תנ"ך - ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

בַּיּ֗וֹם שֶׁיָּזֻ֙עוּ֙ שֹׁמְרֵ֣י הַבַּ֔יִת וְהִֽתְעַוְּת֖וּ אַנְשֵׁ֣י הֶחָ֑יִל וּבָטְל֤וּ הַטֹּֽחֲנוֹת֙ כִּ֣י מִעֵ֔טוּ וְחָשְׁכ֥וּ הָרֹא֖וֹת בָּאֲרֻבּֽוֹת: (קהלת פרק יב פסוק ג)

טקסט וניקוד:

בַּיּוֹם שֶׁיָּזֻעוּ שֹׁמְרֵי הַבַּיִת וְהִתְעַוְּתוּ אַנְשֵׁי הֶחָיִל וּבָטְלוּ הַטֹּחֲנוֹת כִּי מִעֵטוּ וְחָשְׁכוּ הָרֹאוֹת בָּאֲרֻבּוֹת: (קהלת פרק יב פסוק ג)

טקסט בלבד:

ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות: (קהלת פרק יב פסוק ג)

תיקון קוראים:

ביום שיזעו שמרי הבית והתעותו אנשי החיל ובטלו הטחנות כי מעטו וחשכו הראות בארבות: (קהלת פרק יב פסוק ג)

תרגום מגילות:
בְּיוֹמָא דִּיזוּעוּן אַרכֻּבָּתָך וְיִתנַקשׁוּן אֶדרָעָך וְיִתבַּטְלוּן כַּכֵּי פוּמָך עַד דְּלָא יָכְלִין לְמִלעַס מֵיכְלָא וְיִתעָמְמוּן עֵינָך דְּמִסתַּכְּלָן בַּחֲרַכֵּי רֵישָׁך :

עין המסורה:
אנשי החיל - ב': מ"ב כד , טז; קה' יב , ג. הראות - ד' (מלא וחסר): דב' ג , כא; ד , ג; יא , ז; *קה' יב , ג. בארבות - ב': מ"א ד , י; *קה' יב , ג.

מסורה גדולה:
הראות ד' וסימנהון עיניכם הראות את אשר עשה יי' את כל מעשה יי' את כל אשר עשה וחשכו הראות בארבות. בארבות ב' בן חסד וחשכו.

מסורה קטנה:
שיזעו - ל' וחס'; והתעותו - ל'; אנשי החיל - ב'; ובטלו - ל'; וחשכו - ל'; הראות - ד'; בארבות - ב'.

רש"י:
שיזועו - ירתיתו. שומרי הבית - אילו הצלעות והכסלים , המגינים על כל חלל הגוף. והתעוותו - תאחזם עוית , שקורין 'קרנפא אנקרנפירונט' בלעז. אנשי החיל - אילו השוקיים , שמשענת כל הגוף עליהם. ובטלו הטוחנות - אילו השינים. כי מעטו - לעת הזקנה , רוב שיניו נושרות. הרואות בארובות - אילו העינים.

