תנ"ך - וזרח השמש ובא השמש ואל־מקומו שואף זורח הוא שם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְזָרַ֥ח הַשֶּׁ֖מֶשׁ וּבָ֣א הַשָּׁ֑מֶשׁ וְאֶ֨ל־מְקוֹמ֔וֹ שׁוֹאֵ֛ף זוֹרֵ֥חַֽ ה֖וּא שָֽׁם: (קהלת פרק א פסוק ה)

טקסט וניקוד:

וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ וְאֶל־מְקוֹמוֹ שׁוֹאֵף זוֹרֵחַ הוּא שָׁם: (קהלת פרק א פסוק ה)

טקסט בלבד:

וזרח השמש ובא השמש ואל־מקומו שואף זורח הוא שם: (קהלת פרק א פסוק ה)

תיקון קוראים:

וזרח השמש ובא השמש ואל־מקומו שואף זורח הוא שם: (קהלת פרק א פסוק ה)

תרגום מגילות:
וְיִדנַח שִׁמשָׁא בִימָמָא מִן סְטַר מַדנְחָא וְעָלֵיל שִׁמשָׁא לִסטַר מַערְבָא בְלֵיליָא וּלאַתרֵיהּ שָׁאֵיף וְאָזֵיל אוֹרַח תְּהוֹמָא וְדָנַח לִמחַר מִן אֲתַר דְּהוּא דָנַח תַּמָן מֵאֶתמָלִי :

עין המסורה:
וזרח - ג': דב' לג , ב; יש' נח , י; *קה' א , ה.

מסורה גדולה:
וזרח ג' וזרח משעיר וזרח בחשך אורך וזרח השמש ובא השמש.

מסורה קטנה:
וזרח - ג'; ואל - מקומו - ל'; זורח - ל' ומל'.

רש"י:
וזרח השמש וגו' - דור הולך ובא (ראה לעיל , ד) כאשר השמש תזרח שחרית ותשקע ערבית; ותלך כל הלילה , שואפת לשוב אל מקום אשר זרחה אתמול משם , שתזרח שם גם היום.

רשב"ם:
וזרח השמש - לבוקר הוא זורח במקומו במזרח , ולעת ערב בא ושוקע במערב , והולך כל הלילה מחמת שהוא שואף ומהיר עד שהוא מגיע לעת בוקר במקומו אשר זרח היום. וגם למחר הוא זורח שם , והולך ביום מן המזרח לצד דרום , והולך דרום ומערב עד שהוא סובב והולך אל הצפון , עד שמגיע במקומו במזרח. וסובב - כאשר השמש בצפון , שהוא קרב והולך לצד המזרח , נופל בו לומר לשון היקף וסיבוב. סובב סובב הולך הרוח - מלה כפולה על הולך אל דרום וסובב , לומר שהוא סובב והולך כל הרוחות שבעולם. ועל סביבותיו שב הרוח - וכן חוזר וסובב חלילה לעולם בכל היקיפותיו וסיבוביו שהוא שב והולך בכל הרוחות שבעולם. אבל אדם - היום כאן ומחר בקבר , ומעשיו נפסקין , שלא יזכר עוד; על כן נאמר "מה יתרון לאדם" (לעיל , ג).

ר' יוסף קרא:
וזרח השמש ובא השמש - ואם תאמר: גם על השמש אני יכול לומר שהוא הבל , שהרי בבוקר זורח במזרח ולערב הוא שוקע - אין לומר כן; שאם ראיתו שוקע לערב , אל מקומו , שראיתו אתמול זורח , משם תראהו גם היום זורח שם. כמו שמפרש: ואל מקומו שואף זורח הוא שם. שואף - 'אוורדיר' בלעז; כמו "כעבד ישאף צל" (איוב ז , ב). אף כאן: שואף - פתרונו: מצפה מתי תבוא שעתו ויזרח במקומו.

ראב"ע:
וזרח. כבר ביארו אנשי המדות והחשבון , שכל הנבראים הנראים - על עשרה חלקים; והשמש גדול מכולם , ואין אחר כמוהו. והוא השורש במלאכת השמים כדמות הנקודה בחכמת המדות , והאחד - בחכמת החשבון. והעניין: אע"פ שיש לו תנועה , ויזרח ויבוא - ישוב אל מקומו כבראשונה , ומקום זרחו היום קרוב ממקום זרחו מחר. ובעבור התנועעו לצפון ולדרום יזרח שתי פעמים בשנה ממקום אחד , וממקום סוף הדרום והצפון פעם אחת עד מלאת לו שנה תמימה (ע"פ וי' כה , ל). וכן מקרה הלבנה והחמשה כוכבים , גם כל צבא השמים יזרח ויבוא; לכן זכר הגדול , כעניין "לשמש שם אהל בהם" (תה' יט , ה) - שלא הזכיר הכוכבים. ועניין שואף - כמו "באות נפשה שאפה רוח" (יר' ב , כד) , כאילו הוא שואף הרוח (ראה להלן , ו) מרוב תאוותו לשוב אל מקומו.

