תנ"ך - כי אין זכרון לחכם עם־הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם־הכסיל:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

כִּי֩ אֵ֨ין זִכְר֧וֹן לֶחָכָ֛ם עִֽם־הַכְּסִ֖יל לְעוֹלָ֑ם בְּשֶׁכְּבָ֞ר הַיָּמִ֤ים הַבָּאִים֙ הַכֹּ֣ל נִשְׁכָּ֔ח וְאֵ֛יךְ יָמ֥וּת הֶחָכָ֖ם עִֽם־הַכְּסִֽיל: (קהלת פרק ב פסוק טז)

טקסט וניקוד:

כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִם־הַכְּסִיל לְעוֹלָם בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם־הַכְּסִיל: (קהלת פרק ב פסוק טז)

טקסט בלבד:

כי אין זכרון לחכם עם־הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם־הכסיל: (קהלת פרק ב פסוק טז)

תיקון קוראים:

כי אין זכרון לחכם עם־הכסיל לעולם בשכבר הימים הבאים הכל נשכח ואיך ימות החכם עם־הכסיל: (קהלת פרק ב פסוק טז)

תרגום מגילות:
אֲרוּם לֵית דּוּכרָנָא לְחַכִּימָא עִם שָׁטיָא לְעָלְמָא דְאָתֵי וּבָתַר מִיתַת גֻּברָא מָה דַהֲוָה כְבָר בְּיוֹמוֹהִי כַּד יֵיתוֹן יוֹמַיָא דַעֲתִידִין לְמִהוֵי בָתְרוֹהִי כּוֹלָא אִשׁתַּכַּח וְאֵיכְדֵין יֵימְרוּן בְּנֵי אֱנָשָׁא דִּי יְהֶא סוֹפָא דְצַדִּיקָא כְּסוֹפָא דְחַיָיבָא :

עין המסורה:
זכרון - ג': *וי' כג , כד; *קה' א , יא; ב , טז.

מסורה גדולה:
זכרון ג' וסימנהון זכרון תרועה מקרא קדש אין זכרון לראשנים כי אין זכרון לחכם עם הכסיל לעולם.

מסורה קטנה:
זכרון - ג'; בשכבר - ל'; הימים הבאים - ל'.

רש"י:
כי אין זכרון החכם והכסיל שוין אחר מותם - לא יזכרו שניהם יחד; שזה זכרונו לברכה , וזה זכרונו לקללה. בשכבר הימים הבאים הכל נשכח - בשביל שאני רואה את הרשעים שהיו כבר והצליחו מאד , ובימים הבאים אחריהם נשכחה כל גבורתם והצלחתם. ואיך ימות החכם עם הכסיל - אני רואה הצדיקים מצליחים במיתתם ומועילים לבניהם , כגון: "וזכרתי את בריתי יעקב" (וי' כו , מב); "זכרתי לך חסד נעוריך" (יר' ב , ב).

רשב"ם:
לחכם עם הכסיל - שהרי אין זכרון לא לזה ולא לזה , שכבר הכל נשכח בימים הבאים. ואיך ימות - הפסד גדול הוא זה שימות החכם עם הכסיל. בכל מקום שנאמר 'איך' - הוא דבר המתקיים , כמו "איך היתה לשמה" (יר' נ , כג); "איך נהפכת לי סורי הגפן נכרייה" (יר' ב , כא).

ר' יוסף קרא:
כי אין זכרון לחכם עם הכסיל - כאילו אמר: החכם והכסיל , לשניהם אין זכרון; למה? בשכבר הימים הבאים הכל נשכח - פתרונו: הנה ימים באים שכבר הכל נשכח , שדורות האחרונים ישכחו דורות הראשונים. ואיך ימות החכם עם הכסיל - כאדם המצטער על דבר , לומר: איך יתכן דבר זה , שימות החכם עם הכסיל? לפיכך שנאתי אני (בנוסחנו ללא 'אני') את החיים כי רע עלי המעשה , כי הכל הבל.

ראב"ע:
כי. בעבור שהכל יסור , גם ישָכַח; והוא שאמר "שגם זה הבל" (לעיל , טו) , בעבור שאין זכרון לחכם עם הכסיל. ואם היה לו זכר ימים או שנים מעטים , בימים הבאים הכל נשכח , והרעה הקשה - שימות החכם עם הכסיל. ומלת כבר בעניינה איננה נמצאה בכל המקרא , רק בספר הזה. ואמר אחד מהמפרשים , שהיא תורֶה על דבר עבר; וכאשר עמד בפניו בשכבר הימים הבאים , אמר: היה ראוי להיות 'כשכבר'; וענין , כי הכל יהי נשכח בימים הבאים כמו בזמן שעבר. ויותר נכון היות פירושו כמו כן.

