תנ"ך - וסבותי אני ליאש את־לבי על כל־העמל שעמלתי תחת השמש:

יש ללחוץ על אחת הכותרות בצד ימין כדי לפתוח את מסך העיון בתנ"ך שבו יופיע כל הפרק בתצורה המתאימה לכותרת עוד...

טקסט ניקוד וטעמים:

וְסַבּ֥וֹתִֽי אֲנִ֖י לְיַאֵ֣שׁ אֶת־לִבִּ֑י עַ֚ל כָּל־הֶ֣עָמָ֔ל שֶׁעָמַ֖לְתִּי תַּ֥חַת הַשָּֽׁמֶשׁ: (קהלת פרק ב פסוק כ)

טקסט וניקוד:

וְסַבּוֹתִי אֲנִי לְיַאֵשׁ אֶת־לִבִּי עַל כָּל־הֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: (קהלת פרק ב פסוק כ)

טקסט בלבד:

וסבותי אני ליאש את־לבי על כל־העמל שעמלתי תחת השמש: (קהלת פרק ב פסוק כ)

תיקון קוראים:

וסבותי אני ליאש את־לבי על כל־העמל שעמלתי תחת השמש: (קהלת פרק ב פסוק כ)

תרגום מגילות:
וְחַזַרִית אֲנָא לְיַאָשָׁא יָת לִבִּי אֲרוּם הוּא לֵב חַכִּים וְסֻכלְתָן מִכָּל לִבְּהוֹן דִּבנֵי אֱנָשָׁא וּבדִיל דְּאִתיְהֵיב לִי מִן קֳדָם יְיָ לֵב חַכִּים חַזַרִית יָתֵיהּ עַל כָּל טַרחוּתִי דִּטרַחִית תְּחוֹת שִׁמשָׁא :

עין המסורה:
שעמלתי - ג': קה' ב , יא , יט , כ.

מסורה קטנה:
וסבותי - ל'; ליאש - ל'; שעמלתי - ג'.

רש"י:
לייאש - שלא ליגע ולעמול.

רשב"ם:
וסבותי אני - ועל כן סבותי ונתייאשתי בלבי על כל עמלי; שהרי יש לך אדם בעולם כמותי , שטרח בחכמה ובדעת ובכשרון לקנות ממון , ולאדם שלא טרח בו , הקדוש ברוך הוא יתננו. גם זה הבל - ועל הבל טרח בו הראשון.

ר' יוסף קרא:
סבותי אני לייאש את לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש - שלא לשמוח בו , לפי שסוף אניחנו לאחרים (ראה לעיל , יח) , כמו שמפרש: כי יש אדם שעמלו בחכמה וגו'.

ראב"ע:
וסבותי - כאדם שהוא מיסב פניו לדרך אחרת , והוא: ליאש; הפך הדרך הראשונה (ראה לעיל , א). ומלת ליאש - מהבניין 'הכבד' , והיה ראוי להדגש לולי היות האלף מהגרון; וכמוהו "ונואש ממני שאול" (ש"א כז , א).

רלב"ג:
וגם הזכרון שיהיה לאדם אחר המות לא יִשוו בו החכם והכסיל זמן ארוך , כי בימים הבאים ישָכחו אלו הדברים החולפים וגם ישָכַח מות החכם עם הכסיל במקרה אחד. ואפשר שנאמר שהרצון בזה , שהוא מרחיק שימותו החכם והכסיל במדרגה אחת , כי החכם יותר נשמר מהפגעים , מצד חכמתו , מהכסיל. או נאמר שהרצון בזה , שזכרון החכם יותר ארוך מזכרון הכסיל , עד שלא יתכן שיפסק זכרונם יחד. וכבר יראה מצד אחד , שהחכמה יותר יקרה מהסכלות (ראה לעיל , יג) , ואם יש בהשתדלותה העדר ההנאות הגופיות. וזה , שאלו ההנאות הם כולם הבל ודבר בטל , עד שאלו החיים הגופיים ראוי שירוחקו מזה הצד; כי ימצא בחיים הגופיים מרוע הסדור והחסרון מה שלא יעלם , עד שמה שידומה מְהַנה ימצא מכאיב. וישָחֲתו גם כן אלו הקנינים הגופיים ויסור התענוג המגיע מהם , לסבות רבות; אם מהמקרים הרעים הנופלים , כמו המלחמה והאש הנופל ושטף מים והפכת הארצות ושאר המקרים הנוהגים מנהגם , אם מפני שכל אלו הקנינים הם נפסדים בהכרח בבא עת הִפָּסדם. ועוד , שאע"פ שיהיו אלו הקנינים בלתי נפסדים , הנה ראוי שישָׂנאו וירוחקו , כי במות האדם יבצר ממנו התענוג שהיה לו בקנינים , כי לא במותו יקח הכל ולא ירדו אחריו קניניו (ע"פ תה' מט , יח). ואם אמרנו שכבר יורישם לבניו או לאוהביו וישמח ויתענג בזה , הנה עם כל אלו לא תשלַם לו שמחה בזאת ההורשה , כי מי יודע אם זה היורש יהיה חכם או סכל , וישלוט בכל עמלו שעמל והשתדל בקנינו בחכמה ובתחבולה. והנה מזה הצד ידאג המוריש , כי לא ידע איך יתנהג היורש בשמירת אלו הקנינים. וגם זה מה שיחוייב ממנו שיהיה שלמות הקנין הבל. ומפני זה סבבתי אני ליאש את לבי על כל העמל שעמלתי תחת השמש ,