רלב"ג:
ונתן אחר זה הסבה בהויה וההפּסד אשר לאלו הנמצאים השפלים בתמידות ובסדור. והתבארה מדבריו בכח מחשבה שנית , מקבלת למחשבה הראשונה , והיא , שבכאן טבעים קיימים , אפשר שתהיה בהם הידיעה נשארת. וזה , שההויה וההפסד ייוחס אל התקופות הארבעה אשר לכוכב - כוכב. כי בהיות נצוצו על הארץ , יפעל בכאן באופן - מה הפך מה שיפעלהו בהיות נצוצו תחת הארץ; ואלו התקופות הם תקופות יומיות. ועוד יהיו מכוכב - כוכב תקופות ארבעה מצד המזלות אשר יהיה בהם. כי הפּוֹעל אשר יסודר ממנו בכאן בהיותו במזלות הצפוניים , הוא מקביל לפועל אשר יסודר ממנו בהיותו במזלות הדרומיים. והכוכב אשר יהיה בו זה הענין אשר זכרנו יותר מפורסם - הוא השמש , כי הוא יעשה ביום האחד תקופות ארבעה , ימשך מאחת - אחת מהם תגבורת ליסוד אחד מהיסודות. וזה מפורסם במלאכת הרפואה. ויחדש השמש בשנה האחת תקופות ארבעה מתחלפות הטבעים , עד שתקופת ניסן תגביר היסוד האוירי , ותקופת תמוז היסוד האשיי , ותקופת תשרי תגביר היסוד הארצי , ותקופת טבת תגביר היסוד המימי. וזה מפורסם מאד מענין השמש. ולפי שאלו התקופות ילכו בסבוב , ימשך מזה שמירת הנמצאות אשר בכאן על ענין אחד , עם היות אישיהם הוים נפסדים. ולזה אמר , שכבר יזרח השמש וישקע , ויעשה בזה תקופותיו היומיות. וזה הולך בסבוב עד שהוא מיחל בהיותו שוקע אל שישוב לזרוח מפאת מזרח. והוא גם כן הולך במזלות הדרומיים ואחר כן סובב במזלות הצפוניים , רצוני , שסבוביו היומיים הם ששה חדשים בפאת דרום , וזה יהיה בהיותו במזלות הדרומיים , וששה חדשים בפאת צפון , וזה יהיה בהיותו במזלות הצפוניים. והנה אלו הסבובים הם לולביים , כמו שזכרו הראשונים , לפי שאין השמש חוזר לזרוח ביום האחד מהנקודה בעצמה אשר זרח ביום הקודם , אבל יזרח מנקודה אחרת נוטה ממנה. ולזה אמר שהשמש הולך וסובב הרוח האחד מאלו , כאלו תאמר: הדרום או הצפון , ועל סבוביו שב הרוח ההוא. והמשל , שהוא ילך לפאת דרום שלשה חדשים , ובשלשה חדשים אחרים יתקרב לאופן המישור , בשובו על הסבובים ההם בעצמם אשר הלך בהיותו מתרחק לפאת דרום. וכבר אפשר , שיפורש בכאן הרוח מענין 'רצון'; והביאור הראשון הוא יותר נאות. ולזאת הסבה אשר זכר ימָצאו היסודות קיימים והווים נפסדים בחלקיהם. ולזה ימָצא שכל הנחלים הולכים אל הים , שהוא היסוד המימיי , והים איננו מלא - רוצה לומר , שאין נוסף שעורו בזה , לפי שכבר יפסד ממנו כשעור מה שיבא בו מחוץ , כמו שהתבאר ב'ספר האותות'. ואל מקום שהנחלים הולכים שם הם תמיד שבים ללכת , ובזה האופן ישאר היסוד המימי על ענינו.

רלב"ג - ביאור המילות:
שואף - מענין התוחלת והתקוה; כטעם "כעבד ישאף צל" (איוב ז , ב).

ר' ישעיה מטראני:
וזרח השמש וגו' - מה שהזכיר סיבוב השמש והילוך הנחלים אל הים (פס' ה - ז) , הכל הוא דמיון ל"דור הולך" (לעיל , ד).
ריכוז קישורים