תנ"ך - כל־הנחלים הלכים אל־הים והים איננו מלא אל־מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כָּל־הַנְּחָלִים֙ הֹלְכִ֣ים אֶל־הַיָּ֔ם וְהַיָּ֖ם אֵינֶ֣נּוּ מָלֵ֑א אֶל־מְק֗וֹם שֶׁ֤הַנְּחָלִים֙ הֹֽלְכִ֔ים שָׁ֛ם הֵ֥ם שָׁבִ֖ים לָלָֽכֶת: (קהלת פרק א פסוק ז)

טקסט וניקוד:

כָּל־הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל־הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא אֶל־מְקוֹם שֶׁהַנְּחָלִים הֹלְכִים שָׁם הֵם שָׁבִים לָלָכֶת: (קהלת פרק א פסוק ז)

טקסט בלבד:

כל־הנחלים הלכים אל־הים והים איננו מלא אל־מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת: (קהלת פרק א פסוק ז)

תיקון קוראים:

כל־הנחלים הלכים אל־הים והים איננו מלא אל־מקום שהנחלים הלכים שם הם שבים ללכת: (קהלת פרק א פסוק ז)

תרגום מגילות:
כָּל נַחלַיָא וּמַבּוּעֵי מַיָא אָזְלִין וְנָגְדִין לְמֵי אֻקיָנוֹס דְּמַסחַר לְעָלְמָא כְגוּשׁפַּנקָא וְאֻקיָנוֹס לָיְתוֹהִי מִתמְלֵי וּלאֲתַר דְּנַחלַיָא אָזְלִין וְנָגְדִין תַּמָן אִינוּן תָּיְבִין לְמֵיזַל מִצְבוּרֵי תְהוֹמָא :

עין המסורה:
והים - ז': יהו' טו , מז; כג , ד; מ"א ז , כה; קה' א , ז; נחמ' ט , יא; דה"ב ד , ד , ו.

מסורה קטנה:
אל - הים - ל' בסיפ'; והים - ז'; (שהנחלים) - ל'; ללכת - ל'.

רש"י:
וכן כל הנחלים הולכים אל הים - ואינו מלא , לפי שאינן נשארים בתוכו; כי אוקיינוס גבוה הוא מכל העולם כולו , כעניין שנאמר "הקורא למי הים וישפכם" וגו' (עמ' ה , ח) , ומהיכן אדם שופך? מלמעלן למטן; והנחלים הולכים במחילות תחת ההרים מאוקיינוס וחוזרים ונובעים , וזהו אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים. אף הרשע , כל עומת שבא כן ילך (ע"פ קה' ה , טו).

רשב"ם:
והים איננו מלא - שאם יתמלא לא יהו הנחלים הולכים עוד אליו. אל מקום שהנחלים הולכים שם היום , שם הם שבים ללכת - גם למחר הם שבים והולכים אל הים , שלא יניחו הנחלים מנהגן ומרוצתן. אבל אדם מניח מנהגו ווסתו , להיות בטל מעולמו. הכל מוסב על "מה יתרון" (לעיל , ג).

ר' יוסף קרא:
כל הנחלים הולכים אל הים - ואם תאמר: מאחר שכל הנחלים הולכים אל הים , מה זה שאין הים מתמלא וממלא את העולם? תשובה לדבריך: זה שהים אינו מלא , דבר זה גורם: אל מקום שהנחלים הולכים - ממקום מוצא מקורם שיצאו , שם הם שבים ללכת - פתרונו: ללכת עוד אליהם. וכן סדר הילוכן לעולם: הולכים אל הים , וחוזרין תחת הקרקע אל מקורם; למדת , שאף הנחלים אינם דבר עובר ובטל , אלא דבר עומד , ואינו הבל.

ראב"ע:
כל הנחלים - אע"פ שהנחלים הולכים אל הים , לא יהיה מלא עד שיעבור החוק ויכסה ארץ (ראה מש' ח , כט) , בעבור שהמים שהלכו אליו הם ישובו ללכת על מקומם פעמים אין קץ להם; כי תמיד יעלה איד מהים אל הרקיע , והוא רוב העננים; והמים המתוקים יעלו בעבור קלותם , והאיד ישוב גשם , כעניין "הקורא למי הים וישפכם" וגו' (עמ' ה , ח). ומימי המעיינים - מהגשם , וכל הנחלים יצאו ממעיינים; הלא תראה כי בשנת בצורת ייבשו רוב המעיינים , וזה עניין אל מקום שהנחלים. ולא באר שלמה סבת שוב המים אל מקומם , כאשר לא באר סבת שוב השמש ממערב אל מזרח (ראה לעיל , ה) , אם למעלה מהרקיע או על הצדדים , או על דרך שהארץ עגולה והיא באמצע הגלגל העליון. כי כל אלה הדברים צריכים ראיות , ושורש ספרו - לדבר על כל דבר נראה לעין ולא יצטרך לראיות. והענין בזכירת אלה ארבעתם , שהם: השמש שהיא מקום האש , והרוח והמים והארץ - בעבור היות כל הנמצאים תחת השמש נולדים מהם: הצמחים והחיות ובני אדם והעוף ודגי הים. ואם הם , שהם השרשים , מנהגם לשוב אל מקומם כשהיו , איך יעמדו הנולדים מהם? ואם היו בראשיתם הבל , כן יהיו באחריתם. ואם האדם הבל , אף כי מעשהו , שהוא כמו מקרה לו; ואף כי מחשבותיו , שהם כמקרה המקרה , כעניין "יי' יודע מחשבות אדם כי המה הבל" (תה' צד , יא).

