תנ"ך - ומי
יודע
החכם
יהיה
או
סכל
וישלט
בכל־עמלי
שעמלתי
ושחכמתי
תחת
השמש
גם־זה
הבל:
יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת
עוד...(לדוגמה לחיצה על "תיקון קוראים" תפתח את הפרק בתצורת "תיקון קוראים" - טקסט עם ניקוד וטעמים ולצידו טקסט ללא ניקוד וטעמים בפונט סת"ם. לחיצה על אחד מהפרשנים תפתח את הפרק עם טקסט, ניקוד וטעמים ולצידו הפירוש של אותו פרשן וכו')
וּמִ֣י
יוֹדֵ֗עַ
הֶחָכָ֤ם
יִֽהְיֶה֙
א֣וֹ
סָכָ֔ל
וְיִשְׁלַט֙
בְּכָל־עֲמָלִ֔י
שֶׁעָמַ֥לְתִּי
וְשֶׁחָכַ֖מְתִּי
תַּ֣חַת
הַשָּׁ֑מֶשׁ
גַּם־זֶ֖ה
הָֽבֶל:
(קהלת פרק ב פסוק יט)
וּמִי
יוֹדֵעַ
הֶחָכָם
יִהְיֶה
אוֹ
סָכָל
וְיִשְׁלַט
בְּכָל־עֲמָלִי
שֶׁעָמַלְתִּי
וְשֶׁחָכַמְתִּי
תַּחַת
הַשָּׁמֶשׁ
גַּם־זֶה
הָבֶל:
(קהלת פרק ב פסוק יט)
ומי
יודע
החכם
יהיה
או
סכל
וישלט
בכל־עמלי
שעמלתי
ושחכמתי
תחת
השמש
גם־זה
הבל:
(קהלת פרק ב פסוק יט)
ומי
יודע
החכם
יהיה
או
סכל
וישלט
בכל־עמלי
שעמלתי
ושחכמתי
תחת
השמש
גם־זה
הבל:
(קהלת פרק ב פסוק יט)
תרגום מגילות:
וּמַן
יָדַע
הַחַכִּים
יְהֶא
אוֹ
טִפֵּשׁ
מַלכָּא
דַעֲתִיד
לְמִהוֵי
בָתְרַאי
וְיִשׁלוֹט
בְּכָל
טַרחוּתִי
דִּטרַחִית
לְמִקנֵי
וְדַחֲכֵימִית
לְתַקָנָא
בְעָלְמָא
הָדֵין
וּבכָל
מָא
דְאַתקֵינִית
בְּחָכמְתִי
תְּחוֹת
שִׁמשָׁא
בְעָלְמָא
הָדֵין
וְתַהִית
בְּלִבִּי
וְתַבִית
לְמֵימַר
אַף
דֵּין
הַבלוּ
:
עין המסורה:
ומי
יודע
-
ג':
קה'
ב
,
יט;
ח
,
א;
אס'
ד
,
יד.
שעמלתי
-
ג':
קה'
ב
,
יא
,
יט
,
כ.
גם
זה
הבל
-
ד'
בסופי
פסוקים
(כולל:
'וגם
זה
הבל'):
*קה'
ב
,
יט;
ה
,
ט;
ז
,
ו;
ח
,
י.
רש"י:
גם
זה
הבל
-
גם
זה
אחד
מן
ההבלים
שנבראו
בעולם
,
שהחכם
יגע
והכסיל
יורש.
רשב"ם:
ומי
יודע
-
על
בני
שיבוא
אחרי
,
אם
יהיה
חכם
וישלוט
(בנוסחנו:
וישלַט)
בכל
עמלי
,
שיתקיים
עושרי
בידו
,
או
סכל
יהיה
ויפול
עמלי
ועושרי
מידו
ליד
אחרים.
גם
זה
הבל
-
שאם
הוא
סכל
יצא
עמלי
מידו
,
ונמצא
שעל
הבל
עמלתי
בו.
ר' יוסף קרא:
ומי
יודע
,
החכם
יהיה
-
ויתקיים
בידו;
או
סכל
-
ויאבד
אותו
מתוך
סכלותו.
לפיכך:
ראב"ע:
ומי.