רשב"ם:
עד... לא תחשך השמש - טרם יהיה לך העולם חשוך ומאופל שלא יאירו לך המאורות , לפי שתהיה לך קרוב לזמן מיתתך , תשוב בתשובה. ושבו העבים - טרם יבוא לך חושך אחר חושך תהיה זריז לשוב להקדוש ברוך הוא. מקרא זה דוגמת "אלביש שמים קדרות" (יש' נ , ג) , ודוגמת שהעולם חשוך להם ברוב צרתם. ושבו - לשון חזרה. זהו שבתחילת גשם היו עבים בעולם , ואחרכך ירדו גשמים והאיר העולם , וגם עתה שבו העבים , זהו חושך אחר חושך. והוא ביום שיהו חלים וזעים שומרי הבית , הן הצלעות המגינות על חלל הגוף. והוא בסוף זקנתו , שיהיה חלש עד מאד. והתעותו - שיהיו מעוותים ורתתים אנשי החיל , הן השוקיים שהגוף נסמך עליהם. ובטלו הטחנות - שתהא בשינים בטילות שהרי נתמעטו בכחן. וחשכו הרואת - שחשכו העינים במקומן וסוגרו דלתים בשוק - שנסתתמו נקביו שמבחוץ. בשוק - נקבים החיצונים הפונים כלפי חוץ , הרואים את השוק. בשפל קול הטחנה - כאשר ישפל קול ריחים הטוחנין מאכל מעיו , והוא הֶמְסֵס. ויקום לקול הציפור - שמתיירא ומתבהל מקולן. וישחו - קול שׁרים ושׁרות ישפלו בעיניו , כעיניין שנאמר בברזילי הגלעדי לעת זקנתו , שנאמר "אם אשמע עוד קול (לפנינו: בקול) שרים ושרות" (ש"ב יט , לו). גם מגבוה - אף מדבר אחר שהוא גבוה מעט יירא ויפחד , ויהיה חת וירא ממנו בדרך. ויאנץ (בנוסחנו: וינאץ) השקד - שיהא בולט ממנו עצם קליבוסת , 'הנקא' בלעז , מחמת כחישותו. ויסתבל החגב - שיהיו עגבותיו לו לסבל ומשאוי. ותפר האביונה - ותהיה בטילה תאותו. כי הוא הולך לבית עולמו וימות , וסבבו הסופדים לבכותו. טרם יגיעו עליו כל אלה לעת זקנתו , יעשה תשובה. שיזועו - כמו "ולא קם ולא זע" (אס' ה , ט). בארובות - במקומותם. ויראו וחתחתים - דוגמת "אל תירא ואל תחת" (דב' א , כא) , 'יראה' ו'חיתוי' סמוכין זה לזה. וחתחתים - תיבה כפולה , כמו "ירקרק" , "אדמדם" (וי' יג , מט) , "פתלתל" (דב' לב , ה). ויאנץ - אל"ף אינה נקראת , והוא לשון "הנצו הרימונים" (שה"ש ו , יא). האביונה - לשון תאוה. שיאמר מן 'אבה' - 'אביון' , כמו מן 'צבה' - 'ציביון' , וה"י באה ללשון נקבה.

ר' יוסף קרא:
ביום שיזועו שומרי הבית - פירושו: מתי אני אומר לך שתזכור את בוראך בימי בחורותיך (ראה לעיל , א)? ביום שאפילו עבד ושפחה ששומרים את הבית זעים ממקומם והולכין בשוק כדי לראות המחול , ואנשי החיל שרוכבים לדרכם ילפתו ארחות דרכם (ע"פ איוב ו , יח) והתעוותו , ובאין לראות השמחה והמחול. ובטלו הטוחנות כי מיעטו - אפילו אותם שטוחנין בריחים מבטלים הטחינה וממעטים ובאים לראות השחוק. וחשכו הרואות בארובות - לפי שעולין בארובות לראות השחוק ושוכבים זה על גב זה בארובות עד שחשכו הרואות.

ראב"ע:
ביום. מלת יזועו - כמו "ולא קם ולא זע ממנו" (אס' ה , ט). ומעטו - פועל יוצא; והעניין: מיעטו הטחינה; ויש אומרים (ראה רש"י ורשב"ם) , כי שומרי הבית הם הכסלים והצלעות; ויש אומרים שהם הארבעה הממונים בכל אבר לשומרו , והם: המושך והמעכל והמעכב והמטהר; גם יפרש אנשי החיל - הזן והמוליד והמצייר. והקרוב אלי , ששומרי הבית הם הידים עם הזרועות , שהם שומרי הגוף שלא יגע בו רע. ואנשי החיל הם השוקים; ויורה עליו: והתעותו , כי אין כח להם לעמוד. ועניין חיל - כח , בעבור היות כל הגוף עליהם. והטוחנות הם השינים , והראות - העינים.

רלב"ג:
ביום שיזועו שומרי הבית - והם החושים , שכבר יקרה להם תנועה ורעש מרוב החולשה; וכן יקרה זה לשאר האברים. והתעוְתו אנשי החיל - כאלו תאמר: הכח המושך והדוחה והמחזיק והמעכל , שלרוב הישישות וחולשת הכח תתבלבל פעולתם. ובטלו השִנַים הטוחנות כי מעטו ונפלו , וחשכו העינים אשר היו בימי הנערות רואות בארובות ובמעט אורה.

ר' יוסף כספי:
ולכן: זכור את בוראיך בימי בחורותיך וכו' - הפך נוהג העולם. ויאריך בספור הִנָּתק והִפָּסד האדם מעט מעט עד שישוב אל העפר , והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה.

ר' ישעיה מטראני:
ביום שיזועו שומרי הבית - אלו הם השוקיים והרגליים , שכל הגוף נכון עליהם. והתעותו אנשי החיל - אלו הם הזרועות והידים; והוא לשון "עוה עוה אשימנה" (יח' כא , לב). ובטלו הטוחנות - אלו הם השיניים. וחשכו הרואות - אלו הם העיניים , שמחמת הזקנה נחשכים ואינם רואים.
ריכוז קישורים