רלב"ג:
ונתן אחר זה הסבה בהויה וההפּסד אשר לאלו הנמצאים השפלים בתמידות ובסדור. והתבארה מדבריו בכח מחשבה שנית , מקבלת למחשבה הראשונה , והיא , שבכאן טבעים קיימים , אפשר שתהיה בהם הידיעה נשארת. וזה , שההויה וההפסד ייוחס אל התקופות הארבעה אשר לכוכב - כוכב. כי בהיות נצוצו על הארץ , יפעל בכאן באופן - מה הפך מה שיפעלהו בהיות נצוצו תחת הארץ; ואלו התקופות הם תקופות יומיות. ועוד יהיו מכוכב - כוכב תקופות ארבעה מצד המזלות אשר יהיה בהם. כי הפּוֹעל אשר יסודר ממנו בכאן בהיותו במזלות הצפוניים , הוא מקביל לפועל אשר יסודר ממנו בהיותו במזלות הדרומיים. והכוכב אשר יהיה בו זה הענין אשר זכרנו יותר מפורסם - הוא השמש , כי הוא יעשה ביום האחד תקופות ארבעה , ימשך מאחת - אחת מהם תגבורת ליסוד אחד מהיסודות. וזה מפורסם במלאכת הרפואה. ויחדש השמש בשנה האחת תקופות ארבעה מתחלפות הטבעים , עד שתקופת ניסן תגביר היסוד האוירי , ותקופת תמוז היסוד האשיי , ותקופת תשרי תגביר היסוד הארצי , ותקופת טבת תגביר היסוד המימי. וזה מפורסם מאד מענין השמש. ולפי שאלו התקופות ילכו בסבוב , ימשך מזה שמירת הנמצאות אשר בכאן על ענין אחד , עם היות אישיהם הוים נפסדים. ולזה אמר , שכבר יזרח השמש וישקע , ויעשה בזה תקופותיו היומיות. וזה הולך בסבוב עד שהוא מיחל בהיותו שוקע אל שישוב לזרוח מפאת מזרח. והוא גם כן הולך במזלות הדרומיים ואחר כן סובב במזלות הצפוניים , רצוני , שסבוביו היומיים הם ששה חדשים בפאת דרום , וזה יהיה בהיותו במזלות הדרומיים , וששה חדשים בפאת צפון , וזה יהיה בהיותו במזלות הצפוניים. והנה אלו הסבובים הם לולביים , כמו שזכרו הראשונים , לפי שאין השמש חוזר לזרוח ביום האחד מהנקודה בעצמה אשר זרח ביום הקודם , אבל יזרח מנקודה אחרת נוטה ממנה. ולזה אמר שהשמש הולך וסובב הרוח האחד מאלו , כאלו תאמר: הדרום או הצפון , ועל סבוביו שב הרוח ההוא. והמשל , שהוא ילך לפאת דרום שלשה חדשים , ובשלשה חדשים אחרים יתקרב לאופן המישור , בשובו על הסבובים ההם בעצמם אשר הלך בהיותו מתרחק לפאת דרום. וכבר אפשר , שיפורש בכאן הרוח מענין 'רצון'; והביאור הראשון הוא יותר נאות. ולזאת הסבה אשר זכר ימָצאו היסודות קיימים והווים נפסדים בחלקיהם. ולזה ימָצא שכל הנחלים הולכים אל הים , שהוא היסוד המימיי , והים איננו מלא - רוצה לומר , שאין נוסף שעורו בזה , לפי שכבר יפסד ממנו כשעור מה שיבא בו מחוץ , כמו שהתבאר ב'ספר האותות'. ואל מקום שהנחלים הולכים שם הם תמיד שבים ללכת , ובזה האופן ישאר היסוד המימי על ענינו.
ריכוז קישורים