לעולם
ה"א
התמה
בשוא
ופתח
,
חוץ
אם
יהיה
אחריו
שוא
נע
ופתח
,
כמו
"הבמחנים"
(במ'
יג
,
יט)
,
ומלת
"הייטב
בעיני
יי'"
(וי'
י
,
יט).
ואחרי
ה"א
הידיעה
-
דגש.
ואם
אחר
הה"א
אחד
מאותיות
א"ח
הע"ר
,
יפתח
שלה"א
התמה.
ופעמים
בעֵין
ה"א
הידיעה
,
והרוב
קמוץ.
ובא
החכם
בפתח
קטן
בעבור
כובד
הלשון
,
בעבור
שיש
אחריו
שני
קמצין;
ואין
הפרש
בין
"החכם
עיניו
בראשו"
(לעיל
,
יד)
ובין
החכם
יהיה.
ובלשון
(כנראה
צ"ל:
ובלשונות)
רבים
יפתח
שלהתמה
,
ושלהידיעה
-
קמוץ.
רלב"ג:
וגם
הזכרון
שיהיה
לאדם
אחר
המות
לא
יִשוו
בו
החכם
והכסיל
זמן
ארוך
,
כי
בימים
הבאים
ישָכחו
אלו
הדברים
החולפים
וגם
ישָכַח
מות
החכם
עם
הכסיל
במקרה
אחד.
ואפשר
שנאמר
שהרצון
בזה
,
שהוא
מרחיק
שימותו
החכם
והכסיל
במדרגה
אחת
,
כי
החכם
יותר
נשמר
מהפגעים
,
מצד
חכמתו
,
מהכסיל.
או
נאמר
שהרצון
בזה
,
שזכרון
החכם
יותר
ארוך
מזכרון
הכסיל
,
עד
שלא
יתכן
שיפסק
זכרונם
יחד.
וכבר
יראה
מצד
אחד
,
שהחכמה
יותר
יקרה
מהסכלות
(ראה
לעיל
,
יג)
,
ואם
יש
בהשתדלותה
העדר
ההנאות
הגופיות.
וזה
,
שאלו
ההנאות
הם
כולם
הבל
ודבר
בטל
,
עד
שאלו
החיים
הגופיים
ראוי
שירוחקו
מזה
הצד;
כי
ימצא
בחיים
הגופיים
מרוע
הסדור
והחסרון
מה
שלא
יעלם
,
עד
שמה
שידומה
מְהַנה
ימצא
מכאיב.
וישָחֲתו
גם
כן
אלו
הקנינים
הגופיים
ויסור
התענוג
המגיע
מהם
,
לסבות
רבות;
אם
מהמקרים
הרעים
הנופלים
,
כמו
המלחמה
והאש
הנופל
ושטף
מים
והפכת
הארצות
ושאר
המקרים
הנוהגים
מנהגם
,
אם
מפני
שכל
אלו
הקנינים
הם
נפסדים
בהכרח
בבא
עת
הִפָּסדם.
ועוד
,
שאע"פ
שיהיו
אלו
הקנינים
בלתי
נפסדים
,
הנה
ראוי
שישָׂנאו
וירוחקו
,
כי
במות
האדם
יבצר
ממנו
התענוג
שהיה
לו
בקנינים
,
כי
לא
במותו
יקח
הכל
ולא
ירדו
אחריו
קניניו
(ע"פ
תה'
מט
,
יח).
ואם
אמרנו
שכבר
יורישם
לבניו
או
לאוהביו
וישמח
ויתענג
בזה
,
הנה
עם
כל
אלו
לא
תשלַם
לו
שמחה
בזאת
ההורשה
,
כי
מי
יודע
אם
זה
היורש
יהיה
חכם
או
סכל
,
וישלוט
בכל
עמלו
שעמל
והשתדל
בקנינו
בחכמה
ובתחבולה.
והנה
מזה
הצד
ידאג
המוריש
,
כי
לא
ידע
איך
יתנהג
היורש
בשמירת
אלו
הקנינים.
וגם
זה
מה
שיחוייב
ממנו
שיהיה
שלמות
הקנין
הבל.
