תנ"ך - עד אשר לא־תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

עַ֠ד אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תֶחְשַׁ֤ךְ הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ וְהָא֔וֹר וְהַיָּרֵ֖חַ וְהַכּוֹכָבִ֑ים וְשָׁ֥בוּ הֶעָבִ֖ים אַחַ֥ר הַגָּֽשֶׁם: (קהלת פרק יב פסוק ב)

טקסט וניקוד:

עַד אֲשֶׁר לֹא־תֶחְשַׁךְ הַשֶּׁמֶשׁ וְהָאוֹר וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים וְשָׁבוּ הֶעָבִים אַחַר הַגָּשֶׁם: (קהלת פרק יב פסוק ב)

טקסט בלבד:

עד אשר לא־תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם: (קהלת פרק יב פסוק ב)

תיקון קוראים:

עד אשר לא־תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם: (קהלת פרק יב פסוק ב)

תרגום מגילות:
עַד דְּלָא יִשׁתַּנֵי זִיו יְקָרָא דְאַפָּך דִּמתִיל לְשִׁמשָׁא וּנהוֹרָא דְעֵינָך עַד דְּלָא יִסתַּמוֹן וַהֲדַר לִיסתָּך עַד דְּלָא יִתקַדְּרוּן וּבָבֵי עֵינָך דִּמתִילִין לְכוֹכְבַיָא עַד דְּלָא יִתעָמְמוּן וְרֵיסֵי עֵינָך יְהוֹן זָלְגִין דִּמעִין כַּעֲנָנִין בָּתַר מִטרָא :

מסורה קטנה:
תחשך - ל' וחד ותחשך הארץ; והירח והכוכבים - ל'.

רש"י:
עד אשר לא תחשך השמש - אמרו רבותינו (ראה שבת קנא , ב - קנב , א): זו פדחת , שהיא מאירה ומצהבת באדם בחור , וכשמזקין היא מעלת קמטים ואינה מצהבת. והאור - זה חוטם , שהוא תאר קלסתר הפנים. והירח - זו נשמה , שהיא מאירה לאדם; שכיון שניטלה ממנו , אין לו מאור. והכוכבים - אילו הלסתות , 'רומני דאפי' (ראה ע"ז ל , ב) , שקורין 'פומילש' בלעז , של לחיים; שהם מצהיבים. ושבו העבים אחר הגשם - תבוא כהיית המאור אחר דמעת הבכי , מכמה צרות שעברו עליו. [(ת"ג בשם ר' מנחם קרא:) לשון אחר: ושבו העבים אחר הגשם - אילו נקביו של אדם , שבזמן שאדם זקן וחלש נצרך לקטנים - גשם - לבדן , באים לו גדולים - העבים - אחריהן.]

