תנ"ך - החכם
עיניו
בראשו
והכסיל
בחשך
הולך
וידעתי
גם־אני
שמקרה
אחד
יקרה
את־כלם:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
הֶֽחָכָם֙
עֵינָ֣יו
בְּרֹאשׁ֔וֹ
וְהַכְּסִ֖יל
בַּחֹ֣שֶׁךְ
הוֹלֵ֑ךְ
וְיָדַ֣עְתִּי
גַם־אָ֔נִי
שֶׁמִּקְרֶ֥ה
אֶחָ֖ד
יִקְרֶ֥ה
אֶת־כֻּלָּֽם:
(קהלת פרק ב פסוק יד)
הֶחָכָם
עֵינָיו
בְּרֹאשׁוֹ
וְהַכְּסִיל
בַּחֹשֶׁךְ
הוֹלֵךְ
וְיָדַעְתִּי
גַם־אָנִי
שֶׁמִּקְרֶה
אֶחָד
יִקְרֶה
אֶת־כֻּלָּם:
(קהלת פרק ב פסוק יד)
החכם
עיניו
בראשו
והכסיל
בחשך
הולך
וידעתי
גם־אני
שמקרה
אחד
יקרה
את־כלם:
(קהלת פרק ב פסוק יד)
החכם
עיניו
בראשו
והכסיל
בחשך
הולך
וידעתי
גם־אני
שמקרה
אחד
יקרה
את־כלם:
(קהלת פרק ב פסוק יד)
תרגום מגילות:
חַכִּימָא
מִסתַּכַּל
בְּרֵישָׁא
מָא
דַעֲתִיד
לְמִהוֵי
בְסוֹפָא
וּמצַלֵי
וּמבַטַל
גְּזֵירָתָא
בִּישָׁתָא
מִן
עָלְמָא
וְשָׁטיָא
בַּחֲשׁוֹכָא
אָזֵיל
וִידַעִית
אַף
אֲנָא
דְּאִי
לָא
מְצַלֵי
חַכִּימָא
וּמבַטֵיל
גְּזֵירָתָא
בִּישָׁתָא
מִן
עָלְמָא
כַּד
תֵּיתֵי
פוֹרעָנוּתָא
בְעָלְמָא
לְחוֹד
אִרעוֹן
חַד
יְאָרַע
יָת
כּוּלְהוֹן
:
עין המסורה:
בראשו
-
י"ד:
וי'
ה
,
כד;
יג
,
מד;
במ'
ה
,
ז;
יהו'
ב
,
יט;
ש"א
כה
,
לט;
מ"א
ח
,
לב;
יש'
נט
,
יז;
יר'
יח
,
טז;
יח'
יז
,
יט;
לג
,
ד;
תה'
ז
,
יז;
קה'
ב
,
יד;
אס'
ו
,
ח;
דה"ב
ו
,
כג.
אני
-
ו'
בקמץ
בסיפרא:
ראה
לעיל
,
יג.
יקרה
-
ב':
קה'
ב
,
יד;
ט
,
יא.
רש"י:
עיניו
בראשו
-
בתחילת
הדבר
-
מסתכל
מה
יהא
בסופו.
וידעתי
גם
אני
וגו'
-
גם
אני
,
אשר
משבח
את
החכם
מן
הכסיל
,
יודע
אני
ששניהם
ימותו.
רשב"ם:
וראיתי
אני
-
שנתתי
לבי
לדבר
זה
(ראה
קה'
א
,
יג).
לחכמה
-
למ"ד
פתוחה.
היא
חכמה
הרגילה
וצריכה
לעולם
,
שאינה
עמוקה:
לַחכמה
כמו
'לְהַחכמה'
,
לאותה
חכמה
שאנו
רגילין
בה.
אבל
אילו
תנקד
למ"ד
בחטף
,
אז
תהיה
נשמעת
התיבה
חכמה
עמוקה
ויתירה.
חכמה
נמשלה
לאור
וסכלות
לחשך
,
וזהו
שנאמר:
החכם
עיניו
בראשו
וגו'
,
שמשמר
עצמו
ללכת
באור
ואינו
נופל
,
והכסיל
הולך
בחושך
ונופל.
וגם
-
בכל
זאת
,
כזה
כן
זה
,
שמתים
שניהם
כאחד.
ר' יוסף קרא:
החכם
עיניו
בראשו
-
פתרונו:
החכם
,
חכמתו
מאירה
לו
ומלמדתו
מה
לעשות
,
כזה
שמהלך
בדרך
לאור
היום
ועיניו
שבראשו
מיישרים
אותו
ללכת
בדרך
ישר
,
שלא
יכשל
בו.
הכסיל
בחשך
הולך
-
דומה
לזה
שהולך
בחשך
ואינו
יודע
,
עד
שנכשל
לשעה
קלה.
ואם
תאמר:
לאחר
שכל
כך
שבחה
שלחכמה
,
שמאירה
לבעליה
,
אל
תגנה
עליה
לומר
שאף
החכמה
הבל!
תשובה
לדבריך:
ידעתי
גם
אני
שמקרה
אחד
יקרה
את
כולם
,
ולפי
שמקרה
החכם
ומקרה
הכסיל
שוים
,
על
כן
אמרתי
שגם
זה
הבל;
כמו
שמפרש
והולך:
ואמרתי
אני
בלבי:
כמקרה
הכסיל
גם
אני
יקרני
ולמה
חכמתי
אני
אז
יותר?