ומפני
זה
סבבתי
אני
ליאש
את
לבי
על
כל
העמל
שעמלתי
תחת
השמש
,
ר' יוסף כספי:
ועוד
טענה
אחרת:
ושנאתי
אני
את
כל
עמלי
שאני
עמל
תחת
השמש
שאניחנו
לאדם
שיהיה
אחרי.
ומי
יודע
החכם
יהיה
או
סכל
וכו'
-
והנה
טבע
כל
אדם
שיעמול
לבניו.
ועוד
טענה
אחרת:
וסבותי
אני
ליאש
את
לבי
וכו'
,
ולאדם
שלא
עמל
בו
יתננו
חלקו
וגו'
-
וזה
האדם
לא
יהיה
הבן
,
לא
חכם
ולא
כסיל
,
אבל
יהיה
איש
זר
,
ואולי
אחד
מן
השונאים
הגמורים.
ובכלל
,
מה
הוה
לאדם
בכל
עמלו
וברעיון
לבו
שהוא
עמל
תחת
השמש
,
אשר
בזה
כל
ימיו
מכאובים
וכעס
עניינו
גם
בלילה
לא
שכב
לבו.
אם
כן
מבואר
,
כי
זה
הענין
שהוא
הקצה
הראשון
,
רצוני:
המפליג
בהתחכמות
ובהתחשבות
בהגדלת
המעשים
ובעסקי
העולם
הזה
,
הנה
הבל
הוא;
וזה
הדרוש
אשר
כוונו
ביאורו.
והיתה
התולדה
שזאת
החכמה
היא
הבל
,
רצוני:
זה
המין
היָתר
מסוגה.
ונשאר
לנו
מין
השוה
,
האמצעי
,
המזוג
משני
הקצוות
,
רצוני:
האוחז
מהמעשים
מיעוטם
וההכרחי
,
אשר
עקר
ההכרחי
הוא
הזנת
הגוף
באכילה
ושתיה
ההכרחית
,
ויחובר
אל
זה
שמחה
וסבר
פנים
יפות
,
וזהו
אמרו:
אין
טוב
באדם
שיאכל
ושתה
והראה
את
נפשו
טוב
בעמלו
-
כלומר:
משיאכל
ושתה;
כמו
שיאמר
עוד:
"כי
אין
טוב
מאשר
ישמח
האדם
במעשיו"
(קה'
ג
,
כב).
[ואף
בלי
המ"ם
מובן
זה
,
כשלעז
טוב:
'מליור'
,
כאילו
כתוב
'יותר
טוב'
,
]
כי
אותיות
השמוש
נכון
לחסרם
,
לא
כמו
שיאמרו
המפרשים
(ראה
ראב"ע)
שחסר
'רק'
,
וחלילה.
וטעם
אמרו:
כי
מי
יאכל
ומי
יחוש
חוץ
ממני
-
כמו
שהודעתיך
,
כי
שלמה
דרך
מליצה
שירית
מיחס
הדברים
לעצמו.
והעולה
מזה
,
להודיענו
כי
המנהג
הראוי
לַשָּׁלֵם
,
אף
בהכרחי
בצרכי
הגוף
,
שלא
ישב
בם
בישוב
ושקידה
דרך
הנאתן
,
כמנהג
הגבורים
לשתות
יין
מאחרי
בנשף
(ע"פ
יש'
ה
,
יא)
,
מאריכין
על
שלחנם
,
רק
ואכלתם
בחפזון
(ע"פ
שמ'
יב
,
יא)
,
כמו
שיסרונו
רבותינו
ז"ל
(עירובין
נד
,
א):
חטוף
אכול
,
חטוף
שתי.
וכן
אמר
הפילוסוף:
העולם
הזה
כגשר
-
עברו
עליו
ואל
תשבו
בו.
לכן
שבח
שלמה
עצמו
,
כי
הוא
מעביר
דרך
העברה
בכל
ענייניו
ושמושיו
בעולם
הזה
,
ואף
בהשתמשו
בהכרחי
,
ואם
בביתו
לפניו
נמצאים
כל
הענינים
,
והוא
מלך
שלם
,
שלום
ושקט
היה
בימיו
(ראה
דה"א
כב
,
ט).