תנ"ך - ושנאתי אני את־כל־עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְשָׂנֵ֤אתִֽי אֲנִי֙ אֶת־כָּל־עֲמָלִ֔י שֶׁאֲנִ֥י עָמֵ֖ל תַּ֣חַת הַשָּׁ֑מֶשׁ שֶׁ֣אַנִּיחֶ֔נּוּ לָאָדָ֖ם שֶׁיִּהְיֶ֥ה אַחֲרָֽי: (קהלת פרק ב פסוק יח)

טקסט וניקוד:

וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת־כָּל־עֲמָלִי שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ שֶׁאַנִּיחֶנּוּ לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי: (קהלת פרק ב פסוק יח)

טקסט בלבד:

ושנאתי אני את־כל־עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי: (קהלת פרק ב פסוק יח)

תיקון קוראים:

ושנאתי אני את־כל־עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי: (קהלת פרק ב פסוק יח)

תרגום מגילות:
וּסנֵיתִי אֲנָא יָת כָּל טַרחוּתִי דִּטרַחִית תְּחוֹת שִׁמשָׁא בְעָלְמָא הָדֵין בְּגֵין דְּאֶשׁבְּקִינַהּ לִרחַבעָם בְּרִי דְיֵיתֵי בָתְרַי וְיֵיתֵי יָרָבעָם בַּר נְבָט וְיִסַב מִן יְדוֹי עֲסַרתֵּי שִׁבטַיָא וְיַחסֵין פַּלגוּת מַלכוּתָא :

עין המסורה:
שאני - ב': שה"ש א , ו; קה' ב , יח. עמל - ה' בסיפרא: *קה' ב , יח , כב; ג , ט; ד , ח; ט , ט. שיהיה - ה': ראה קה' א , ט.

מסורה גדולה:
עמל ה' בסיפ' וסימנ' ושנאתי אני מה הוה מה יתרון יש אחד ואין שני כי הוא חלקך בחיים.

מסורה קטנה:
שאני - ב'; עמל - ה' בסיפ'; שאניחנו - ל'.

רש"י:
[לאדם שיהיה אחריו (בנוסחנו: אחרי) - אחריו של העמל.]

רשב"ם:
את (בנוסחנו: את כל) עמלי - ואת עושרי שאני עמל. תחת השמש - כמו "תחת השמים" (קה' א , יג ועוד). אחריו (בנוסחנו: אחרי) - היה אומר על עצמו , לפי שאינו רוצה לתלות קללות מיתה בעצמו. ויש לומר: אחריו של ממון.

ר' יוסף קרא:
ושנאתי אני את כל עמלי - לפי שסוף שאניחנו לאדם שיהיה אחרי.

ראב"ע:
ושנאתי. כל 'עמל' בספר הזה - ברוב יגיעת מעשה , כמו "אשר לא עמלת בו" (יונה ד , י). ויפרד ממנו מעט: "עמל ואון" (חב' א , ג); "והביט אל עמל" (שם , יג); וכן "ורהבם עמל ואון" (תה' צ , י) - ועניינו: "ימי שנותינו" (שם) ספורים , יש להם תחלה וסוף , וימי הממשלת והרהב רובם עמל ואון , והם ימי הנעורים , וחיש יכרתו ויגוזו מהרה כאלו נעוף (ראה שם).