ר' יוסף כספי:
ועוד טענה אחרת: ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי. ומי יודע החכם יהיה או סכל וכו' - והנה טבע כל אדם שיעמול לבניו. ועוד טענה אחרת: וסבותי אני ליאש את לבי וכו' , ולאדם שלא עמל בו יתננו חלקו וגו' - וזה האדם לא יהיה הבן , לא חכם ולא כסיל , אבל יהיה איש זר , ואולי אחד מן השונאים הגמורים. ובכלל , מה הוה לאדם בכל עמלו וברעיון לבו שהוא עמל תחת השמש , אשר בזה כל ימיו מכאובים וכעס עניינו גם בלילה לא שכב לבו. אם כן מבואר , כי זה הענין שהוא הקצה הראשון , רצוני: המפליג בהתחכמות ובהתחשבות בהגדלת המעשים ובעסקי העולם הזה , הנה הבל הוא; וזה הדרוש אשר כוונו ביאורו. והיתה התולדה שזאת החכמה היא הבל , רצוני: זה המין היָתר מסוגה. ונשאר לנו מין השוה , האמצעי , המזוג משני הקצוות , רצוני: האוחז מהמעשים מיעוטם וההכרחי , אשר עקר ההכרחי הוא הזנת הגוף באכילה ושתיה ההכרחית , ויחובר אל זה שמחה וסבר פנים יפות , וזהו אמרו: אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו - כלומר: משיאכל ושתה; כמו שיאמר עוד: "כי אין טוב מאשר ישמח האדם במעשיו" (קה' ג , כב). [ואף בלי המ"ם מובן זה , כשלעז טוב: 'מליור' , כאילו כתוב 'יותר טוב' , ] כי אותיות השמוש נכון לחסרם , לא כמו שיאמרו המפרשים (ראה ראב"ע) שחסר 'רק' , וחלילה. וטעם אמרו: כי מי יאכל ומי יחוש חוץ ממני - כמו שהודעתיך , כי שלמה דרך מליצה שירית מיחס הדברים לעצמו. והעולה מזה , להודיענו כי המנהג הראוי לַשָּׁלֵם , אף בהכרחי בצרכי הגוף , שלא ישב בם בישוב ושקידה דרך הנאתן , כמנהג הגבורים לשתות יין מאחרי בנשף (ע"פ יש' ה , יא) , מאריכין על שלחנם , רק ואכלתם בחפזון (ע"פ שמ' יב , יא) , כמו שיסרונו רבותינו ז"ל (עירובין נד , א): חטוף אכול , חטוף שתי. וכן אמר הפילוסוף: העולם הזה כגשר - עברו עליו ואל תשבו בו. לכן שבח שלמה עצמו , כי הוא מעביר דרך העברה בכל ענייניו ושמושיו בעולם הזה , ואף בהשתמשו בהכרחי , ואם בביתו לפניו נמצאים כל הענינים , והוא מלך שלם , שלום ושקט היה בימיו (ראה דה"א כב , ט).

ר' ישעיה מטראני:
ליאש את ליבי על כל העמל שעמלתי - שלא לעמל יותר.
ריכוז קישורים