה
נחשבו
לנבלי־חרש
מעשה
ידי
יוצר:
ס
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
בְּנֵ֤י
צִיּוֹן֙
הַיְקָרִ֔ים
הַמְסֻלָּאִ֖ים
בַּפָּ֑ז
אֵיכָ֤ה
נֶחְשְׁבוּ֙
לְנִבְלֵי־חֶ֔רֶשׂ
מַעֲשֵׂ֖ה
יְדֵ֥י
יוֹצֵֽר:
ס
(איכה פרק ד פסוק ב)
בְּנֵי
צִיּוֹן
הַיְקָרִים
הַמְסֻלָּאִים
בַּפָּז
אֵיכָה
נֶחְשְׁבוּ
לְנִבְלֵי־חֶרֶשׂ
מַעֲשֵׂה
יְדֵי
יוֹצֵר:
ס
(איכה פרק ד פסוק ב)
בני
ציון
היקרים
המסלאים
בפז
איכה
נחשבו
לנבלי־חרש
מעשה
ידי
יוצר:
ס
(איכה פרק ד פסוק ב)
בני
ציון
היקרים
המסלאים
בפז
איכה
נחשבו
לנבלי־חרש
מעשה
ידי
יוצר:
ס
(איכה פרק ד פסוק ב)
תרגום מגילות:
בְּנֵי
צִיוֹן
יַקִירִין
דַּהֲווֹ
מִתחַלְפִין
בִּדהַב
טָב
וְיָאֲיָן
כְּמַרגַּליָן
וְאֵיכְדֵין
הֲווֹ
עַמְמִין
מְסָאֲבִין
מוֹתְבִין
יָתְהוֹן
כָּל
קֳבֵיל
עַרסֵיהוֹן
וּמִסתַּכְּלִין
בְּאַנפֵּיהוֹן
בְּגֵין
דְּיֵילְדוּן
נְשֵׁיהוֹן
בְּנִין
שַׁפִּירִין
כְּוָתְהוֹן
וְאִתחֲשַׁבוּ
לְנִבלֵי
חֲסַף
עוֹבָד
יְדֵי
פֶחַרָא
:
מסורה קטנה:
היקרים
-
ל';
המסלאים
-
ל';
איכה
-
י"ז;
לנבלי
-
חרש
-
ל'.
רש"י:
המסלאים
בפז
-
המהוללים
ונערכים
בפז;
הרואה
אותם
אומר:
ראו
תארן
של
אילו
כמראית
פז.
וכן
"לא
תסולה
בכתם
אופיר"
(איוב
כח
,
טז);
"בכתם
טהור
לא
תסולה"
(שם
,
יט);
"סלו
לרוכב
בערבות"
(תה'
סח
,
ה)
-
לשון
הילול
וערך
הם
(ראה
מחברת:
'סל').
נבלי
חרש
-
כדי
חרש
שנותנין
בהן
יין
,
כמו
"ונבל
יין"
(ש"א
א
,
כד);
"ונבליהם
ינפצו"
(יר'
מח
,
יב).
ר' יוסף קרא - נוסח ראשון:
בני
ציון
היקרים
המסולאים
בפז
-
שהיו
פניהם
מצהילות
כמראה
פז
,
איך
נהפך
תוארם
שנחשבו
לנבלי
חרש
מעשה
ידי
יוצר.
מיכאן
ואילך
הולך
ומפרש
מי
גרם
להם
שיועם
מראיהם
,
ומי
גרם
להם
להשתנות.
דבר
זה
גרם:
ר' יוסף קרא - נוסח שני:
איכה
יועם
זהב
-
בתחילה
סתם
את
דבריו
ולא
פירש
,
שאמר:
איכה
יועם
זהב
,
ופתרונו:
יוחשך
מראה
זהב
טוב
,
ישנה
(בנוסחנו:
ישנא)
הכתם
הטוב
תשתפכנה
אבני
קודש
בראש
כל
חוצות.
ואי
איפשר
לזהב
טוב
שיחשיך
מראהו
,
ולא
לאוצר
הטוב
שישתנה
מכְּמות
שהיה
,
ואין
דרך
בני
אדם
שישליכו
אבני
קדש
,
הם
אבני
אפוד
ואבני
חשן
,
בראש
כל
חוצות.
ובצדו
מפרש
על
מי
היסב
הדבר:
בני
ציון
היקרים
המסולאים
בפז
-
כשהיו
שרויים
על
אדמתם
,
אוכלים
לשובע
ויושבים
לבטח
,
ונדמו
פניהם
לזהב
אדום
ולכתם
הטוב
,
איך
נהפך
תוארם
כשהיו
מוליכים
אותם
בגלות
רעבים
,
ונדמו
פניהם
לנבלי
חרש
מעשה
ידי
יוצר;
והכהנים
שהיו
מלובשים
חושן
ואפוד
שהיו
קבועים
בו
אבני
קודש
,
איך
נשפך
דמם
בראש
כל
חוצות.
יועם
-
לשון
חשך
,
כמו
"כל
סתום
לא
עממוך"
(יח'
כח
,
ג)
,
שפתרונו:
כל
סתום
לא
יחשיך
ממך.
ראב"ע איכה הפירוש:
ב':
בפז
-
אבן
יקרה
,
ויש
אומרים
כי
הוא
כסף;
ו"זהב
מופז"
(מ"א
י
,
יח)
יכחישם.