רלב"ג:
וגם הזכרון שיהיה לאדם אחר המות לא יִשוו בו החכם והכסיל זמן ארוך , כי בימים הבאים ישָכחו אלו הדברים החולפים וגם ישָכַח מות החכם עם הכסיל במקרה אחד. ואפשר שנאמר שהרצון בזה , שהוא מרחיק שימותו החכם והכסיל במדרגה אחת , כי החכם יותר נשמר מהפגעים , מצד חכמתו , מהכסיל. או נאמר שהרצון בזה , שזכרון החכם יותר ארוך מזכרון הכסיל , עד שלא יתכן שיפסק זכרונם יחד. וכבר יראה מצד אחד , שהחכמה יותר יקרה מהסכלות (ראה לעיל , יג) , ואם יש בהשתדלותה העדר ההנאות הגופיות. וזה , שאלו ההנאות הם כולם הבל ודבר בטל , עד שאלו החיים הגופיים ראוי שירוחקו מזה הצד; כי ימצא בחיים הגופיים מרוע הסדור והחסרון מה שלא יעלם , עד שמה שידומה מְהַנה ימצא מכאיב. וישָחֲתו גם כן אלו הקנינים הגופיים ויסור התענוג המגיע מהם , לסבות רבות; אם מהמקרים הרעים הנופלים , כמו המלחמה והאש הנופל ושטף מים והפכת הארצות ושאר המקרים הנוהגים מנהגם , אם מפני שכל אלו הקנינים הם נפסדים בהכרח בבא עת הִפָּסדם. ועוד , שאע"פ שיהיו אלו הקנינים בלתי נפסדים , הנה ראוי שישָׂנאו וירוחקו , כי במות האדם יבצר ממנו התענוג שהיה לו בקנינים , כי לא במותו יקח הכל ולא ירדו אחריו קניניו (ע"פ תה' מט , יח). ואם אמרנו שכבר יורישם לבניו או לאוהביו וישמח ויתענג בזה , הנה עם כל אלו לא תשלַם לו שמחה בזאת ההורשה , כי מי יודע אם זה היורש יהיה חכם או סכל , וישלוט בכל עמלו שעמל והשתדל בקנינו בחכמה ובתחבולה. והנה מזה הצד ידאג המוריש , כי לא ידע איך יתנהג היורש בשמירת אלו הקנינים. וגם זה מה שיחוייב ממנו שיהיה שלמות הקנין הבל. ומפני זה סבבתי אני ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש ,

ר' יוסף כספי:
ועוד טענה אחרת: ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי. ומי יודע החכם יהיה או סכל וכו' - והנה טבע כל אדם שיעמול לבניו. ועוד טענה אחרת: וסבותי אני ליאש את לבי וכו' , ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו וגו' - וזה האדם לא יהיה הבן , לא חכם ולא כסיל , אבל יהיה איש זר , ואולי אחד מן השונאים הגמורים. ובכלל , מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש , אשר בזה כל ימיו מכאובים וכעס עניינו גם בלילה לא שכב לבו. אם כן מבואר , כי זה הענין שהוא הקצה הראשון , רצוני: המפליג בהתחכמות ובהתחשבות בהגדלת המעשים ובעסקי העולם הזה , הנה הבל הוא; וזה הדרוש אשר כוונו ביאורו. והיתה התולדה שזאת החכמה היא הבל , רצוני: זה המין היָתר מסוגה. ונשאר לנו מין השוה , האמצעי , המזוג משני הקצוות , רצוני: האוחז מהמעשים מיעוטם וההכרחי , אשר עקר ההכרחי הוא הזנת הגוף באכילה ושתיה ההכרחית , ויחובר אל זה שמחה וסבר פנים יפות , וזהו אמרו: אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו - כלומר: משיאכל ושתה; כמו שיאמר עוד: "כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו" (קה' ג , כב). [ואף בלי המ"ם מובן זה , כשלעז טוב: 'מליור' , כאילו כתוב 'יותר טוב' , ] כי אותיות השמוש נכון לחסרם , לא כמו שיאמרו המפרשים (ראה ראב"ע) שחסר 'רק' , וחלילה. וטעם אמרו: כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני - כמו שהודעתיך , כי שלמה דרך מליצה שירית מיחס הדברים לעצמו. והעולה מזה , להודיענו כי המנהג הראוי לַשָּׁלֵם , אף בהכרחי בצרכי הגוף , שלא ישב בם בישוב ושקידה דרך הנאתן , כמנהג הגבורים לשתות יין מאחרי בנשף (ע"פ יש' ה , יא) , מאריכין על שלחנם , רק ואכלתם בחפזון (ע"פ שמ' יב , יא) , כמו שיסרונו רבותינו ז"ל (עירובין נד , א): חטוף אכול , חטוף שתי. וכן אמר הפילוסוף: העולם הזה כגשר - עברו עליו ואל תשבו בו. לכן שבח שלמה עצמו , כי הוא מעביר דרך העברה בכל ענייניו ושמושיו בעולם הזה , ואף בהשתמשו בהכרחי , ואם בביתו לפניו נמצאים כל הענינים , והוא מלך שלם , שלום ושקט היה בימיו (ראה דה"א כב , ט).
ריכוז קישורים