תנ"ך - ושנאתי את־החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי־הכל הבל ורעות רוח:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְשָׂנֵ֙אתִי֙ אֶת־הַ֣חַיִּ֔ים כִּ֣י רַ֤ע עָלַי֙ הַֽמַּעֲשֶׂ֔ה שֶֽׁנַּעֲשָׂ֖ה תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ כִּֽי־הַכֹּ֥ל הֶ֖בֶל וּרְע֥וּת רֽוּחַ: (קהלת פרק ב פסוק יז)

טקסט וניקוד:

וְשָׂנֵאתִי אֶת־הַחַיִּים כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ כִּי־הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ: (קהלת פרק ב פסוק יז)

טקסט בלבד:

ושנאתי את־החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי־הכל הבל ורעות רוח: (קהלת פרק ב פסוק יז)

תיקון קוראים:

ושנאתי את־החיים כי רע עלי המעשה שנעשה תחת השמש כי־הכל הבל ורעות רוח: (קהלת פרק ב פסוק יז)

תרגום מגילות:
וּסנֵיתִי אֲנָא יָת כָּל חַיִין בִּישִׁין אֲרוּם בִּישׁ עֲלַי עוּבָדָא בִישָׁא דְּאִתעֲבַד עַל בְּנֵי אֱנָשָׁא תְּחוֹת שִׁמשָׁא בְעָלְמָא הָדֵין אֲרוּם כּוֹלָא הַבלוּ וּתבִירוּת רוּחָא :

עין המסורה:
את - החיים - ג': דב' ל , טו; רות ב , כ; *קה' ב , יז. שנעשה - ב': קה' א , ט; ב , יז.

מסורה גדולה:
את החיים ג' ראה נתתי לפניך ותאמר נעמי ושנאתי.

רש"י:
ושנאתי את החיים - שהיה מתנבא על דורו של רחבעם שיהו רשעים.

רשב"ם:
ושנאתי את החיים - את החיוּת שנתן לי הקדוש ברוך הוא , שהוא אחד משלשה שנתן לי הקדוש ברוך הוא (ראה פירושו לעיל , ט) , שנאתי לפי שאין אני רואה באריכות ימיי רק הכל הבל.

ר' יוסף קרא:
כי אין זכרון לחכם עם הכסיל - כאילו אמר: החכם והכסיל , לשניהם אין זכרון; למה? בשכבר הימים הבאים הכל נשכח - פתרונו: הנה ימים באים שכבר הכל נשכח , שדורות האחרונים ישכחו דורות הראשונים. ואיך ימות החכם עם הכסיל - כאדם המצטער על דבר , לומר: איך יתכן דבר זה , שימות החכם עם הכסיל? לפיכך שנאתי אני (בנוסחנו ללא 'אני') את החיים כי רע עלי המעשה , כי הכל הבל.

ראב"ע:
ושנאתי. יש 'חיים' בלשון הקודש - שם התואר לרבים , כמו "חיים כולכם היום" (דב' ד , ד); ויש חיים שהוא שֵם , לא תואר , כמו "מות וחיים" (מש' יח , כא). ולא בא ממנו לשון יחיד , כמו "נעורים" (יש' נד , ו) ו"זקונים" (בר' לז , ג) ו"מלואים" (שמ' כה , ז) , ורבים כמוהם. והחיים בפסוק הזה הוא שֵם.