רלב"ג:
וגם הזכרון שיהיה לאדם אחר המות לא יִשוו בו החכם והכסיל זמן ארוך , כי בימים הבאים ישָכחו אלו הדברים החולפים וגם ישָכַח מות החכם עם הכסיל במקרה אחד. ואפשר שנאמר שהרצון בזה , שהוא מרחיק שימותו החכם והכסיל במדרגה אחת , כי החכם יותר נשמר מהפגעים , מצד חכמתו , מהכסיל. או נאמר שהרצון בזה , שזכרון החכם יותר ארוך מזכרון הכסיל , עד שלא יתכן שיפסק זכרונם יחד. וכבר יראה מצד אחד , שהחכמה יותר יקרה מהסכלות (ראה לעיל , יג) , ואם יש בהשתדלותה העדר ההנאות הגופיות. וזה , שאלו ההנאות הם כולם הבל ודבר בטל , עד שאלו החיים הגופיים ראוי שירוחקו מזה הצד; כי ימצא בחיים הגופיים מרוע הסדור והחסרון מה שלא יעלם , עד שמה שידומה מְהַנה ימצא מכאיב. וישָחֲתו גם כן אלו הקנינים הגופיים ויסור התענוג המגיע מהם , לסבות רבות; אם מהמקרים הרעים הנופלים , כמו המלחמה והאש הנופל ושטף מים והפכת הארצות ושאר המקרים הנוהגים מנהגם , אם מפני שכל אלו הקנינים הם נפסדים בהכרח בבא עת הִפָּסדם. ועוד , שאע"פ שיהיו אלו הקנינים בלתי נפסדים , הנה ראוי שישָׂנאו וירוחקו , כי במות האדם יבצר ממנו התענוג שהיה לו בקנינים , כי לא במותו יקח הכל ולא ירדו אחריו קניניו (ע"פ תה' מט , יח). ואם אמרנו שכבר יורישם לבניו או לאוהביו וישמח ויתענג בזה , הנה עם כל אלו לא תשלַם לו שמחה בזאת ההורשה , כי מי יודע אם זה היורש יהיה חכם או סכל , וישלוט בכל עמלו שעמל והשתדל בקנינו בחכמה ובתחבולה. והנה מזה הצד ידאג המוריש , כי לא ידע איך יתנהג היורש בשמירת אלו הקנינים. וגם זה מה שיחוייב ממנו שיהיה שלמות הקנין הבל. ומפני זה סבבתי אני ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש ,

ר' יוסף כספי:
ואמר שלמה , שמצא כי בענין - מה יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך , כי החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך; והטעם באמרו יתרון לחכמה - החכמה הסוגית , מבלי דיוק אם השווי בה אם התוספת , אבל בסתם הוא התחשבות והשתדלות בעסקים; ואולי כל עוד שהוא מפליג להתחשב ולהתחכם , יותר יאיר לו. והמשל בזה , כי החכם , המחשב בהלוכו , שפיל ואזיל ועיניו מטייפין (ראה מגילה יד , ב) , מביט אם יש בנתיבתו מכשול ואבן נגף ויטה מעליו לצדו או יפסע עליו; והכסיל המתהולל שואף רוח , פוער פיו למטר השמים , יתנגפו רגליו ויפול. אבל שלמה יבאר , כי עם היות זה צודק לפעמים ובמקומות , אינו אמת הכרחי; כי אם היה כן , לא יהיה חולק בזה שזאת החכמה היה ראוי לאחוז בה וגם להפליג בה בתכלית , כמו שראוי שנפליג בעיוניות. אבל הודיענו שהיא תכזב , כי גם החכם המפליג בהתחשבות בעניניו ובדרכיו ובמעשיו יפול ויכשל לפעמים , כי אין כל אבני הנגף ידועים וגלוים לפניו , וכל שכן מה שבמקרה. וזהו אמרו: ידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם - כלומר: לפעמים יהיה זה; אם כן , ההקדמה האומרת שיש יתרון לחכמה מן הסכלות אינה הכרחית תמידית , אבל אפשרית ובקצת העתים. ואחר שהוא כן , למה אבלה כל ימי להפליג בזאת החכמה וההתחשבות? אבל דברתי בלבי שגם זו החכמה היא הבל , כי אין זכרון וכו' - כלומר: אין הבדל ביניהם באלו הפגעים אשר ממה שבמקרה , עד שיזכור ויאמר: זה הכסיל נכשל וזה החכם נמלט. וגם מזה המין שבמקרה יבא הפגע בענין שיארע ממנו מות , וזהו אמרו: ואיך ימות החכם עם הכסיל - כלומר: מיתה ממה שבמקרה , כמו "פן ימות במלחמה" (דב' כ , ה) , או בנפילת קיר נטוי , וכן כל הדומה לזה. ולכן: ושנאתי את החיים וכו'; וזה דרך הפילוסופים דרך מליצה: "טוב מותי מחיי" (יונה ד , ג).
ריכוז קישורים