רשב"ם:
עד... לא תחשך השמש - טרם יהיה לך העולם חשוך ומאופל שלא יאירו לך המאורות , לפי שתהיה לך קרוב לזמן מיתתך , תשוב בתשובה. ושבו העבים - טרם יבוא לך חושך אחר חושך תהיה זריז לשוב להקדוש ברוך הוא. מקרא זה דוגמת "אלביש שמים קדרות" (יש' נ , ג) , ודוגמת שהעולם חשוך להם ברוב צרתם. ושבו - לשון חזרה. זהו שבתחילת גשם היו עבים בעולם , ואחרכך ירדו גשמים והאיר העולם , וגם עתה שבו העבים , זהו חושך אחר חושך. והוא ביום שיהו חלים וזעים שומרי הבית , הן הצלעות המגינות על חלל הגוף. והוא בסוף זקנתו , שיהיה חלש עד מאד. והתעותו - שיהיו מעוותים ורתתים אנשי החיל , הן השוקיים שהגוף נסמך עליהם. ובטלו הטחנות - שתהא בשינים בטילות שהרי נתמעטו בכחן. וחשכו הרואת - שחשכו העינים במקומן וסוגרו דלתים בשוק - שנסתתמו נקביו שמבחוץ. בשוק - נקבים החיצונים הפונים כלפי חוץ , הרואים את השוק. בשפל קול הטחנה - כאשר ישפל קול ריחים הטוחנין מאכל מעיו , והוא הֶמְסֵס. ויקום לקול הציפור - שמתיירא ומתבהל מקולן. וישחו - קול שׁרים ושׁרות ישפלו בעיניו , כעיניין שנאמר בברזילי הגלעדי לעת זקנתו , שנאמר "אם אשמע עוד קול (לפנינו: בקול) שרים ושרות" (ש"ב יט , לו). גם מגבוה - אף מדבר אחר שהוא גבוה מעט יירא ויפחד , ויהיה חת וירא ממנו בדרך. ויאנץ (בנוסחנו: וינאץ) השקד - שיהא בולט ממנו עצם קליבוסת , 'הנקא' בלעז , מחמת כחישותו. ויסתבל החגב - שיהיו עגבותיו לו לסבל ומשאוי. ותפר האביונה - ותהיה בטילה תאותו. כי הוא הולך לבית עולמו וימות , וסבבו הסופדים לבכותו. טרם יגיעו עליו כל אלה לעת זקנתו , יעשה תשובה. שיזועו - כמו "ולא קם ולא זע" (אס' ה , ט). בארובות - במקומותם. ויראו וחתחתים - דוגמת "אל תירא ואל תחת" (דב' א , כא) , 'יראה' ו'חיתוי' סמוכין זה לזה. וחתחתים - תיבה כפולה , כמו "ירקרק" , "אדמדם" (וי' יג , מט) , "פתלתל" (דב' לב , ה). ויאנץ - אל"ף אינה נקראת , והוא לשון "הנצו הרימונים" (שה"ש ו , יא). האביונה - לשון תאוה. שיאמר מן 'אבה' - 'אביון' , כמו מן 'צבה' - 'ציביון' , וה"י באה ללשון נקבה.

ר' יוסף קרא:
ואם תרצה לשמוח בילדותיך , שמח כך שתזכור את בוראך (בנוסחנו: בוראיך). עד אשר לא יבאו ימי הרעה - אילו ימי הזקנה וימי המיתה. עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים וכו' - כי בעת הזקנה נראה לו לאדם כל העולם חשוך מרוב יובש הגוף וכהיות עינים; ודרך העולם שהעבים באים לפני הגשם , ואחר הגשם האור מאיר והשמש זורח , אבל לזקן נראה כאילו העבים שבים אחר הגשם; כי החשך לעולם לזקן.

ראב"ע:
עד. פירוש והאור - הוא אור השחר שיעלה טרם זרוח השמש , ויעמוד אחר בואו שעה ושליש שעה מהשעות השוות. ואחר שהזכיר השמש , מה צורך היה לו להזכיר האור והירח והכוכבים? - בעבור שימָצאו נבראים כמו עופות , שלא יוכלו לעוף ביום מפני להט אור השמש. והקרוב - כי זה דרך המקרא להקדים או לאחר , כמו "הנה לא ינום ולא יישן" (תה' קכא , ד) - והתנומה יותר קלה מהשינה! יש מפרשים (ראה רש"י) ושבו העבים - על הבכי; ואחרים אמרו: על הליחה המתגברת עליו. והנכון בעיני שהוא כמשמעו , כי החולה בעת מותו יחשך לו העולם , ויתראה לו כאילו עבים הסתירו האור; וכן הוא: ושבו העבים להגשים אחר הגשם.

רלב"ג:
עד אשר לא תחלש ראותך וידמה לך שתחשך השמש והאור והירח והכוכבים , וידמה לך שישובו העבים אחר הגשם - לחולשת ראותך.

רלב"ג - ביאור המילות:
השמש והאור - רוצה לומר: האור אשר יאיר לך הנר והאבוקה; וזה יהיה בעת השיבה , מפני חולשת הראוּת.

ר' יוסף כספי:
ולכן: זכור את בוראיך בימי בחורותיך וכו' - הפך נוהג העולם. ויאריך בספור הִנָּתק והִפָּסד האדם מעט מעט עד שישוב אל העפר , והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה.

ר' ישעיה מטראני:
עד אשר לא תחשך השמש - שבימי זקנותו נראה לו כל העולם חשוך. ושבו העבים אחר הגשם - נראה לו העולם חשוך כיום מעונן , שחוזרים העבים אחר הגשם להגשים.
ריכוז קישורים