רלב"ג:
וגם הזכרון שיהיה לאדם אחר המות לא יִשוו בו החכם והכסיל זמן ארוך , כי בימים הבאים ישָכחו אלו הדברים החולפים וגם ישָכַח מות החכם עם הכסיל במקרה אחד. ואפשר שנאמר שהרצון בזה , שהוא מרחיק שימותו החכם והכסיל במדרגה אחת , כי החכם יותר נשמר מהפגעים , מצד חכמתו , מהכסיל. או נאמר שהרצון בזה , שזכרון החכם יותר ארוך מזכרון הכסיל , עד שלא יתכן שיפסק זכרונם יחד. וכבר יראה מצד אחד , שהחכמה יותר יקרה מהסכלות (ראה לעיל , יג) , ואם יש בהשתדלותה העדר ההנאות הגופיות. וזה , שאלו ההנאות הם כולם הבל ודבר בטל , עד שאלו החיים הגופיים ראוי שירוחקו מזה הצד; כי ימצא בחיים הגופיים מרוע הסדור והחסרון מה שלא יעלם , עד שמה שידומה מְהַנה ימצא מכאיב. וישָחֲתו גם כן אלו הקנינים הגופיים ויסור התענוג המגיע מהם , לסבות רבות; אם מהמקרים הרעים הנופלים , כמו המלחמה והאש הנופל ושטף מים והפכת הארצות ושאר המקרים הנוהגים מנהגם , אם מפני שכל אלו הקנינים הם נפסדים בהכרח בבא עת הִפָּסדם. ועוד , שאע"פ שיהיו אלו הקנינים בלתי נפסדים , הנה ראוי שישָׂנאו וירוחקו , כי במות האדם יבצר ממנו התענוג שהיה לו בקנינים , כי לא במותו יקח הכל ולא ירדו אחריו קניניו (ע"פ תה' מט , יח). ואם אמרנו שכבר יורישם לבניו או לאוהביו וישמח ויתענג בזה , הנה עם כל אלו לא תשלַם לו שמחה בזאת ההורשה , כי מי יודע אם זה היורש יהיה חכם או סכל , וישלוט בכל עמלו שעמל והשתדל בקנינו בחכמה ובתחבולה. והנה מזה הצד ידאג המוריש , כי לא ידע איך יתנהג היורש בשמירת אלו הקנינים. וגם זה מה שיחוייב ממנו שיהיה שלמות הקנין הבל. ומפני זה סבבתי אני ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש ,

ר' יוסף כספי:
ואמר שלמה , שמצא כי בענין - מה יש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך , כי החכם עיניו בראשו והכסיל בחשך הולך; והטעם באמרו יתרון לחכמה - החכמה הסוגית , מבלי דיוק אם השווי בה אם התוספת , אבל בסתם הוא התחשבות והשתדלות בעסקים; ואולי כל עוד שהוא מפליג להתחשב ולהתחכם , יותר יאיר לו. והמשל בזה , כי החכם , המחשב בהלוכו , שפיל ואזיל ועיניו מטייפין (ראה מגילה יד , ב) , מביט אם יש בנתיבתו מכשול ואבן נגף ויטה מעליו לצדו או יפסע עליו; והכסיל המתהולל שואף רוח , פוער פיו למטר השמים , יתנגפו רגליו ויפול. אבל שלמה יבאר , כי עם היות זה צודק לפעמים ובמקומות , אינו אמת הכרחי; כי אם היה כן , לא יהיה חולק בזה שזאת החכמה היה ראוי לאחוז בה וגם להפליג בה בתכלית , כמו שראוי שנפליג בעיוניות. אבל הודיענו שהיא תכזב , כי גם החכם המפליג בהתחשבות בעניניו ובדרכיו ובמעשיו יפול ויכשל לפעמים , כי אין כל אבני הנגף ידועים וגלוים לפניו , וכל שכן מה שבמקרה. וזהו אמרו: ידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם - כלומר: לפעמים יהיה זה; אם כן , ההקדמה האומרת שיש יתרון לחכמה מן הסכלות אינה הכרחית תמידית , אבל אפשרית ובקצת העתים. ואחר שהוא כן , למה אבלה כל ימי להפליג בזאת החכמה וההתחשבות? אבל דברתי בלבי שגם זו החכמה היא הבל , כי אין זכרון וכו' - כלומר: אין הבדל ביניהם באלו הפגעים אשר ממה שבמקרה , עד שיזכור ויאמר: זה הכסיל נכשל וזה החכם נמלט. וגם מזה המין שבמקרה יבא הפגע בענין שיארע ממנו מות , וזהו אמרו: ואיך ימות החכם עם הכסיל - כלומר: מיתה ממה שבמקרה , כמו "פן ימות במלחמה" (דב' כ , ה) , או בנפילת קיר נטוי , וכן כל הדומה לזה. ולכן: ושנאתי את החיים וכו'; וזה דרך הפילוסופים דרך מליצה: "טוב מותי מחיי" (יונה ד , ג).
ריכוז קישורים