ודברתי
בלבי
שגם
זה
הבל.
ראב"ע:
החכם
-
דימה
החכם
לפיקח
שיש
לו
עינים
בראשו
,
שילך
לכל
מקום
שירצה
ויראה
הדרך
הישרה
והעקלקלות.
והכסיל
בחשך
ילך
,
לא
ידע
במה
יכשל.
וזה
ידעתי
,
וגם
ידעתי
שמקרה
אחד
יקרה
את
כולם.
רלב"ג:
החכם
יהיו
עיניו
בראשו
בכל
מה
שישתדל
בהגעתו;
רוצה
לומר
,
שבראש
פעולתו
יראה
התכלית
אשר
ישתדל
בהגעתו
וידרֹך
אליו
בסבות
הנאותות;
ולזה
יתכן
שיגיע
אל
התכלית
אשר
כיון
אליו.
ואולם
הכסיל
ילך
בחשך
ולא
ידרוך
אל
מה
שישתדל
בהגעתו
בסבות
הנאותות
,
ולזה
ימָנעו
ממנו
רוב
הדברים
אשר
יכוין
אליהם.
והנה
ידעתי
גם
אני
שבכאן
מחשבה
תביא
לחשוב
,
שלא
יהיה
מעלה
וחשיבות
לחכמה
על
הסכלות
,
והיא
,
שכבר
ימָצא
שמקרה
אחד
יקרה
את
כולם
,
ויִזּוֹקו
יחד
ברעות
העולם.
ר' יוסף כספי:
ואמר
שלמה
,
שמצא
כי
בענין
-
מה
יש
יתרון
לחכמה
מן
הסכלות
כיתרון
האור
מן
החשך
,
כי
החכם
עיניו
בראשו
והכסיל
בחשך
הולך;
והטעם
באמרו
יתרון
לחכמה
-
החכמה
הסוגית
,
מבלי
דיוק
אם
השווי
בה
אם
התוספת
,
אבל
בסתם
הוא
התחשבות
והשתדלות
בעסקים;
ואולי
כל
עוד
שהוא
מפליג
להתחשב
ולהתחכם
,
יותר
יאיר
לו.
והמשל
בזה
,
כי
החכם
,
המחשב
בהלוכו
,
שפיל
ואזיל
ועיניו
מטייפין
(ראה
מגילה
יד
,
ב)
,
מביט
אם
יש
בנתיבתו
מכשול
ואבן
נגף
ויטה
מעליו
לצדו
או
יפסע
עליו;
והכסיל
המתהולל
שואף
רוח
,
פוער
פיו
למטר
השמים
,
יתנגפו
רגליו
ויפול.
אבל
שלמה
יבאר
,
כי
עם
היות
זה
צודק
לפעמים
ובמקומות
,
אינו
אמת
הכרחי;
כי
אם
היה
כן
,
לא
יהיה
חולק
בזה
שזאת
החכמה
היה
ראוי
לאחוז
בה
וגם
להפליג
בה
בתכלית
,
כמו
שראוי
שנפליג
בעיוניות.
אבל
הודיענו
שהיא
תכזב
,
כי
גם
החכם
המפליג
בהתחשבות
בעניניו
ובדרכיו
ובמעשיו
יפול
ויכשל
לפעמים
,
כי
אין
כל
אבני
הנגף
ידועים
וגלוים
לפניו
,
וכל
שכן
מה
שבמקרה.
וזהו
אמרו:
ידעתי
גם
אני
שמקרה
אחד
יקרה
את
כלם
-
כלומר:
לפעמים
יהיה
זה;
אם
כן
,
ההקדמה
האומרת
שיש
יתרון
לחכמה
מן
הסכלות
אינה
הכרחית
תמידית
,
אבל
אפשרית
ובקצת
העתים.
ואחר
שהוא
כן
,
למה
אבלה
כל
ימי
להפליג
בזאת
החכמה
וההתחשבות?
אבל
דברתי
בלבי
שגם
זו
החכמה
היא
הבל
,
כי
אין
זכרון
וכו'
-
כלומר:
אין
הבדל
ביניהם
באלו
הפגעים
אשר
ממה
שבמקרה
,
עד
שיזכור
ויאמר:
זה
הכסיל
נכשל
וזה
החכם
נמלט.
וגם
מזה
המין
שבמקרה
יבא
הפגע
בענין
שיארע
ממנו
מות
,
וזהו
אמרו:
ואיך
ימות
החכם
עם
הכסיל
-
כלומר:
מיתה
ממה
שבמקרה
,
כמו
"פן
ימות
במלחמה"
(דב'
כ
,
ה)
,
או
בנפילת
קיר
נטוי
,
וכן
כל
הדומה
לזה.
ולכן:
ושנאתי
את
החיים
וכו';
וזה
דרך
הפילוסופים
דרך
מליצה:
"טוב
מותי
מחיי"
(יונה
ד
,
ג).
ר' ישעיה מטראני:
וראיתי
אני
-
על
תחילת
המקרא
העליון
(לעיל
,
יב)
עונה:
"ופניתי
אני
לראות"
טיב
החכמה
וההוללות
והשכלות
,
וראיתי
אני
וידעתי
בבירור
שיש
יתרון
לחכמה
מן
השיכלות
(בנוסחנו:
הסכלות).
והיאך
ניכר?
שהרי
החכם
עיניו
בראשו
וגו'.